אני לא יודעת מאיפה להתחיל ואיך לספר את סיפור העדרותי....
לא ממש בדקתי מספרית, מה התאריך האחרון שבו עידכנתי את הבלוג, אבל בשבילי זה מרגיש כאילו עברה כבר שנה...
אני מאמינה שגם אתם, מרגישים הזנחה מצידי.
אחותי הגדולה, טוענת שיש לי אחריות כלפי הקוראים של הבלוג, ואני לא יכולה להעלם בצורה כזו.
אז מראש, אני מבקשת סליחה, על חוסר העידכונים בחודשים האחרונים.
אני בטוחה שכבר חלקכם יודע או לפחות יש לו השערות...אז אני פה כדי לאשרר את ההשערות ולהודיע באופן רשמי.
ב - 21 לינואר אושררה הבדיקה הביתית וגיליתי שאכן אני בהריון!
זהו הריון ראשון, כך שהשמחה כפולה ויש הרבה מה לעכל.
אני כבר 17 שבועות להריון, לא ממש מעכלת את השינוי שחל בחיי או יותר נכון, עתיד לחול בחיינו בעוד כ - 5 חודשים.
אומנם, מבחינה פיסית חשתי יום יום מה המשמעות של הריון, אך מבחינה רגשית, לא חל מהפך עד שביקרנו אצל הרופא לסקירת מערכות.
במהלך כל הבדיקה הייתי די רגועה והופתעתי מעצמי שלא הזלתי דמעה...ומי שמכיר אותי יודע שלא צריך להיות בהריון בשביל שאני אזיל דמעה אחת ואף יותר....
השינוי חל כשהתבשרנו במין היילוד, ואז קרה שינוי רגשי לא ברור שעד עכשיו אני מנסה לפענח אותו.
אני הייתי בטוחה שזה לא ממש משנה למרות שהייתה לי העדפה למין מסויים, אבל מסתבר שבתת מודע זה היה מושרש הרבה יותר ממה שחשבתי.
אולי, גם היום במאה ה - 21 יש סיכוי שיש טעויות ויצא משהו אחר?! גם אני וגם אחותי היינו מתוכננות להיות בנים ולאכזבת כל המשפחה יצאה סדרה של שלשיית בנות אחת אחרי השנייה.
אחותי הגדולה כתגובה לתקוותם הרבות של הוריי לבן, הביאה 2 בנים מקסימים לעולם. וכמו שזה נראה כרגע שושלת בני אללוף הולכת להיות גדולה אף יותר.
אז כן, למי שרצה לדעת זה בן!
יעל, אפשר להתחיל לקנות בדים כחולים :) למרות שאני בעד הכל, חוץ אולי מורוד....
אז זה הסיפור בקצרה ובלי דרמתיות רבה (טוב, נו אולי קצת....) ועכשיו כשאני מתחילה לראות ימים טובים יותר, אני מקווה לחזור ליצירה ולצילום ולעדכן באופן שוטף.
כבר עכשיו אני יכולה להבטיח שאחרי החג, ניתן לצפות לפוסטים תדירים מטיול אחרון לפני הלידה, והפעם היעד - ויאטנם!
שיהיה לכולם חג שמח וכשר
ולכל ההריוניות שביניכם (ואני יודעת שיש די הרבה עכשיו...) שהימים יעברו בקלות ובמהרה :)
