תוויות

יום שבת, 18 בדצמבר 2010

מי עוד לא טעם את MOOI?

ביום ראשון לפני שבועיים הוזמנתי לאירוע השקת עוגיות MOOI.
אני חייבת להודות שלפני שהוזמנתי לאירוע לא ממש ידעתי על העוגיות הללו.
זה לא כל כך מפתיע, לאור העובדה שאני לא זו שעושה קניות ופרסומות זה לא משהו שאני ממש צופה בהן.
מהרגע בו קיבלתי את המייל שהזמין אותי לאירוע פתאום קלטתי את העוגיות הללו בכל מקום.
את הטעימה הראשונה שמרתי לאירוע ולשם כך אני רושמת את הפוסט הבא.

האירוע התקיים בטרקלין העסקים של מלון לאונרדו ברמת החייל.
רק בשביל להיות במקום היה שווה לבוא. העיצוב האסייתי מקסים בעיני.
כמו תמיד, האירוח היה מושקע.
פרסו לכבודנו כיבוד קל, קישים, סלטים עוגות מאפים ועוד ועוד.... ואמא שלי איציק דאגה שאני רק אוכל עוגיות.....

אחרי מינגלין קצר בין הבלוגרים השונים נכנסנו לחדר הישיבות להסבר וכמובן טעימות.
לצערי, אני עדיין לא ממש בברנג'ה של כל הבלוגרים שמגיעים לאירועים אלו.
באירוע זה הייתי עם חברתי הטובה יעל, כך שלא ממש הרגשתי בודדה.
אין כמו להעביר את הערב עם חברה טובה, אוכל וכמובן מתוקים.

שתינו לא עזבנו את המצלמה כל הערב.
ואני גיליתי, שלא בכל מקום יש תקרה לבנה....אויי, השימוש בפלאש החיצוני שלי לא ממש צלח.
עם זאת, אהבתי את האפקט שקיבלתי עם החזר מהתקרה השחורה.
מה דעתכם על יעל? הולם אותה המצלמה, הההא?



ונמשיך עם העוגיות שלשמן התכנסנו היום.
אני חייבת לציין שמוצר זה די הפתיע אותי.
כמו שאתם מתארים לעצמכם, אני לא ממש מאלו שרוכשים עוגיות בסופר.
אפילו מקונדטוריה אני די בררנית. אין כמו ריח עוגיות homemade שמתפשט בבית.

ובכל זאת, הייתי פתוחה לנסות ולטעום והייתי די מופתעת.
אני לא יכולה להעיד על כל הטעמים, כי בשלב כלשהו הרגשתי שזה פשוט יותר מדי מתוק בשבילי (תצחקו שרון ונטלי....).
אבל מה שטעמתי היה MOOI טעים.

מותג זה כולל שלוש סדרות עיקריות - שכבות ביסקוויט, וואפל ומלבניות.





בכל סדרה מגוון הטעמים רחב, החל מקראנץ' אגוזים, זביונה, טרמיסו, תפוחים, קינמון ובקיצור מה לא....
הטעמים כל כך איכותיים והמרקם ממש מוקפד.
אם לא הייתי רואה את הקופסא הייתי יכולה לטעות ולחשוב שזה הגיע מקונדטוריה טובה.
העוגיות ללא שומן טראנס, עובדה שדי חשובה היום לרבים מאיתנו.
סדרת המלבניות מכילה חמאה אמיתית בלי שום תחליפים למינהם, אני לא חושבת שיש הרבה עוגיות בסופר שתוכלו לראות במרכיבים חמאה אמיתית!

וכאילו שלא היה מספיק כל העוגיות שטעמתי באירוע, בנוסף קיבלנו קופסא מלאה בעוגיות הביתה.
גם המשפחה המורחבת נתנה את חוות דעתה על העוגיות וכולם חשבו שזה מוצר משובח ביותר.
היחיד שלא היה מרוצה מכל העניין היה המשקל שלי :-(
תזהרו כשאתם פותחים קופסא לבד, סביר להניח שאחרי מספר דקות תשארו עדיין לבד עם קופסא ריקה :-)

לסיכום, אם אתם לא מאלו שאוכלים רק עוגיות ביתיות ואתם אוהבים לקנות עוגיות בסופר או בקונדטוריה השכונתית, אני ממליצה בחום לנסות את סדרת MOOI.
אין ספק שאלו עוגיות ברמה אחרת ולא תמצאו דומות להן על מדפי הסופר.




פרס הסטייל

בשבועות האחרונים עובר "פרס וירטואלי" בן הבלוגרים השונים, פרס הסטייל וגם אני קיבלתי אותו.
תודה לחגית שחשפה אותי למונח חדש והוא meme , מי היה מאמין שאותם מחוות קיבלו מונח במילון... אם רק אבן שושן היה בחיים :-)

את פרס ה"בלוג עם סטייל" קיבלתי מגלי וליאת.
כמקבלת הפרס עלי להעביר אותו הלאה לשמונה בלוגרים עם סטייל ולשתף את הקוראים ב - 8 עובדות שעדיין לא יודעים עליי.
2 המשימות התגלו לי כדי קשות... במיוחד לאור העובדה שהפרס כבר עובר בין די הרבה בלוגרים כמה שבועות ונראה לי שכל המי ומי כבר קיבלו את הפרס.
אני מציעה לכל מי שרוצה לגלות בלוגים מדהימים חדשים, פשוט לשוטט בעיקבות הפרס.
את החלק הזה אני אשמור לסוף ובינתיים אני אנסה להתמקד ב - 8 עובדות.

מה יש לספר עליי שאתם כבר לא יודעים, לא מבטיחה שאני אחדש אבל לפחות נעשה קצת סדר בעובדות....

1. לפני קצת יותר משנה רכשנו קרקע לבנייה והשבוע סוף סוף הונחה אבן הפינה, והבנייה סוף סוף התחילה.
אתמול יצקו את היסודות.
אז עם קצת תקווה, אני מקווה שבשנה הבאה ניכנס לבית החדש.



2. אין לי בעיות שינה! אני יכולה לישון בכל מצב, בכל מקום ובכל תנוחה.
יעידו על כך כל הטיולים השנתיים בהם כל החברה עשו חיים במושב האחורי של האוטובוס ואני ישנתי במושב הקדמי.
למזלי, זה די עוזר לי כאמא שמתעוררת בלילות, כי אין לי שום בעיה לחזור לישון.
ולמזל הגדול, נראה לנו שיואב יצא דומה לי, שימו לב לשינה העריבה בזמן שיצקו את היסודות אתמול. אין דבר שהיה מעיר אותו (חוץ מגזים....).



3. אני ואיציק יחדיו כבר למעלה מ - 14 שנה. הכל התחיל בברגר קינג בגיל 17 כשהצעתי לו לצאת לסרט בזמן שהוא היה אחראי על נקיון השירותים. התשובה של הבחור הייתה "מה רק אני ואת?...."
ולמי שיצא להכיר את איציק יכול להבין את התשובה הזו....

4. ב - 16/12 (לפני יומיים) היה יום הנישואים ה - 3 שלנו יחדיו. וכהורים טריים, חגגנו את היום עם יואב.

5. מילדות עד נערות למדתי שנים רבות ריקוד. היום לא תזהו שמץ מזה אבל שיר מזרחי מיד יעוררו את הגנים המרוקאים שלי ואני אשמח לרקוד רקודי בטן עם עינטוזים אמיתיים.

6. את האהבה האמיתית שלי לאפייה גיליתי בתקופת הלימודים בטכניון. כל מה שהיה לי בבית זה טוסטר אובן גדול.
מאז, כבר השתכללתי עם גאג'טים רבים והאהבה רק גדלה.

7. יש לי פחד גבהים נוראי, אבל בזכות איציק אני מנסה להתגבר עליו כל פעם מחדש. אחרי טיפוסים רבים לפסגות הרים בעולם חייבים מעט לשחרר מהפחד.



8. תמיד ידעתי שיתאים לי להיות אמא, אבל לא תיארתי לעצמי כמה אני אתאהב בתפקיד. ומעבר ללהיות אמא, אהבתי גם להיות בהריון. האופוריה בה חייתי הייתה משכרת. אני כבר מפנטזת על הבטן הבאה.....

ואחרי שחשפתי מעצמי קצת הגעתי לנקודה בה צריך להעביר את הפרס הלאה.

רוב הבנות שאני מעריצה כבר קיבלו את הפרס אבל אני חייבת להזכיר כמה שמות כדי שבכל זאת מי שלא מכיר יכיר....
יעל יניב שמפתיעה כל פעם מחדש, קרן פרפרים שלא ברור מאיפה יש לה את הזמן ליצור דברים כאלו מדהימים,Craftyblog שכבשה אותי עם הריקמות שלה, דנדושה עם הצילומים הרומנטיים והיצירות המקוריות ומור שמצליחה להביא בצורה מדהימה את עולם היצירה ללימודים שלה.....ובקיצור הרשימה עוד ארוכה ואין לזה סוף באמת, הכי טוב פשוט תגלשו מהבלוגים הללו אחרי הפרס שחולק ליוצרות כל כך רבות.

וכדי לחדש קצת אני אנסה להביא כמה בלוגים מהעולם שממש עושים לי את זה,
אלי אדוארדס - מי שלא מכיר, חייב להיכנס ולהציץ. הדרך שבה היא מתעדת את חיי משפחתה פשוט מושא להערצה.
paislee press - צילומים מדהימים של הבת שלה ועיצובים דיגיטליים מהממים
Taylormade designs - עיצובים דיגיטליים מעוררי השראה.
בצק אלים - מי שלא מכיר ולא טעם חייב לנסות כל מתכון ומתכון בבלוג הזה, הכל פשוט נפלא.
Pine is here - בזכותה ובזכות חברותיה לצוות התאהתי בחותמות של Paper try ink

ונראה לי שאני אסיים כאן... הרשימה של הבלוגים שלי היא אינסופית ובמיוחד אחרי שפיספסתי איזה 5 חודשים של קריאה אז אני בכלל מנותקת מכל העולם הזה....

יש כל כך הרבה בנות כישרוניות מלאות סטייל ברשת כל שעליכם לעשות זה רק להקליק ולגלוש
קריאה מהנה.

יום שני, 13 בדצמבר 2010

השמיכה מוכנה!

צהרים טובים,

איזה כיף שהחורף הגיע...
סוף סוף אפשר להוציא את הפוך ולהתכרבל במיטה עוד שעה בלי סיבה מיוחדת במינה.
אני יודעת שלא הרבה מקבלים את החורף הסוער שהגיע אלינו בפתאומיות באהבה רבה, אבל אני לעומת זאת, מקבלת את זה בברכה ומאחלת לעוד ימים רבים שכאלו.

שלא תחשבו שהתחבאתי אתמול מתחת לשמיכה...דווקא ביום סגרירי שכזה יצאנו כולנו, משפחת אללוף ליום כיף בספא הרצליה.
איזה כיף שיש אחות שמפנקת (אחותי הגדולה), הורים שתומכים ומפנקים ועוד אחות קטנה שמפיצה כל כך הרבה חום ואהבה.
אז ארבעת הבנות למשפחת אללוף נהנו ממסאג' בעוד אבי היקר שמר במסירות על שני נכדיו הטריים.
ולאחר הפינוק נהנינו כולנו מארוחה טובה במסעדה, בעוד כסאות עפים בחוץ.

ובהמשך לחורף שהגיע בעוצמה, יואב כמובן זקוק לשמיכה חמה ומפנקת באופן מיוחד.
אז למלאכה נרתמתי בעצלתיים....
זה התחיל מזה שלא התחברתי לאף בד שהיה לי בבית וביקור בנחלה כרגע לא ממש בר ביצוע ומשום מה לא היה לי סבלנות לחכות לבדים מ - Etsy, מה גם שאני טובעת כשאני נכנסת לשם.
לאחר התלבטויות רבות והתפשרויות לא מעטות, הסתפקתי במה שמצאתי בארון בדים.
זה התחיל מפיסה ממש קטנה של בד ינשופים אותם רכשתי בסדנאות שהייתי בהולנד והמשיך עם בדים שרכשתי בתאילנד ובנחלה. ובצד האחורי השתמשתי בכירבולית שרכשתי באיקאה.
לא הייתה לי תוכנית מוגדרת עבור השמיכה, אפילו לא ידעתי מה הגודל שצריך למיטת תינוק, אבל איכשהו הכל הסתדר בסוף.
את השמיכה מילאתי במילוי אקריאלן לקבלת הרגשה מפנקת ועוד קצת חימום.

ולסיום, כדי לתת את המגע האישי שלי לכל היצירה, מאוד רציתי לרקום משהו באהבה רבה, אך לצערי המשימה נכשלה. נראה לי שבד הטריקו הלבן שהיה די סטראצ'י די הקשה על המשימה.
לבסוף החלטתי ללכת על תחום שאני קצת יותר חזקה בו וזה עיצוב במחשב.
ולצורך המשימה עיצבתי לוגו אישי במיוחד ליואב הקטן (מה שאומר שלילד/ה הבא חייבים להכין שמיכה חדשה...)




מבט מקרוב על הבדים:





יום שני, 29 בנובמבר 2010

יצירה בהתהוות

זמן לא מועט חלף לו ללא סימן חיים.... :-)
אני עדיין פה, מאושרת יותר מתמיד.
יואב גדל לו מיום ליום. כל יום אני לומדת משהו חדש ומתאהבת בו מחדש.
אוטוטו הנסיך כבר בן 3 חודשים, ואין לי שום כוונות לחזור לעבודה ולפספס עוד 3 חודשים נפלאים איתו.

אז, זה שאני לא ממש פה וגם לא קוראת בלוגים רבים אליהם אני מנויה, זה לא בגלל שאני קורסת או משהו כזה, פשוט מנסה לנצל את כל הרגעים שיש לי איתו. גם ככה, עוד פחות משלושה חודשים אני אחזור לשיעבוד מול מסך המחשב, אז אני מרשה לעצמי את החופש הזה עכשיו.



בזמנים הפנויים שיש לי אני בעיקר מבשלת ולעיתים אופה (למרות שעכשיו אני ממש משתדלת לשמור על הגיזרה...).
לצערי אני לא ממש מספיקה לצלם את כל המנות שאני מבשלת, אבל יש לי המון המלצות על מתכונים מספרים שסביר להניח שלרובכם יש בבית.
במידה ויהיה ביקוש אני אשמח להקים פינה עם המלצות של מתכונים, אפילו אם אין לי תמונה.
ואם ממש יהיה צורך, אני אשתדל לעלות את המתכון לבלוג.
ולבינתיים, משהו שכן צילמתי לאחרונה....לחם.

לחם, זה לא נקרא אצלנו מותרות זהו מצרך חובה. הטעם של לחם קנוי כבר לא ממש נבלע לי באותה צורה.
ואין מה לדבר על הלחם שמתפשט בבית בעת אפיית לחם.
הלחם מהספר של אורנה ואלה (עמוד 64) מומלץ בחום.
כבר הכנתי אותו מספר פעמים עם שינויים קלים ביחסים של הקמחים והוא תמיד יוצא מושלם.



ולמתכון: (1 כיכר גדולה או 2 קטנות)

לשאור (לילה קודם):
3 כפיות (10 גרם) שמרים יבשים
3/4 כוס (100 גרם) קמח לבן
2/3 כוס (160 מ"ל) מים

לבצק:
3 כוסות (400 גרם) קמח מלא (ניתן לשלב גם קמח שיפון כחלק מהכמות הזו)
2.5 כוסות (350 גרם) קמח לבן
1 כפית זרעי כוסברה טחונים
1/2 כפית הל טחון
2/3 כוס (100 גרם) גרעיני חמניות
1 ו- 2/3 כוס (400 מ"ל) מים
2 כפות (40 גרם) דבש
1 כף מלח

אופן הכנה:
השאור: בקערה גדולה מערבבים במטרפה את השמרים, הקמח והמים הפושרים. מכסים בניילון ומניחים לילה (מחוץ למקרר).

הבצק: שמים את השאור, הקמח המלא והקמח הלבן, הכוסברה, ההל, גרעיני החמניות והמים בקערת המיקסר, עם וו לישה. לשים 5 דקות במהירות נמוכה. מוסיפים דבש ומלח ולשים עוד 5 דקות .
מעבירים את הבצק לקערה גדולה, מכסים בניילון נצמד ומניחים לתפיחה כשעה עד שעה וחצי או עד שהבצק מכפיל את נפחו.
מעבירים את הבצק למשטח מקומח, יוצרים ממנו כיכר ומעבירים לתבנית מלבנית עמוקה משומנת באורך של 30 ס"מ או מחלקים את הבצק לשתי מנות ומכינים ככרות קטנות יותר. מכסים בניילון נצמד ומניחים לתפיחה.
מחממים תנור ל - 220 מעלות.
מכניסים את הכיכר לתנור ואופים 10 דקות. מנמיכים את החום ל - 190 מעלות ואופים עוד 30-40 דקות, עד שהכיכר משחימה יפה ויש רעש חלול כשנוקשים על תחתית הלחם.

תשתדלו לתת ללחם לנוח לפחות 40 דקות לפני שאתם פורסים אותו.
אני בדרך כלל פורסת את כל הכיכר לפרוסות אחידות ושומרת פרוס במקפיא.
הלחם יוצא נהדר אחרי חימום קל בטוסטר.


וברגעים המעטים שיש לי אחרי שיואב הולך לישון ונגמרו כל הבישולים והאפיות, אני מנסה לחזור לאט לאט ליצירה (בצעדי תינוק ממש).
אני ממש לקראת סיום של הכנת שמיכה ליואב הקטן.



עד כאן להיום, מקווה לשתף בקרוב עם השמיכה המוגמרת ואולי עם עוד כמה מתכונים מוצלחים.

שבוע נפלא לכולם

יום שישי, 15 באוקטובר 2010

סיפור הלידה הראשון שלי

בזמן ההריון קראתי מספר סיפורי לידה. איכשהו כל אחד ואחד ריגשו אותי עד דמעות (אולי זה מההורמונים) ותמיד חשבתי איזה יופי הבחורה תיעדה את סיפור הלידה, בצורה מרגשת ועניינית.

כשהייתי בבית החולים, היו לי כוונות אמיתיות לקחת מחברת ועט ולרשום חוויות. למען האמת עד היום יש לי את הרצון הזה, אך עד עתה זה נשאר בגדר רצון. לפחות אני אוגרת זכרונות מיום ליום בתקווה שיגיע יום פנוי והכל יתחבר בכמה דפי אלבום.

למזלי יש לי את הבלוג שגורם לי לשבת קצת ולכתוב. אז אם המחברת עד עתה נשארה ריקה לפחות הבלוג מתעדכן בכמה חוויות מהלידה ומיואב. ולכן החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולשבת ולנסות לגבש את סיפור הלידה.
אני לא מבטיחה שזה הולך להיות מרגש או סיפורי בצורה יוצאת מן הכלל, אבל מבטיחה שזה יבוא מהלב ויספר סיפור שלטעמי הוא מופלא.

הכל התחיל ברצון עז ללידה טבעית, בלי אפידורל. כמה שיותר טבעי, לחוש את הכל במלוא העוצמה, לטוב ולרע.
התחלתי בהכנות מראש בבחירת דולה שתלווה אותנו בלידה.
בהתחלה, איציק לא ממש היה בעניין ולא ממש הבין למה צריך את הפונקציה הזו בלידה. היום אם תשאלו אותו, הוא לא מבין איך אפשר לחוות לידה בלי דולה.
למזלי, זכיתי בדולה מדהימה. לא תיארתי לעצמי שהחוויה תתעצמם בזכותה ובטח ובטח לא תיארתי לעצמי שתהיה לי נחיתה כל כך רכה לאחר הלידה בזכות התמיכה האינסופית שהיא נותנת ונותנת ועדיין נותנת.

לפני הלידה ובכלל במהלך כל ההריון הייתי במין אופוריה ורוגע שניתנים להסבר רק אם לוקחים בחשבון את ההורמונים הרבים שכנראה הציפו אותי.
כמה ימים לפני הלידה זכיתי להצטלם ע"י חברה סופר כשרונית שהכרתי רק לאחרונה - קרן ליברמן , ואחת התמונות ממש ממחישה את הרוגע והשלווה שאפפה אותי בהריון ובלידה עצמה.



ולסיפור הלידה....
_________________________________________________

הכל התחיל ב - 3 לספטמבר איפשהו באמצע הלילה, זה היה הלילה שבן חמישי לשישי. באותו היום הייתי בשבוע 39+5, עוד יומיים וזה בדיוק התל"מ (תאריך לידה משוער).
באמצע הלילה קמתי מספר לא מועט של פעמים לשירותים, אך זה לא היה נראה לי חריג. אומנם זה היה מלווה בחוסר נעימות קלה, אך לא משהו שהדליק לי נורה.
בשלב מסויים החלטתי שנמאס לי לחזור לישון ושוב לקום להתפנות ובמיוחד כשאף תנוחה כבר לא הרגיעה אותי באופן מיוחד. את היום העברתי כמו כל יום, קצת מחשב וקצת בישולים וכמובן קצת יחס לאהוב שממזמן מרגיש מוזנח.
באותו בוקר הגיעה סוף סוף השידה אחרי שכבר התחלתי לחשוש שמא התינוק יגיע הבייתה ועדיין הבגדים יהיו מסודרים בשקיות ופינת ההחתלה תהיה המיטה שלנו.
כנראה שיש תיאום בעולם, כי ההודעה על בואה של השידה הגיעה ביום חמישי אחר הצהריים, וכמה שעות אחרי זה הכל התחיל....
במהלך היום דיברתי עם חברות וגם עם הדולה שלי ושיתפתי אותן בלילה שעבר עלי ובהרגשות שאני חווה במהלך היום. כולן, בפה אחד אמרו שאם זה נסבל זה עדיין לא צירים וכנראה הגוף שלי מכין את עצמו לקראת לידה.
ומאחר והכאבים שחשתי היו נסבלים, זרמתי עם הדעה הרווחת ולא עשיתי סיפור מהכאבים שבאים והולכים.
למזלי, באותו יום הפיזבול נהפך לחברי הטוב ביותר.



בערב, הלכנו לארוחת ערב אצל ההורים שלי. ושוב, אף אחד לא חושד לרגע שאולי אני בצירים וצריך להתרגש לקראת בואה של הלידה.
אני אכלתי בתיאבון רב, דבר ששוב הוכיח לי שאני לא בצירים, כי אחות בבית החולים אמרה שאם מגיעה אליה יולדת שהיא רעבה, אז היא בטוחה שהיא רחוקה מלידה.
אמא שלי ניסתה להנעים את זמני עם מסאג' ואבא שלי ישב מהצד לא ממש מבין שזה צירים.
בשלב מסויים החלטנו ללכת הביתה לישון קצת אחרי שלא ישנתי כמעט 24 שעות.
לא עברה שעה מרגע הגעתנו הביתה, ואיציק נכנע ולא האמין לתוענות שלי שזה כלום וזה נסבל ולכן אין סיכוי שזה צירים של לידה.
אחרי שיחה עם הדולה שלנו ותזמון "הצירים" איציק החליט שזה הזמן להגיע לבית החולים.
תוך מספר דקות היינו ארוזים. אני מחבקת כמה כריות ואיציק קורס תחת 3 תיקים וכדור פיזבול.
איך שנכנסתי לאוטו קיוויתי שלא יגיעו שוב אותם כאבים כי לא היה לי קיר או כדור שיכולים להרגיע אותי.
אחרי מספר לא מבוטל של במפרים וכמה כבישים סגורים בגלל שבת הגענו לבית חולים בני ציון שבחיפה.
כשהגענו לבית חולים לא ממש הבנו מי אמור לקבל אותנו. הכל היה שקט ושומם, לא ברור אם כולן היו תחת אפידורל או פשוט לא היו לידות באותה שעה.
אחרי שמצאנו אחות נכנסנו לחדר מיון יולדות. מיד חיברו אותי למוניטור כדי לוודא שהכל קשורה.
רק באותו רגע, כשהאחות הצהירה שאני בצירים הבנתי שמה שחוויתי ב - 24 שעות האחרונות היו צירים.
להבא, אני אדע שגם כשזה נסבל זה יכול להיות צירים של ממש.
אחרי בדיקה קצרה היא אמרה שאני עדיין לא "בשלה" ללידה וייתכן ונחזור עוד הבייתה.
היא שלחה אותנו לסיבוב בבית חולים וציוותה עלינו לחזור לבדיקה נוספת בעוד שעה וחצי.

השעה הייתה חצות 00:00.

אני איציק והדולה יצאנו למסדרונות בית חולים. בכל ציר עצרנו להשען על הקיר, ניענוע האגן ,נשימות ארוכות ועיסוי הגב ע"י הדולה העבירו לי את הציר עם מינימום כאב.
תוך זמן קצר, ארוחת יום שישי מצאה את מקומה על רצפת הבית חולים. איכשהו, בשלב בו הייתי כבר שום דבר לא היה מגעיל, הכל מתערבב לו ביחד וכל מה שמרגישים זה רק את עוצמת הכאבים שבאים וחולפים.
כשהגענו לגרם מדרגות, הדולה שלי אתגרה אותי בהליכה קצת יותר מאומצת. עלינו וירדנו ושוב חזרנו באותה דרך שהגענו. לאורך כל הדרך אנחנו צועדים צעדים מתונים ואיציק עומד מהצד מצלם אותנו כמו פאפרצי. (נראה לי שהוא קצת נבהל מזה שאמרתי לו שאחרי שבמהלך כל ההריון הוא לא צילם אותי, אז חובה לפחות בלידה).

לפתע, זה הגיע באופן מפתיע ובלתי צפוי (תוך פחות מ - 20 דקות), כולי הייתי רטובה. כולם היו שמחים, כי זה אומר שיש התקדמות לטובה, וכנראה לא נחזור היום הבייתה.
חזרנו לחדר המיון. שוב חיברו אותי למוניטור ועברתי בדיקה, ולהפתעת כולם, התקדמתי בקצב מסחרר. מפתיחה של 1 הגעתי לפתיחה של 4.
מיד הובילו אותי לחדר הלידה. ובדיוק כמו שחלמתי, הכניסו אותי לחדר הלידה הטבעי. ושוב חיברו אותי למוניטור.
אם היה משהו שהיה בלתי נסבל, זה היה המוניטור.
עוד לא הספקתי למצוא את התנוחה המועדפת עלי במיטה המיוחדת וכבר התחלתי להרגיש את הלחץ סביבי מתפתח.
אחות נוספת נכנסה לחדר ומיד הצהירה שחייבים להעביר אותי לחדר לידה רגיל כי המוניטור מתריע על ירידות בדופק העובר.

כבר באותו רגע ידעתי שמשהו הולך להשתבש.
הובילו אותי במהרה לחדר לידה רגיל. לא יאומן ההבדל בהרגשה. מחדר חמים ומזמין לחדר מנוכר ומלא מכשירים.
תוך דקות החדר היה הומה אדם, לפחות 3 אחיות, רופא, איציק וכמובן הדולה שלי שלאורך כל הדרך החזיקה את ידי ,דאגה שאני אנשום בכל ציר ולחשה לי מילים מרגיעות.
בשלב הזה, אני כבר לא ממש הייתי שם. הכאבים עדיין היו אותם כאבים, אבל הסיטואציה הייתה מלחיצה ומנוכרת.
בשלב מסויים, אפילו איציק לא עמד בלחץ וכמעט התמוטט לו בכסא (בשלב הזה הצילומים נפסקו). מזל שהדולה לא רק דואגת ליולדת אלא גם לבעל.

אחרי 20 דקות, הגעתי לפתיחה של 7, אוטוטו רואים את הסוף, אך הרופא לא היה כזה אופטימי.
כל ניסיון לנסות לווסת את הדופק של העובר היו לשווא. כבר בניסיונות הבנתי שייתכן וזה יסתיים בניתוח.
הכל היה כל כך מהר, לא היה לי רגע של מנוחה כדי להבין מי נגד מי ולמה זה קורה?
השאיפה שלי ללידה טבעית כבר חלפה, למרות שאפידורל לא קיבלתי ובאיזשהו מקום היה די קל להתמסר למחשבה שזה יכול הלסתיים עוד יותר מהר בניתוח.
בשלב מסויים, הרופא הצהיר שחייבים להיכנס לחדר הניתוח.
אני לא ממש ידעתי מה לאמר ואיך להגיב, כל מה שרציתי זה שהכל יגמר בשלום ונזכה לראות את התינוק שלנו. נתתי אמון מלא בדולה שלי כשהיא אמרה לי שהם באמת ניסו לעשות את הכל ופשוט התמסרתי לאנשים בלבן.
המעבר לחדר הניתוח לא היה קל. זה לא פשוט לעבור מיטה כשאת בצירים כל פחות מדקה.

ב- 3:00 לפנות בוקר נכנסתי לחדר הניתוח.
שוב צריך להחליף מיטה, ושוב המשימה קשה.
ובמיוחד לישר את הרגליים זה היה בלתי אפשרי, אבל אחרי שיכנוע פיסי מתון הצליחו לקשור אותי למיטה.
בין ציר לציר, הרופא שואל אם אני מעוניינת בהרדמה מקומית או מלאה.
הדבר האחרון שיכולתי באותו רגע להחליט עליו היה אופן ההרדמה. ממש לא רציתי להחליט ובשלב זה הייתי מוכנה שיעשו לי מה שרוצים.
כל מה שזכור לי שאמרתי היה "תעשו מה שטוב לעובר".
מרגע זה תוך פחות מחצי דקה הייתי רדומה.
את העיניים פקחתי כבר בחדר ההתאוששות מסטולה לגמרי וכל מה שרק עובר במוחי היה "איך לא זכיתי להחזיק אותו קרוב קרוב כשהוא עוד היה עירום....?"

בשעה 3:12 לפנות בוקר יואב הגיע לעולם במשקל של 2960 ק"ג.



ואם שואלים אם הניתוח היה מיותר? אז מסתבר שחבל הטבור היה כרוך סביב הצוואר של יואב.
אז לידה טבעית לא הייתה, אבל בן בריא הגיע לעולם ועל כך אני מודה.



_________________________________________________________________
ולכל מי שמתעניינת, אני ממליצה לפתוח את פנקס הכתובות כי יש לי כמה המלצות ממש חמות.

- לבנות הצפון, אומנם לא עשיתי השוואה מקיפה בין כל בתי החולים באיזור, אך אני יכולה להמליץ בחום על בית החולים "בני ציון" (רוטשילד). הצוות בחדר הלידה היה מקצועי וסובלני. הצוות במחלקת הנשים היה חם ולבבי. ובמיוחד אני חייבת להודות ליועצות ההנקה שלא נחו לרגע ודאגו שאני אצא מבית החולים עם תינוק יונק.
במיוחד אני רוצה להודות מכל הלב לטלי מדינה ממחלקת תינוקות שהייתה לצידי בכל משמרת עם אוזן קשבת והמון סבלנות.

- לכל המעוניינות בדולה, אני ממליצה בחום על הדולה שליוותה אותי. שמה גילה עמר.
זו אישה מדהימה מקצועית ובעלת לב רחב. היא אומנם טוענת שהיא לא הספיקה לעשות אפילו רבע ממה שהיא בדרך כלל עושה בלידות, כי הלידה שלי הייתה ממש קצרה. אבל אני יכולה להעיד שגם המעט הזה היה כל כך הרבה בשבילי. ובמיוחד התמיכה לאחר הלידה, כשהגענו הביתה, במקלחת הראשונה, בהנקה ואפילו בקפיצות הגדילה. עם יד על הדופק ואוזן קשבת , היא תמיד שם בשבילנו. כל מי שמעוניינת בפרטים מוזמנת לפנות אלי במייל navit.alalouf@gmail.com

יום שני, 4 באוקטובר 2010

קפיצת גדילה או גזים?

מי היה מאמין שכבר חודש עבר?
רק אתמול אני זוכרת כשיואב יצא לאוויר העולם, קטן ושברירי, והנה היום הילד בלי עין הרע גדל (הערכה שלי , כבר עברנו את גבול ה - 4 קילו).
הילד מפגין כוח פיסי לא ברור.
שרירי הרגליים מפותחים בצורה שלא תאמן,והראש מורם בגוואה בקלי קלות.
אנרגיות לא חסר לקטן וגם את הריאות שלו כבר כל השכונה שמעה.... מי היה מאמין שבבית החולים חששו שהילד שקט מדי?....(זו לא הייתה אני, אלא הסבתא. עד היום היא לא מאמינה שהילד ערני, איכשהו יוצא שהיא תמיד זוכה לראות אותו ברגעי הנמנמת שלו, ועם הזמן רגעים אלו מתמעטים...).

מיום ליום אנחנו נקשרים זה לזו, ואפילו אם עובר עלינו יום קשה , מספיק חיוך קטן מהפשוש, כדי להתאושש.
ואם החיוך עדיין לא ממש מפותח וברור, מספיק הסנפה של ריח התינוקות או נשיקה חמה עם חיבוק כדי לאגור כוחות חדשים.
מצחיק, מאלו דברים אני מתלהבת ומעודדת את הקטן.
היום, כל נפיחה שיוצאת ממנו, זוכה להתלהבות רבה ועידוד להמשיך כך.
אני בטוחה שבעוד שנתיים, המצב יהיה הפוך וננסה לחנך אותו שלא עושים דברים כאלו בציבור.

עניין הגזים זה לא עניין קל אצל תינוקות וליבי יוצא אליו בכל פעם שאני רואה אותו מתפתל.
הילד נהיה אדום כמו עגבנייה, מכווץ כולו בתקווה לשחרור מהיר וקל.

למזלי, יצא לי להכיר בשבועות האחרונים, מוצר אדיר, שאני ממליצה עליו לכל אמא טרייה, והוא המנשא של לופי.
זהו מנשא בד בו ניתן להחזיק את התינוק ב-2 תנוחות: תנוחת עובר ובטן אל בטן.
והיום יש כבר דגם חדש - לופיקס.
זהו פתרון נפלא להחזקת תינוק בידיים, ובאותה הזדמנות זו הגנה נפלאה על רצפת האגן (לנשים שבכן זה בוודאי חשוב).
ומבחינתי, הדבר שקנה אותי, זה ההקלה האדירה שזה מעניק לתינוק במקרה של גזים.

המנשא מתאים מיום היוולדו של התינוק עד שלבים מתקדמים.



וכשהמנשא לא בשימוש, אמא מנסה קצת לעזור.
סיבובי אגן והרמת רגליים, וקריאות שמחה בכל נפיחה :-)



וכשזה לא גזים והילד סתם באטרף ורוצה כל היום ציצי, מה יותר קל מלתרץ את זה ב"קפיצת גדילה".
ועם כל ה"שגעונות" אין כמו לראות את 2 הידיים הקטנות שלו מחבקות את השד בעת הנקה ובו זמנית מעסות אותו כאילו הוא מצפה שעוד קצת יצא משם... או סתם כי הוא גבר קטן... :-)

יום רביעי, 29 בספטמבר 2010

חג שמח

חג שמח ושנה טובה לכל הקוראים.




יום שני, 27 בספטמבר 2010

סער ויואב

ראשית, אני רוצה להודות לכל אלו שהגיבו ואיחלו לי ולאיציק על הולדת הבן.
זה כל כך מחמם את הלב הפתיחות והמשפחתיות שנוצרה על גבי הבלוג.

על אף היעלמותי בתשעת החודשים האחרונים, אני רואה שיש קוראים שעדיין לא שכחו ולא נטשו אותי.

אני מקווה שככל שהשבועות יחלפו, אני אגלה מחדש את הכוחות והאנרגיות ליצירה.

ובינתיים, אני מקווה שתאהבו לראות קצת תמונות של יואב ולשמוע על הורות ובכלל על החיים.

__________________________________________________________



ביום שלישי בדיוק לפני שבוע, אחותי הגדולה ילדה את בנה השלישי.
יצא ששנינו העברנו יחדיו הריון שלם. אומנם לא בסנכרון מושלם, אבל כמעט....
לאורך כל תשעת החודשים אחותי תמיד הייתה שואלת אותי באיזה שבוע היא.
כנראה ככה זה כשזה כבר ילד שלישי...

ועכשיו, אנחנו זוכות לתקופה ארוכה של חופשת לידה יחדיו.
זה כל כך שונה וכל כך כיף שיש מישהו שעובר איתך את אותם שלבים בסנכרון מושלם.
המעניין וקצת מצחיק בכל הסיפור, שיוצא לי לייעץ לה במעט, על אף שהכל חדש לי והיא כבר אמא מנוסה עם שני ילדים.
כנראה, שעם השנים קצת שוכחים...

אז למי שעוקב בספירה, קולט שכבר זה הבן ה - 4 ברציפות במשפחה.
אחרי 3 בנות, והבטחה ל-2 בנים שהתגלו להיות בנות (אני ואחותי הקטנה), ההורים שלי התייאשו והבינו שבנים לא הולכים להיות במשפחה.
ועכשיו, הדור השני דואג לפצות על חוסר האיזון שהיה, אך נראה שגם פה חסר קצת איזון.
אם תשאלו את אמא שלי, היא כבר חולמת על נכדה שהיא תוכל להלביש אותה בשמלות ושאר דברי אופנה.
אבל שלא תחשבו לרגע, שהיא לא יודעת לקנות בגדים לבנים. אם יש מישהי שאלופה בקניית בגדים "גזעיים" (כמו שהיא קוראת לזה) זה אמא שלי (אני אוהבת אותך הכי הרבה בעולם).

אז כנראה שבעתיד נפתח קבוצת כדורגל, אבל בנתיים אנחנו נהנות מהמתנות הנפלאות שקיבלנו השנה.
יואב וסער, גברים קטנים שלנו....



ולאחותי, שרון, יקירתי, אני מאחלת לך ולסמי את כל הטוב שבעולם.
הרבה אושר ונחת מהקטן.
ומקווה שתקפצי לבקר הרבה :)

יום חמישי, 23 בספטמבר 2010

4/9/2010 3:12




ב - 4 לספטמבר בשעה 3:12 הגיע לעולם הנסיך הקטן שלנו.
אני לא ארחיב כרגע בסיפור הלידה שלי, למרות שנראה לי שהוא יגיע בשלב מסויים....

אחרי 9 חודשים של צפייה וערגה לקראת המעמד החדש נהפכנו בין רגע להורים.
בשבילי, המעבר היה די טבעי, אבל בשביל איציק זה לא היה קל.
במהלך ההריון עברו עליו כמה תהפוכות בגישה ובהשלמה לקראת הפיכתו לאב. אך ככל שהזמן חלף, הוא הרגיש יותר ויותר בשל, למרות שלא היה מוכן "להתכונן" למאורע על ילדים של אנשים אחרים.
ניסינו ללמד אותו להחזיק תינוק או להחליף חיתול, והוא היה מסרב בתוקף. לא הייתה ברורה ממש מה הסיבה (אולי בקטע של החיתול זה דיי ברור....), אבל אני לא הייתי מודאגת מהמצב, כי היה ברור לי שברגע שזה יהיה הילד שלו הכל יבוא לו באופן טבעי.

ואכן, מהרגע שהילד יצא לאוויר העולם, איציק שינה פאזה, והאבהות באה לו באופן טבעי. (לא שזה הפתיע אותי....)

היום, שנינו, אמא ואבא לראשונה, מאוהבים בפשוש הקטן ומתענגים מכל רפלקס...בתקווה שבעוד חודש כשהוא יחייך, זה יהיה חיוך אמיתי ולא רפלקס מתוך שינה.

וכרגע, אנחנו מבלים את רוב הזמן בשינה, בין האכלה להחלפה, ובימים אלו ממש הצטרפו להם הגזים לחגיגה....


יום שבת, 21 באוגוסט 2010

תפירה...והרשימה עוד ארוכה.....

סוף 37 ויש לי עוד תקוות רבות להספיק די הרבה דברים לפני שהתינוק מגיע.

כל חברה שמתשאלת אותי קצת לגבי המוכנות שלי פשוט מופתעת מחוסר ההתרגשות או "הלחץ" שמשום מה אמור להיות לי.
מבחינתי, אם תשאלו אותי, יש עוד הרבה זמן....ואין מה להילחץ והדברים יסתדרו מעצמם.
התיק לא ממש מוכן, חדר עדיין לא מאורגן, הבגדים עדיין מחכים לעבור כביסה....וייתכן ויש עוד דברים שאני אפילו לא מודעת שצריך להכין לקראת הלידה.

איציק, הולך לישון כל ערב בלחץ, שמא היום זה היום ואני אעיר אותו באמצע הלילה עם צירים.
אני לא יודעת, מה איתו, אבל אני עדיין ישנה טוב בלילות, ובכל יום בו לא הולכים לעבודה אני מנצלת את זה לילה מלא של 12 שעות שינה.

לקראת בואו של התינוק, גדלה לה הרשימה של "משימות התפירה" אך לצערי, לא ממש עמדתי ביעדים שהצבתי לעצמי. זה היה שילוב של "יש עוד זמן" עם "חם מדי" ופשוט חוסר מוזה לשבת רצוף מול מכונת התפירה.

למרות, שלמזלי, יש לי הוכחות לכך... חבל רק שהן די מועטות ....



הפרוייקט הראשון שהתחלתי ובאמת סיימתי אותו, היה תפירה של תיק.
הגזרה לקוחה מהספר של Amy butler, תיק לידה מודרני.



למען האמת רציתי את התיק הזה עוד לפני שהייתי בהריון. זה פשוט היה נראה לי תיק מדליק ליצירה.

היום, כשהוא מוכן וראוי לשימוש, אני קצת בספק לגבי התאימות שלו לשימוש עם עגלה או בכלל כתיק חיתולים, אבל אין ספק שזה תיק די מרשים במיוחד בגלל הבדים.

זה הזמן להודות לחברתי היקרה, הילה שבזכותה יש לי את הספר ואת הבדים המהממים.



לתיק תפרתי כ"חלק מהסט" משטח החתלה , כאשר צד אחד הינו מגבת והצד השני תואם בבדים לתיק.
אז אם בתיק אני לא אשתמש ביום יום, אני מאמינה שלפחות המשטח ילווה אותי.





למתעניינות בהכנה של התיק, אני יכולה לאמר ולהזהיר, שזה לא תיק פשוט להכנה. זה לא שהוא כל כך מתוחכם בגזרה שלו, כמו שיש כל כך הרבה שלבים וכל כך הרבה שכבות.

רק הגזירה לקחה לי כמה שעות טובות... ובמקרה שלי זה נפרס על כמה ימים.

מה גם, שניסיתי להיות תלמידה טובה ולעקוב אחרי השלבים בספר מילה במילה, והרבה מההסברים היו קצת לא ברורים. לקח לי הרבה זמן לנסות להבין ולדמיין מה הייתה כוונת המשורר. לא הייתי מוכנה לעגל פינות הבכנה של התיק הזה.
בקיצור, אין ספק שזו הייתה תפירה מאתגרת.


פרוייקט נוסף שהסתיים בהצלחה, היה תפירת שמיכונת קייצית. צד אחד פיקה והצד השני בדי כותנה.
זה היה לשם שינוי פרוייקט זריז וקל.




ועכשיו, כשאני מסתכלת על שאר הרשימה, יש לי עוד כל כך הרבה דברים שקיוויתי להכין ותרם הספיקותי.
אני רק מקווה שאולי בשבועיים שנותרו לי עדיין אספיק לתפור קצת, ואם לא, אז אולי יתמזל מזלי והתינוק יהיה נוח ואוכל לחזור די מהר לשולחן היצירה.

והערה לסיום, בהקשר של הפוסט הקודם (אלבום דיגטלי ליום הולדת 60):
ראשית, אני רוצה להודות לכל המגיבות , אין ספק שהתגובות מחזקות ונותנות הרגשה טובה.

חלקכן התעניינו ותהו לגבי אופן ההכנה. אז הסבר קל....

את האלבום עיצבתי ללא שום קשר לתוכנה של האתר MyAlbum.
כל העיצוב מהתחלה ועד הסוף, בוצע בפוטושופ.

חלק מהחומרים הינם חומרים מוכנים שהורדתי מהאינטרנט וחלקם אני יצרתי.

לאחר שהאלבום היה גמור ( כל 44 הדפים + 2 דפי שער), שמרתי כל דף כ - jpeg והעלתי כתמונה שנפרסת על דף שלם בתוכנה של האתר My Album.

בתהליך זה יש להקפיד לא לחרוג מאיזור העריכה המסומן בתוכנה כקו מקוווקו, כי אלו שוליים שעוברים חיתוך.
לאחר שפרסתי את כל הדפים בתוכנה, שלחתי את האלבום להדפסה (שליחה וירטואלית :) ).
וכך נוצר לו האלבום.

ולבינתיים, אני רוצה לאחל לכולם שבוע נפלא וקריר (מחזיקה אצבעות)


יום ראשון, 15 באוגוסט 2010

אלבום יום הולדת 60

בסוף השבוע האחרון חגגנו לחמי יום הולדת 60!

רבים מכם מכירים את התופעה שדווקא בימי הולדת עגולים, מרגישים דחף עז לעשות משהו מיוחד.

אם תשאלו אותי, אני לא כל כך מבינה את זה, ואני חושבת שכל גיל, אם הוא עגול או כמעט עגול, מיוחד לכשעצמו.


כמובן, שלא פסחנו על ציון יום זה והחלטנו להכין לחמי אלבום דיגיטלי.

חבל רק ש"ההצתה" הייתה מאוחרת ונתנו לי רק 7 ימי עבודה לאלבום.

לאלו מכם שכבר חוו פרוייקט שכזה, כמובן יודעים שזה תהליך לא קל. זה מתחיל מאיסוף כל האלבומים הישנים מהבית, סריקת תמונות, בחירה ואחר כך כמובן עיצוב.


למזלי, יש לי מלאך קטן שתמיד תומך בי ובמיוחד בתחום היצירה.

איציק ישב איתי עד השעות הקטנות של הלילה בסריקת תמונות.

ובצד הסיפרותי, אחות של איציק סיפקה מספיק סיפורים מעניינים שהוסיפו המון לכל דף באלבום.

ובדיעבד, אני יכולה להגיד לכם שזה מה שעושה למבוגרים. אותם אנקדוטות ותמונות מהעבר.


את האלבום עיצבתי בפוטושופ.

בהתחלה התחלתי עם עיצוב מינימנליסטי, של תמונות בלבד, ועם הזמן הוספתי עוד אלמנטים "סקרפיים", אבל ממש בקטנה.

אני די מרוצה מהתוצאה הסופית, במיוחד אחרי שראיתי את המבט והדמעות של חמי.
וברור לי שמעתה, זה בלתי נמנע, ואני חייבת להכין עוד אלבומים לשאר בני המשפחה הקרובים.

האלבום הינו בגודל 20X20 ס"מ


הכריכה -






כדי לראות את דפי האלבום (יש 44 דפים!) אני מצרפת לינק לאלבום המלא. לחצו על התמונה למטה.




60's Birthday - Digital Album

זו פעם ראשונה שלי שאני מכינה אלבום דיגיטלי אמיתי ומדפיסה אותו.

אז לאלו שמעוניינים בקצת פרטים טכניים לגבי הדפסה, אני ארחיב.....

כידוע לרובכם, ישנם אתרים רבים המספקים הדפסת אלבומים דיגיטליים ואף תוכנות לעיצוב האלבום.

אחד הראשונים והמוכרים הינו - לופה.

אנחנו היינו חייבים למצוא אתר שנותן את השירות המהיר ביותר, כי היינו קצרים בזמן.

אז אחרי מחקר קצר, מצאנו את האתר myAlbum, המדפיס אלבום תוך יומיים ואם מוסיפים לימנציה, תוסיפו יום עבודה נוסף.

את האלבום ניתן לאסוף באופן עצמי ברמת גן.

האלבום, מודפס על נייר דפוס, סטנדרטי וזהה לכל שאר האתרים באינטרנט.

אנחנו החלטנו להשקיע עוד קצת ולקבל תוצאה קצת יותר משדרגת, ולכן הוספנו לימנציה לדפים.

אכן, זה משווה מראה קצת יותר מושקע לדף, אך לא עבה באופן מיוחד.

עלות הדפסה של אלבום 20X20 עם לימנציה (44 דפים - שימו לב שזה מגיע בקפיצות של 4, כי ההדפסה היא ברביעיות) - 280 ש"ח ( 100 ש"ח עבור הלימנציה).


אני יכולה לשתף, מנסיון, שהדפסה על דפי פוטו זה עולם אחר לגמרי ואיכות שלא משתווה לאיכות של נייר הדפוס.

לצערי, לא יצא לנו להדפיס אלבום זה בנייר פוטו, כי זמן הדפסת האלבום בשיטה זו הינו 7 ימי עבודה.

אך לאלו שקצת יותר מחושבים, אני ממליצה לנסות את האתר הבא - SBY.


ולסיכום, אני יכולה לאמר, שעד עתה קצת נרתעתי מהכנת אלבום דיגיטלי, מסיבות שלא כל כך ברורות לי, אבל היום, אחרי שאני רואה את התוצאה המתקבלת, אני חייבת לציין שזה פתרון מעולה היום בעידן הדיגטלי, כשכמעט ולא מפתחים תמונות, והתמונות אפשהו נעלמות בין עשרות תתי ספריות במחשב האישי שלנו.



ומבט אחרון על הספר, הכנתי סרטון קצר ( 2 דקות) המראה כיצד הספר נראה באמת לפי הכפולות המתוכננות....







מקווה שנהניתם, ואשמח לענות על שאלות בכל הקשור לעיצוב האלבום והדפסתו.

שבוע נפלא לכולם


יום שלישי, 10 באוגוסט 2010

רגע לפני הסוף... מתחיל להיות מעניין

כן, אני עדיין פה, "עלגלה", "בשלה" או כל תואר שרק תרצו לתת לאישה בחודש תשיעי.

אבל אם תשאלו אותי, אני לא מחכה שהוא יצא. למרות החום והכבדות אני רוצה שהוא ישאר שם בפנים, בועט ולפעמים אף מתעלל....עד הרגע האחרון.

אני יודעת שלא הפגנתי נוכחות כזאת מרשימה במהלך החודשים האחרונים ואני מצטערת על כך. באמת שרציתי, פשוט לא יצא...

עם זאת, אני בטוחה שהמצב הולך להשתפר כי יש לי הרבה מה להראות ומה לספר .



אני אתחיל עם אירוע אליו הוזמנתי כבלוגרית.


אני חייבת לציין שזה די הפתיע אותי כל העניין הזה. אחרי שנתיים בהם תיחזקתי 2 בלוגים, זכיתי או לפחות נחשפתי לעובדה שיש הכרה לבלוג שלי מעבר למספר בנות שג'וק התפירה וה - Scrapbooking דבק בהם.



אז כפי שהתחלתי לספר, הוזמנתי לאירוע של אל גאוצ'ו בו הציגו לנו סדרת מוצרים חדשים שעומדים להיות מושקים בזמן הקרוב בסופרים.


לדעתי, זהו רעיון שיווקי נהדר לשתף פעולה עם בלוגרים, וממש מצא חן בעיני העניין.


עד כדי כך, שהגעתי בשביל לזה עד לתל אביב, וגררתי איתי את איציק לחגיגה. האמת זה לא היה כל כך קשה, אחרי שהוא שמע שזה כולל ארוחה ואפילו מתנה :).

אז מה היה שם? ומהיא אותה סידרה?

קצת נתונים טכניים.....

רשת מסעדות אל גאוצ'ו מביאה לשוק הבשר בישראל סדרת מוצרי בשר פרימיום תחת השם "אל גאוצ'ו" אשר תשווק במקפיאי רשתות השיווק ובסופרמרקטים בכל רחבי הארץ.

הסדרה כוללת 5 מוצרים ייחודיים מ - 100% בשר המגיע הישר מארגנטינה - קציצות, המבורגר, קבבונים, צ'וריסוס ואנטריקוט.


בניגוד לשאר בשרי ה"על האש" הקפואים, מוצרים אלו אינם מעובדים! והם 100% בשר.

מוצר זה הינו מוצר המשווק בשיתוף עם חברת "נטו".

ואחרי שברור על מה מדובר, אני יכולה לחלוק עמכם חוויות מהטעימות השונות ומהאירוע בכלל.


הארוע אומנם התקיים בת"א, אבל איך שנכנסנו למקום היה אפשר לרגע לחשוב שאכן הגענו לחווה אמיתית.

היה חציר בכל מקום ואפילו סוס.

הפריז'ות (המנגלים הדרום האמריקאיים) מוקמו ועליהם נתחי בשר ענקיים לאסדו. ממש תאווה לעיניים...

מלצרים הסתובבו עם טעימות מהמנגל.

אני ואיציק מאוד אהבנו את הקבבים והצו'ריסוס וכמובן את האמפנדות. אך התאכזבתי לגלות שהאמפנדות הם לא חלק מהמוצרים המשווקים.





אחרי מינגלינג קצר, זימינו אותנו להצגת המוצרים בידי מנכ"ל אלגאוצ'ו.

הוא הציג את הרעיון השיווקי ואת המוצרים. הסביר את היתרונות של הבשר על בשר טרי מגבעות הגולן, ואף חשף בפנינו מוצרים נוספים שעומדים להיות משווקים בזמן הקרוב...לכל אוהבי הצ'ימצ'ורי, יש למה לחכות.

נפתח פאנל חופשי לשאלות ומיד אחרי זה הוזמנו לבחור בשרים היישר מהמנגל.



ניסיתי לטעום מהכל, והכל היה טעים, אבל לא הייתי קוראת לעצמי קרניבורית בנשמה, כך שאת הדיעה שלי הייתי לוקחת בערבון מוגבל.

מה שכן, אני קצת בספק לגבי כל עניין המוצרים הקפואים.

אני בטוחה שבהשוואה לשאר המוצרים המעובדים במקפיא, לא יכול להיות טוב יותר.

אבל למי שמכין הכל מהבסיס בבית, קצת קשה לקנות קציצה מוכנה במקפיא.

ומי שמכיר אותי, יודע שאני מכינה הכל החל מציר עוף ועד המנה המורכבת ביותר.

יש משהו מספק מחיבור כל המרכיבים ביחד החל מהבסיס ומשחק עם הטעמים.


אבל למי שכן רואה את עצמו כקניין של בשר "על האש" קפוא, אני ממליצה בחום על הקבבים והצ'וריסוס, הם באמת היו טעימים ומפתיעים בטעמם.


ואם כבר על ארגניטינה עסקינן, ראיתי לנכון לשתף בקצת תמונות מגרות הישר מארגנטינה.

אם יש משהו שהארגנטינאים טובים בו זה בשר ואירוח מכל הלב.

לפני 3 שנים חזרנו מטיול ארוך, בן השאר ארגנטינה.

נחשפנו שם לכל המטעמים שיש לארגנטינה להציע. החל משוקולדים, גלידות ועד לגולת הכותרת - בשר. והמון בשר.....

וטרי הישר מהמדף במקרר שבסופר.

באמת חבל שאני לא אכלנית כזו גדולה של בשר, אבל איציק התענג על כל חתיכה שהשארתי בצלחת.



כשאצלנו בארץ יוצאים לטיול מאורגן, הכי הרבה נותנים איזו חמגשית או סנדוויץ...לעומת זאת בארגנטינה, בקלות פותחים מנגל מאולתר ומכינים לכולםםםםםם סטקים עסיסים.


From Jeeps day Trip



From Jeeps day Trip


ומי לא מכיר את מסעדת דון אלברטו בברילוצ'ה ?!




והדבר האהוב עלי - אמפנדות....

ביום האחרון שלנו בארגנטינה זכיתי להשתתף בערב בו הכנו אמפנדות לרוב עם מילויים שונים ומעניינים. חלקם מטוגנות וחלקם אפויות. פשוט טענוג לחיך.






ולמי שמעוניין לראות או לקרוא על חוויות נוספות מארגנטינה מוזמן להיכנס לבלוג הטיול שלנו.
ארגנטינה


עד כאן אוכל, ודיבורים...מקווה שלא עשיתי אתכם רעבים מדי...

מקווה בימים הקרובים לשתף בכמה יצירות שהכנתי לאחרונה.

אפילו את עצמי הפתעתי ביכולת לשבת רצוף על התחת עם הבטן תקועה לקצה של השולחן :) וליצור ....


סופשבוע נעים וקריר (בתקווה) לכולם.

יום שבת, 19 ביוני 2010

הריון, ספרים ושמות.....

להריון יש קצב משלו ובלי לשים לב הזמן חולף ואטוטו "מריחים" את הסוף.

אני מנסה לנצל את אותם רגעים מופלאים ולהינות מכל רגע.

זה די מוזר לסובבים אותי לשמוע אותי מדברת ככה, כשרוב הבנות (לא את שרון :)) מתארות את ההריון, הלידה ואפילו את חופשת הלידה כחוויה שצריך לעבור ולא יותר מזה.

איציק, די מהר למד שלא כדאי להשוות בין חוויות של נשים ובמקרה שלו הוא צריך להנות מהתקופה ולהיות מרוצה שלא נפלה עליו קוטרית ,עם חשקים לא ברורים באמצע הלילה.




רבים מכם יודעים שבהריון ההורמונים שולטים באישה וכל התנהגות לא רצויה ישר מתורצת בהריון.


במקרה שלי, אני לא יכולה לאמר שיש שינוי דרסטי בהריון שמוביל להתנהגות לא רצויה, אך אין ספק שחל שינוי שאני מאחלת שישאר לעוד זמן מה....

לרוב, הייתי מתארת את עצמי כבחורה הנוטה להילחץ בקלות, בחורה שקל להפחיד וחיה די הרבה בפחדים שאני יוצרת לעצמי.

למרבה הפלא, בהריון הכל נעלם. רוגע ושלווה השתלטו עלי ורק מחשבות אופטימיות חולפות במוחי.
אפילו הרפלקסולוגית שלי טוענת שיש שינוי די בולט ברגליים שלי שדי מצדיק את השינוי הזה.

כשסיפרתי את התופעה בחוג להתעמלות, מיד התחילו לשאול אותי, איך זה יכול להיות שאני לא חוששת, מה אני לא קוראת ספרים להריון?

אז התשובה שלי הייתה, אני משתדלת לא לחקור יותר מדי. מה שצריך לדעת אני יודעת ומה שבגדר מידע עודף, שישאר בצד.


אני לא האישה הראשונה שעומדת ללדת, והיו תקופות בהן לא היו ספרים והמידע לא היה כל כך נגיש ובכל זאת ילדו ילדים בריאים.

זה לא אומר שאני טומנת את ראשי בחול, אבל אני לא יודעת כמה זה חכם לשמוע כל כך הרבה חוויות של בנות אחרות והשליך מזה הלאה, במיוחד אם זה חוויות לא נעימות. לכל אחת יש את החוויה הייחודית לה וזה תלוי בהרבה גורמים וגם מזל.


עם זאת, כן התחלתי להתעניין בנושא שלטעמי די חשוב וחבל שלא זוכה לחשיפה המתאימה בקרב כל ההריוניות, וזה "לידה פעילה".

ולמי שלא יודע מה המשמעות, אז לידה פעילה, משמע "לידה טבעית".


כל המונחים הנ"ל די חדשים לי ואני בטוחה שמי שעדיין לא בשלב של הריון גם לא מבין על מה כל העניין.


הכל התחיל מהמלצה לשימוש ב"דולה" (תומכת לידה) והמשיך עם קריאה של ספר חובה "לידה פעילה, המדריך ללידה טבעית" (הילה, תודה על ההמלצה).






אני יודעת שהדעות בנושא די חלוקות. אני יכולה לאמר שאני לא הגעתי לנושא מאיזה שגעון של"פמיניזם", "בריאות" או "רוחניות" או כל אסוציאציה שעולה בדעתכם כשאתם שומעים את הנושא.

עד לפני שפתחתי את הספר, לא ידעתי הרבה על הלידה, אם בכלל.


נכון שהמדריכה להתעמלות, תמיד דואגת ליידע אותנו כמה חשוב לתרגל קבוצות שרירים מסויימות לקראת הלידה ואף דאגה להמליץ להזהר מלקיחה אמפולסיבית של אפידורל. אך עד שלא פתחתי את הספר לא הבנתי את המשמעות של כל העניין.

אני לא ארחיב בנושא, אחרי הכל זה לא בלוג הריון ואני גם לא מחשיבה את עצמי מומחית גדולה בנושא.

אני רק יכולה לאמר, ששווה להתעניין ולקרוא. מבטיחה לכם שאחרי שתקראו את הפרקים הראשונים, תתהו איך הגענו למצב של היום מבחינת הלידה (אני מדברת על המאה האחרונה), ולמה צריך לסבול כל כך הרבה כשיש כל כך הרבה דרכים להקל על כל החוויה (כן, זו אמורה להיות חוויה...) בלי סכנות לעובר וליולדת.




ובנימה קצת יותר משעשעת....

ספר נוסף שנכנס לביתנו הינו אבא נולד : מדריך ההריון לגבר




ספר הומוריסטי, משעשע ביותר.

אומנם, זה מוגדר להיות ספר לגבר, אבל אני יכולה לאמר לכם שכל אישה תשמח לקרוא את הספר ולחלוק חיוך או שתיים עם בן זוגה.

הספר מתאר בצורה מאוד הומוריסטית ואמיתית! מצבים אמיתיים שכל זוג וכל גבר חווה במהלך ההריון.

לצערי, אי אפשר למצוא את הספר בחנויות השונות, אבל אני חושבת שניתן להזמין אותו ישירות מהאתר שלו. שווה לנסות...


אחד הנושאים שרבים שואלים אותנו בזמן האחרון זה, "חשבתם על שם לתינוק?"

תשובתנו, "לא, ולא נראה לי שנמצא בזמן הקרוב"

ניסינו את הספרים השונים המוצעים בשוק, ופשוט אף שם לא קרץ לנו.

איציק רוצה ילד עם שם בעל 2 הבהרות לפחות ולי, לעומת זאת, אין בקשות מיוחדות.


בספר "אבא נולד", יש קטע משעשע בנושא של שמות, והנה קטע הלקוח מתוך הספר:

"...והנה עוד כמה טיפים איך לא לבחור שם לילד:

שמות של פירות(תות), תבלינים (קינמון) ותמציות לבישול (וניל) נועדו למאכלים, ולא לילדים.

אם יותר מבן משפחה אחד טועה בהגייה של השם הנבחר - כנראה יש פה בעיה.

מקוריות היא תכונה טובה, אבל במידה. נסו לא לתת לילד שם שהתגובה המיידית עליו תהיה : "מה זה?"

ואם כבר ישאלו "מה זה", כדאי לתהיה לכם תשובה טובה. דוגמא לתשובה טובה: "סוג של פרח שגדל במדבר". דוגמא לתשובה לא טובה: "לפי הקבלה זה יוצא 77, מספר המסמל עוצמה".

מצד שני: אם אתם הולכים על השמות הקלאסיים (עיינו ערך: "גיא" ו"נועה"), קחו בחשבון שמהגן ועד סוף התיכון תתווסף לשם הילד גם האות הראשונה של שם המשפחה שלכם ("גיא ד." או "נועה ב.") , כי כמוהם יהיו עוד ארבעה בכיתה.

סבתא-רבא מצד אמא שלך, שנפטרה בחודש שעבר, יכולה במקרה הצורך להסתפק בשם שני. שמחה זה ממש לא שם לתינוקת שהרגע נולדה, אפילו אם אתה מקווה שהיא תחייך כל היום.

אל תהיו מאלה שאומרים: "נראה איך הוא יוצא, ואז נחליט מה מתאים לו". כשהוא ייצא הוא ייראה כמו חייזר מקומט, ואתם לא באמת רוצים לקרוא לו "אי.טי". ..."
(אבא נולד)

אז עד שקראתי קטע זה חשבתי להיות מאותם הורים שמחכים לרגע האחרון, לא בהכרח כי חשבתי שהפרצוף שלא יגלה לי את השם, פשוט ניסיתי לדחות את ההחלטה לשלב בו חייבים להחליט.

עכשיו, אני תוהה אולי שווה לעשות את המאמץ הנוסף, ולכן חשבתי לשאול אתכם הקוראים אם יש לכם הצעה?

תודה לכל העונים. (ולמי שפיספס, זה בן!)


עד כאן שבוע 28, היום אני מתחילה 29 ...

יום רביעי, 26 במאי 2010

מהודו באהבה

הצלחנו להשיג כרטיסים למופע!

בפוקס מדהים הגענו להופעה האחרונה של מופע הבוליווד "בהארטה" שהגיע לישראל הישר מהודו .

זה היה מופע קסום, מלא תלבושות, שירים וריקודים .

טוב, האמת שאני קצת משוחדת, וכמעט כל דבר שקשור להודים אני אוהבת.

אני יודעת שאצל רבים מאלו שביקרו בהודו, הדעות הן די קיצוניות. יש את אלו שמתאהבים במקום ויש את אלו שנשבעים שלא יחזרו שוב.

אז כמו שאתם מתארים לעצמכם, אני מאלו שהתאהבו. ולמזלי, איציק גם התאהב במקום.

את המופע ליווה "איצקו", מצערת אבל אני זוכרת רק את השם הזה...אני יכולה לתרץ זאת בהריון, אבל שכחה זה פגם שהיה לפני וכנראה ישאר גם אחרי ההריון.

המופע מגולל סיפור אהבה של הודי אמריקאי שהגיע להודו למטרת עבודה ומתאהב בבחורה הודית מקומית.

כמובן, שהדרך לכבוש את ליבה לא הייתה קלה, אחרת המופע היה מסתיים על ההתחלה...

הרבה בעלילה אין,אבל למען האמת, אני לא חושבת שבשביל זה אנשים הגיעו למופע. הריקודים והשירים די מספקים ומשאירים אותך עליז ושמח לאורך כל המופע.

כשהיינו בהודו הלכנו לסרט קולנוע הודי. זו הייתה חוויה מיוחדת במינה שניתן לחוות רק בהודו.

מעבר למשחק, ריקודים ושירה בסרט, כל האנשים בקולונוע לוקחים חלק פעיל בשמחה.

כשמופיע על המרקע שחקן מפורסם או חתיך, מיד מתחילות שריקות ומחיאות כפיים.

ובהרבה מהריקודים, היו אנשים שקמו על הרגליים והשתתפו בשמחה.

אין ספק שהתנהגות זו לא מפתיעה אחרי שמכירים את הטיפוס ההודי.

אותו איש פשוט, שתמיד יש לו חיוך על הפרצוף, גם שהחיים לא ממש מחייכים לו בחזרה. זה שתמיד מנסה לעזור לכם ברחוב, גם כשהוא לא ממש יודע מה אתם מחפשים או לאן אתם הולכים.

במופע שלנו, ניסו להביא קצת מההווי הבוליוודי.

"איצקו" הצליח להקים את כל הקהל ולהרקיד אותו לצלילי שיר הודי.

איציק די מהר התמסר לשמחה ולריקוד, ומזל שהייתה לי מצלמה לתפוס את הרגע.

איציק לא היה היחיד שזרם עם הקהל....

תמונה שלי אין מהאירוע, אבל ברגע ששמעתי את השיר שלצלילו כל הקהל קם על הרגליים, ידעתי שזה הרגע לחשוף רגע מהחתונה שלנו.

כשנתבקשנו ע"י ה - DJ לבחור שיר לשבירת הכוס בחופה, קיבלנו דיסק מלא בשירים לבחירה.

בהתחלה, זה היה נראה כפרוייקט בלתי אפשרי, אבל ברגע ששמעתי את השיר ההודי הבא (אותו שיר שכולם רקדו לצליליו במופע), ידעתי שזה השיר שלנו.

אומנם, החתונה הייתה לפני הנסיעה שלנו להודו, אבל עוד לפני שהיינו שם, כבר הייתה לי חיבה מיוחדת להודו.


ומאחר, ובזמן הקרוב, אין סיכוי שאראה את רחובות הודו מקרוב, כל שנותר לנו זה לספוג את הריחות והטעמים של האוכל ההודי המשגע, שלמזלי שנינו אוהבים לאכול ואני אוהבת במיוחד להכין.

אני מאחלת לכולם סופשבוע נפלא, מלא שמחה.