תוויות

יום שבת, 31 באוקטובר 2009

מכירה - חלק 2

בהמשך לפוסט הקודם, הפעם יותר לקהל יעד ה - scarp.
בעיקר חותמות של Stamping up , פאנצים ושדכן לסיכות דקורטיביות.
את כל המוצרים ומחירם ניתן לראות באלבום מלא בלינק הבא
או במצגת החולפת.



מחירי המוצרים מופיעים מתחת לכל תמונה.
ניתן להגיב בפיקסא מתחת לכל תמונה , או כאן בבלוג או במיילים ל - navit@gmail.com

בהמשך - ספרי תפירה ובדים....



יום חמישי, 29 באוקטובר 2009

למכירה - כל מה שקשור לתפירה.....

קודם כל, אני רוצה להצהיר ----- לא פתחתי חנות -----------
אני עוזרת לחברה , ואני מקווה שתעזרו לי לעזור לה :)

נתחיל מתחום התפירה: חוברות תפירה OTTOBRE

להלן כל החוברות למכירה:

ניתן להיכנס בלינק לצד החוברת ולדפדף בחוברת באתר.
החוברות חדשות ישר מהמכס.
עלות כל חוברת - 80 ש"ח.

מי שמעוניין בחוברת, מוזמן להגיב לפוסט או לשלוח מייל ל - navit.alalouf@gmail.com

*** כל הקודם זוכה *** (תשלום במזומן)

לינק לאתר - נמכר

לינק לאתר - נמכר

לינק לאתר - נמכר

לינק לאתר - נמכר

לינק לאתר - נמכר

לינק לאתר - נמכר

לינק לאתר

לינק לאתר - נמכר

לינק לאתר


בימים הקרובים אני אעלה עוד ספרים הקשורים לתפירה ו- scrapbooking, בדים וחותמות של Staming up.
אל תשכחו להתעדכן.

סופשבוע נעים לכולם
נוית

יום שלישי, 20 באוקטובר 2009

חם בישראל - ים באוקטובר!

אני רוצה להתחיל בחידה קטנה.

היכן נראה לכם החוף בתמונה הבאה? (לאלו שאין ממש חשק לנחש, תגללו להמשך הסיפור ותגלו...)




פתרון החידה - חוף ימית בקריית ים.

חלקכם בוודאי לא מבינים מה כל העניין ולמה החידה?!

אז הקדמה קצרה....

במקור, אני מקריית ים. הבית של ההורים שלי נמצא בחזית הראשונה של הים.

מכיתה א' כל יום, כל שעה וכל דקה ראיתי נשמתי ושמעתי את הים.

מאז ומעולם, לא אהבתי את ים התיכון ועל אחת כמה וכמה את החוף מול הבית.

זה כמו שתמיד אומרים, כשיש משהו קרוב וזמין תמיד לא יודעים להעריך.

החופים בקריות, אף פעם לא היו שיא הגאווה הישראלית. תמיד היו מזוהמים מהנמל ואף פעם לא מתוחזקים בצורה כל כך ראויה. בשנים האחרונות, ניכר שינוי משמעותי ופיתוח ראוי להערכה (לפחות בקריית ים).


ביום שבת האחרונה, יצאנו לים. אני, איציק, סמי (גיסי) הילדים ואבא שלי.

אני לא ממש הגעתי מוכנה ליום בים, אז רק התלוותי על תקן צלמת ו"אמא מחליפה".

איך שהגעתי לחוף, די הופתעתי מהנקיון ומזה שהחוף היה די ריק ולא עמוס. אני לא יודעת אם זה בגלל השעה או בגלל החודש.

מיד מיקמתי את המצלמה בזווית כדי לקלוט את קו החוף, וכשבחנתי את התמונה במצלמה די הופתעתי מהתוצאה.

כי, למרות שאני מכירה את החוף כבר 30 שנה , בשבילי זה היה נראה כמו חוף ממקום אחר...

החברה, בוחנים את המים


ומיד מתמסרים לרטיבות הקרירה.

מרגע זה, אני התהלכתי בחוף עם כובע של בנטן על הראש, ומצלמה ביד.







כמובן שהיה גם קצת זמן לחלק אומנותי. תוצאות לא ממש יצאו, אבל העיקר ההשקעה.






הקטן, החליט להתפלש בחול. לא ברור אם זה היה למטרות שחייה יבשה או סתם לתפוס קצת חול.




אחרי....




לא, זו לא טעות....התמונה תקינה. נסו לקלוט את ההשתקפות שמתקבלת משלושת הגברים במשפחה.



מבט מהקרקעית,



כשהגענו הביתה, השמחה עדיין הייתה בשיאה, והילדים השתוללו תחת הצינור בגינה.

אל דאגה, המים לא הלכו לריק. איחדנו שטיפת חול עם מקלחת אמיתית.






אז אחרי כמה שעות עם האחיינים שלי בים נקי ומזג אוויר נוח, החלטתי שאולי השד לא כזה נורא וצריך לתת לחוף עוד צא'נס אחד.


ולסיום, מבט חטוף על גינת המופת של אבא שלי.

אומנם התמונות לא משקפות את כל הגינה, אבל בשעות המאוחרות של היום לא הצלחתי לתפוס את כל יופיה.

אבא, מבטיחה להקדיש בוקר שלם של צילום לגינה.






תמצית מאוסף הקקטוסים המדהים.




עד כאן, בתקווה ששברתי לכם מעט את השרב...

יום רביעי, 14 באוקטובר 2009

וזוהי רק ההתחלה....

כמה עצוב, ועם זאת זה מסופר באושר רב...
קורס הצילום שבו השתתפתי הגיע לסיומו.
אין זה אומר שתמו הצילומים וחיפוש אחר מקומות צילום חדשים... אך המסגרת מתפרקת ועל זה אני ממש מצטערת.

למי שלא ידע או לא עקב ומעוניין לראות תמונות נוספות מהקורס מוזמן ללחוץ על הלינק הבא.
הקורס היווה קרש קפיצה רציני בשבילי. מעבר לטכניקה שלמדתי, למדתי דברים שקצת קשה ללמד אותם ובמיוחד, אי אפשר ללמוד אותם מספרים.
אני מדברת, על לצאת לגלות מקומות שבלי מצלמה לא נראים ממש קסומים, לעצור ולבחון את הסביבה, להקשיב להלך הדברים והכי חשוב, לדעת לדבר עם האנשים.
עיקר הקורס, התעכב עם צילום של אנשים, ומכאן הצורך לדבר איתם.

היום, אני יכולה לאומר, ש"גניבת" תמונה מהצד זה ממש לא לעניין. לעומת זאת, האינטראקציה שנוצרת ברגע שניגשים ומדברים, יוצרת סיפור מאחורי התמונה, ואפילו אם היא לא מיוחדת מבחינה צילומית, יש בה סיפור שהופך אותה למשהו אחר ומיוחד.
אני לא יכולה להעיד על עצמי שבחלק זה של הקורס הצטיינתי, אבל זה פתח לי דלתות והבנה לאיך כדי לגשת לצילום אנשים.


המפגש המעשי האחרון שהיה לנו התקיים בשוק ברמלה. למעלה מ - 11 שנה לא הייתי בעיר הזו, מאז ימי הצבא.
וזה לא שחלפתי בעיר זו, ממש שירתי שם כל השירות, ואני חייבת לציין שגיליתי עולם חדש וזה רק מכמה מטרים רבועים בהם ביקרתי.

את הבוקר התחלנו במקום שקצת קשה לי להגדיר אותו כבית קפה, אך בפועל זה מה שזה. המקום מגיש תה וקפה וזהו! אך זה מהווה מקום בילוי אטרקטיבי למשחקי קלפים.

למראית עין, המקום לא נראה Location צילום, אך הפוטנציאל שחבוי בו אדיר, ואני עדיין לא הצלחתי להגיע לכל מצבי הצילום החבויים במקום.
אם זה עשן סיגריות, קלפים עפים או מבט על המוכר דרך המראות המיושנות. קפסולת זמן חבויה במקום קסום המחכה לעדשה שתבוא ותתפוס את אותו רגע.







משם יצאנו לשוק, והחוקים הם:
אסור ללכת בקבוצה, ולא גונבים תמונה! חייבים לנסות לנהל דו-שיח או לפחות לבקש רשות צילום.







בהתחלה די חששתי.
ביישנית שכמותי לא ממש יוצאת לרחובות ומתחילה לדבר עם כל אדם שחולף על פני.

בדקות הראשונות, צעדתי עם אייל (המדריך שלנו).
המשפט הראשון שאמרתי לאחד העוברים ושבים היה "אני יכולה לצלם אותך?" ומיד אייל ניסה לתקן את העוול, אך לשווא.

חוק מספר 1 - לא משתמשים במפשט פתיחה שכזה.

צריך להחמיא ולקנות את אמונו של מושא הצילום. ואם אפשר, לא להתחיל ישר עם המצלמה מול הפרצוף, התעניינות בעיסוקיו היומיומיים יכולה להניב עניין ופתיחות מצד המצולם.

מרגע זה, הבנתי שהפעם אני לא הולכת לצאת עם הרבה תמונות ואם בכלל, הן לא הולכות להיות כל כך אומנותיות.
הפעם, מה שחשוב זה הדיאלוג והסיפור.
התחלתי לצעוד לאורך השוק, בוחנת את העוברים ושבים ובעיקר את בעלי הדוכנים.
רוב האנשים היו די הססניים ותהו מה יש לבחורה צעירה להגיע מהקריות עד לרמלה לצלם אותם.

ואז מצאתי את המשפט שפתח את לבבו של אחד המוכרים, "אין הרבה שווקים רגועים עם אנשים כל כך מעניינים ונחמדים"
נכון שזה נשמע קצת צבוע? וממש לא מתאים לי?

אך לפי אייל, אכן זאת האמת!

שוק המתקיים לאורך כל ימות השבוע הרבה יותר רגוע משוק מיוחד. המוכרים הרבה יותר רגועים ואדיבים.
ולמען האמת, אחרי היכרות קצרה עם חלק מהמוכרים, באמת גיליתי אנשים לבביים ונחמדים.

אלו שלא חשבו שהגעתי מהחדשות או ממס הכנסה, פתחו את ליבם וחלקו סיפורים וחוויות.

אחד, הראה לי תמונה שצילמו אותם לפני 20 שנה וביקש את התמונות שצילמתי כדי שיוכל לשים לצד התמונה הישנה.








השני, הכיר לי את כל הנפשות הפועלות בדוכן, החל מהסבא ועד הנכד.




השלישי, דאג "להשוויץ" ולאומר שבאים מכל העולם לצלם אותו, ו"קטן עליו" שאני באה ומצלמת אותו.





והרביעי, לימד אותי איך בוחרים אתרוג.








היום, כשאני מתבוננת על התמונות מאותו יום, עולה לי חיוך בכל רגע שאני רואה תמונה של מישהו איתו דיברתי וחלקתי יותר מדקה חטופה...
בגלל זה, הפעם היה יותר קל לבחור את התמונות, ובאמת בחרתי את אלו שעשו לי טוב על הלב והשאירו לי מזכרות.










ועכשיו אני תוהה, האם זה הסוף?
אני ממש מקווה שלא!
החלטתי לנסות ולמצוא פרטנרים לצילום, משהו כמו "חוג משוטטים" לצילום.
כל פעם לגלות מקום חדש ולחלוק את חווית הצילום יחדיו.
מי שמעוניין, מוזמן ליצור איתי קשר.


עד כאן לשבוע הקרוב,
שיהיה לכולם סופשבוע נעים

יום שני, 5 באוקטובר 2009

חזרה לשיגרה...

כן, אנחנו כבר בארץ! פחות מ - 10 שעות לאחר הטיסה כבר התייצבנו בעבודה.
זה לא פשוט לחזור לשיגרה אחרי טיול של חודש. בטח שלא לעבודה ועוד אחרי הודו...
השאלה הקבועה ששואלים עם החזרה לארץ, זה "איך היה?..." ומה נראה לכם שתהיה התשובה?!
כמו שהבוס שלי אומר, "אין כמו החיוך של נוית כשהיא חוזרת מטיול...."
חבל שאי אפשר להפוך את היוצרות, לטייל כל השנה ופעם בחודש לחזור לאיזה חודש עבודה.
נו טוב, אין מה להתבכיין עדיין. החוויות, הריחות והטעמים עדיין טריים ועדיין לא ממש מרגישים את השיגרה.

עידכון מלא על כל החוויות מדראמסלה אני לא אתן כרגע, אבל אנסה לסכם את כל החוויה בכמה משפטים ומספר תמונות לטעם טוב. (מבטיחה לעדכן בתמונות נוספות בהמשך).
היעד - הודו, 29 מדינות המפרסות על שטח של 3,287,263 קמ"ר.
אני מאמינה שהמספרים לא כל כך מפתיעים כשחושבים על הודו. האסוציאציה הראשונה שעולה לאנשים בראש כשחושבים על הודו, זה צפיפות וסרחון...
אז אני רוצה לשבור כמה מיתוסים, או לפחות לספר את האמת שלי מהודו.
בחודש ימים ביקרנו ב - 6 מדינות, עוד 23 לדרך....
רוב ההתמקדות שלנו בטיול הייתה הצפון.
איזור מדהים ומגוון ביופיו ובתרבויות שבו.
3 דתות השוכנות זו לצד זו בשלווה ושלום (אם רק היינו יכולים ללמוד מהם) - הינדואיזם, בודהיסטים ומוסלמים

וקופים




כל דת נותנת את הטון שלה והיופי שלה והכל משתלב ביחד.
די נדהמתי לגלות במבנים מוסלמים סממנים הינדואיזם, שמוקמו מתוך כבוד לדת השכנה.
הצפון (לא כולל דלהי), לא ממש מגלה את "הודו הסטראוטיפית". הרחובות פנויים ויחסית נקיים.
האנשים שונים במראה ובתרבות שלהם. האוכל די מגוון. לצד האוכל ההודי, ניתן למצוא אוכל טיבטי וסיני.
ככל שמדרימים, הציבעוניות ההודית מתגלה.









הרחובות מתחילים להיות מעט צפופים, אך עדיין, יש בהם קסם מסויים.
אם עוצרים לרגע ובוחנים את התנהלות האנשים במקום, מגלים אורך חיים קסום ומיוחד.
השלווה, הרוגע ופשטות החיים יוצרת מעין צביטה בלב.
איך זה שאנחנו, תרבות עשירה שיש לה כמעט הכל, לא מצליחה להגיע לשלווה לרוגע ושלום בין הדתות?!



ג'אייפור מבעד לזכוכית צהובה (נטול פוטושופ)


בדלהי, לראשונה, רגע לפני הטיסה, גילינו עד כמה הבדלי המעמדות בהודו כל כך משמעותי.
לכבוד יום הולדתי, איציק החליט לפנק אותי בסרט ומסעדה אמיתית. חיפשנו קניון עם קולנוע.
אחרי מספר בירורים, היעד היה ברור.
לקחנו ריקשה, וב - 100 רופי! לא פחות ולא יותר (זה מאוד רחוק) הגענו ליעד.
אני חייבת לאמר, הייתי בהמון מקומות בעולם, אבל פאר כזה לא ראיתי.
מקבץ של 4 קניונים צמודים אחד יותר מפואר מהשני. והחברות שיש בקניונים, לא להאמין שיש לזה קונים.
עד כאן, אין מה להתפאל כל כך, כי גם בתאילנד ניתן למצוא קניונים עם חברות יוקרתיות, אך ההבדל כאן, הוא שהיו מאות אם לא אלפים בקניונים, בערך כמו הקריון במוצאי שבת. ולא סתם עניים מהרחוב, אלא כל עשירי העיר.
הכמויות פשוט גרמו לנו להבין, כמה עשירים יש בדלהי.
אני נדהמתי מהכמויות, ובמיוחד נדהמתי מהמחירים בקניון.
עשיתי סקר קטן כדי להשוות מחירים לארץ, ואחד לאחד זה היה אותו מחיר.
במחשבה ראשונה תהיתי במה כל אותם אנשים עוסקים. כי באחת נסיעות הרכבת שלנו, סיפר לנו בחור צעיר שעובד בעבודה טובה את השכר שלו.הוא היה מרוצה מעל הראש במשכורת שלו והיא אפילו לא התקרבה לשכר מינימום בישראל. אז אני תוהה, במה הם עוסקים?
איציק טוען שהם לא שכירים, ואני תוהה כמה עצמאים מצליחים יכולים להיות בהודו?
מסתבר שמספיק אם אחוז אחד מתוך 6 מליון שנמצאים בדלהי יהיו עצמאים והקניונים יהיו מפוצצים.

בקיצור זו הייתה חוויה מתקנת, גילינו הודו חדשה.

אז לכל אלו שחוששים מהחום, הליכלוך והצפיפות, אני ממליצה בחום לסוע לצפון.
תחסכו לכם את ההלם הראשוני ותסעו ישר ללה או נקודה צפונית אחרת ותדרימו בהדרגה.
הצפון קריר ונעים, הריחות רגועים והאנשים ממש נחמדים.
תטעמו את הודו האמיתית, ואל תתפתו לשניצל וציפס.

קורס בישול הודי , מתכונים בהמשך....


טיפול פנים הודי


מכבדים את המקום, שנינו עם כיסוי ראש




עד כאן מסענו בהודו.
אני מקווה לעדכן בהמשך ביומן המסע שלי ובתמונות נוספות. וכפי שהובטח לעיל, גם מתכונים יפורסמו...

חג שמח לכולם
ושנה טובה