תוויות

‏הצגת רשומות עם תוויות צילום. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות צילום. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 28 במאי 2013

מסיבת רווקות של נטלי - תשובות לשאלות והורדות חינם

רגע לפני שאני מסיימת ומסכמת את החתונה המדהימה של אחותי הקטנה החלטתי לעצור רגע ולהתפנות לשאלות של הקוראים פה.
במהלך היצירה השתלבו להם מספר תחומים בהם אני עוסקת, ואני חייבת לציין שזה הכל בגדר של תחביב! ולא יותר מזה....
עיצוב דיגטלי,
קונדטוריה וקצת בישול...
צילום,
עיצוב בנייר (Scrapbooking)

כל תחום הוא עולם ומלואו ויש רבות להרחיב ולספר על כל אחד ואחד מהם.
אני תמיד לומדת ומחפשת מקורות למידה חדשים ומגוונים.

אם אתחיל בסדר כרונולוגי המתאר את  העשייה שלי לקראת האירועים השונים שהובילו לחתונה...אתחיל בצילום.

בהשראת הטרנד האמריקאי של שליחת  Save the Date לקראת האירוע החלטנו, אני, אחותי ובעלה הטרי (דאז...החבר שלה), לצאת לסשיין צילומים.


יום שבת, 28 ביולי 2012

השד לא כזה נורא....

3 לילות 4 ימים של שקט ושלווה. שנת צהריים כל יום, ארוחה טובה וטיול לאור השקיעה....
ואתם בוודאי שואלים איך עושים את כל זה עם ילד בן שנתיים?
אז זהו שזה קצת בעיה...
למזלנו, יש לנו הורים נפלאים ויותר מזה סבים וסבתות נהדרים.
מוצאי שבת ארזנו מזוודות, הפקדנו את יואב בידהן הנאמנות של סבא וסבתא ויצאנו לנופשון קצר בבודפסט.
נכון, לא היעד הטיפוסי לנו, אבל אחרי למעלה משנתיים ללא טיסות, אנחנו לוקחים הכל.

עיר מקסימה וציורית, אנשים לבביים ואוכל של בית...אויי איזה גולש....
והשו"ס של הטיול, היה מזג האוויר.
אתם יודעים מזה לקחת אֶתְנַחְתָּא מהחום המתיש של ישראל?!


יום רביעי, 6 בינואר 2010

כיצד מצלמים נכון?

החודש, השתתפתי ככתבת אורחת במגזין היצירה הישראלי Scrapaholic.
במסגרת הכתבה, התבקשתי לתת מספר עצות בנוגע לצילום עבודות יצירה.

ולהלן הכתבה כפי שפורסמה בעיתון, קריאה וצילום מהנה....



כיצד מצלמים נכון?


זו שאלה די מורכבת, ותשובה אחת חד משמעית די קשה לתת ובמיוחד לא בכתבה אחת.
בכתבה זו אני לא מתכוונת לתת את הפתרון המלא לצילום נכון (לא שאני חושבת שקיים כזה).
צילום מוצלח, זה עניין סובייקטיבי, ומה שיפה לאחד לא בהכרח יפה לשני.
וכשאנחנו רוצים לגשת למציאת פתרון לשאלה זו, השאלה הראשונה שנשאלת היא – כיצד מצלמים מבחינה טכנית? או אומנותית?

בכתבה זו אני אתן דגשים ועצות בתחום הטכני יותר.
אני חושבת שראשית, התמונה צריכה להיות טובה מבחינה טכנית ואחר כך יש מקום לפן אומנותי.
תמונה יכולה להיות נפלאה מבחינה אומנותית, אך מבחינה טכנית היא גרועה ולא מושכת את העניין.
ובמקרה שלנו, אנחנו רוצים לגרות את העין.
מעבר ליצירת, יצירת אומנות, הצילום זה כרטיס הביקור שלנו, ואם אנחנו מפשלים בפן הזה, אז כל העבודה האומנותית שעשינו הולכת לטמיון.

אם הייתי רוצה להיות יסודית בעצות שלי הייתי מתחילה בהסבר על סביבת הצילום.
מהו המשטח הנכון למיקום המוצר, מהי התאורה הנכונה ומאיזה כיוון היא צריכה לבוא.
הכל טוב ויפה בתיאוריה, אבל אני מאמינה שרובכם נמצאים במצב שלי, ואין לכם את הלוקסוס לצלם בשעות היום בהם השמש בדיוק באמצע השמיים מגיעה מאחור ונותנת לכם את התאורה המושלמת.
ולאלו שכן זוכים בתענוג זה, השעות המועדפות לצילום הן – שעות הבוקר המוקדמות או שעות אחר הצהריים, כשהשמש מגיעה מהצד, ורצוי שתגיע מאחורי הצלם.
ולגבי "סטודיו מלאכותי", אני עדיין עובדת על זה ולא מצאתי את הקונפיגורציה המושלמת לי (לפחות לא לתנאי הבית שלי).
אז הפשרה שלי, זה עיבוד מינימאלי של התמונה במחשב "לכפות" על עוולות התאורה.

ולטיפים שאני כן אכסה בכתבה זו:
- חשיבותו של White Balance
- יישור האובייקט בפריים.
- תיקון בעיות חשיפה

ולפני שנתחיל – בבקשה אחת קטנה....כבו את הפלאש, ושכחו שקיימת פונקציה כזו! (לא רלוונטי לבעלי פלאש חיצוני)

מי מכם לא מכיר את הסיטואציה בה אתם מצלמים משהו, מורידים את התמונה למחשב ולאכזבתכם אתם מגלים שהתמונה לא משקפת את המציאות.
צבע שלא אמור להיות בתמונה, פתאום השתלט על הכל וצבע את הכרטיס בצהוב או כחול?
נשמע לכם מוכר? אל תאשימו את המצלמה ואל תמהרו לקנות מצלמת DSLR (זה לא יפתור את הבעיה).

הבעיה היא לא במצלמה, אלא בצלם! בגלל חוסר ידע בתפעול של המצלמה.
וזו בעיה שקל לפתור, אז אל דאגה.

ברוב המצלמות של היום, תוכלו למצוא פונקציה הנקראת – WB.
רוב המצלמות מאפשרות לכם לבחור את תנאי התאורה בהם אתם נמצאים.
בתמונות הבאות , תוכלו לראות תוצאה עבור כל אחד מהמצבים השונים אותם מצאתי במצלמה Point&shot פשוטה.
שימו לב לכחול והכתום שהשתלטו על התמונות מצד שמאל.
ורק בתור דוגמא, שימו לב שלא כל מצב אוטומטי באמת עושה את העבודה כמו שצריך.
לעומת זאת, המצב הידני (נמצא ברוב המצלמות הרגילות), נותן תוצאה הרבה יותר טובה.

אני מציעה לכם, למצוא את חוברת ההוראות של המצלמה (או להוריד אותה מהאינטרנט) ולגלות כיצד מתפעלים פונקציה זו במצלמה שלכם.

כדי לקנפג WB, עלינו להגדיר למצלמה מהו ה"לבן" בסיטואציה שלנו.
ולכן, יש לצלם איזור לבן (נקי) בלי שיכנסו אובייקטים נוספים לפריים ולקנפג את ה – WB לפי תמונה זו.




שימו לב , במצלמות DSLR, המצלמה לא תתפקס לכם ברגע שתתמקדו על איזור לבן.
בטלו את ה – AF, צלמו והגדירו תמונה זו כ-הגדרת ה – WB.

ולאלו שמצלמתם לא מאפשרת קינפוג זה, יש דרך לתקן את ה – WB בתוכנה.
בתוכנת הפוטושופ ו"בני משפחתה" יש כלים רבים המאפשרים לבצע תיקון זה. אני מאמינה שכלים נוספים כמו Picasa ו - Acedsee מאפשרים תיקון זה.


יישור האובייקט בתמונה.
אחד הדברים שיכולים לצרום בעין בלי שממש תדעו למה, זה, כאשר האובייקט שלכם עומד עקום בתמונה.
זה בדרך קורה כאשר יש אובייקטים עם קווים ישרים מובהקים. ומאחר, ואנחנו מדברים על צילום של כרטיסים ודפי אלבום, אין ספק שזה המקרה.
שימו לב, להבדל בין התמונה המקורית (תמונה תחתונה) לבין התמונה לאחר יישור.

הגישה שלי במקרה זה, תנסו להיות הכי "נכונים" בצילום המקורי. תשתדלו לחפש קו ישר באובייקט שלכם ותיישרו אותו ביחס לאחד מקצצות הפריים.ובמידה וכל מאמציכם נכשלו, תמיד ניתן לפנות לתוכנה ולתקן זאת.

התמונה המוצגת כאן, עברה תיקון חשיפה (נושא הבא) וכן יישור לפי הקו העליון של הכרטיסים.
הבדל קטן, אך התוצאה משמעותית.



תיקון חשיפה –
אחרי שתיקנו את הצבעים (WB) ויישרנו את התמונה, צריך להוסיף לה קצת "אור".
תמונות רבות לוקות בשתי תופעות נפוצות – חשיפת יתר (בדרך כלל קורה כשמשתמשים בפלאש), וחשיפת חסר (תת תאורה).
בעיות אלו, כמו שאר הבעיות בהן נתקלנו עד עתה, ניתנות לפתירה דרך תוכנה.
(הערה – אני רוצה להדגיש ולציין, שבעיה זו הייתה יכולה להימנע במידה והיינו מצלמים תחת תנאי תאורה נאותים. למרות, שתמיד ניתן לחדד ולהדגיש, כך שהעיבוד במחשב הוא בלתי נמנע).

בכלי הפוטושופ, תוכלו למצוא מספר כלים באמצעותם תוכלו לבצע תיקון חשיפה. אחד מהכלים ה"חזקים" והיעילים ביותר הינו כלי ה – curve.
בכלים אחרים, תוכלו למצוא תיקונים שונים תחת השם – Brightness adjustment או כל ווריאציה למונח זה.
אני חייבת לציין, שאותם תיקונים אוטמטיים של תיקון "בהירות" אינם בהכרח התיקון הנכון והמדויק למקרה אלו.
לעיתים, תיקון בהירות גורם לתמונה להיות בהירה לגמרי ובכך אנחנו מאבדים פרטים באזורים מסוימים.
בתיקון חשיפה, אנחנו צריכים לשאוף, להבהרת האזורים החשוכים תוך שמירה על האזורים הכהים, שנועדו להיות באמת כהים.



ולסיום, טיפ צילומי מהפן של קומפוזיציה.

צילום קבוצתי –
במידה ואתם מצלמים אובייקט שהוא חלק מסדרה/ חלק מסט. זה מאוד מוסיף ומייחד לצלם אותו כחלק משלם.
בתמונות שאתם רואים לעיל, לא כל הקומפוזיציות בהכרח מחמיאות לכרטיס, אך הן מדגימות לכם, כיצד הכרטיס נראה מכל אחד מהמבטים. הן כבודד והן כחלק משלם.



זוויות צילום לא שגרתיות –
שימו לב, בתמונות הבאות לזוויות הצילום.
פרט לתמונה העליונה בצד ימין שאינה מחמיאה לכרטיס בשום צורה (דוגמא לזווית לא ממוצלת – מיקום המצלמה מעל הכרטיס וצילום מלמעלה למטה), כל שאר התמונות גורמות למתבונן לגלות עניין בכרטיס, ולא בהכרח כי הוא יפה באופן מיוחד, אלא בגלל שהזווית לא שגרתית.
גם במקרה זה, ניצלתי את עניין ה"קבוצתיות" עם זווית צילום מועדפת עלי והיא – צילום בגובה האובייקט.
זה הזמן לעשות קצת ספורט ולהתכופף. העמידו את המצלמה בקו ישר עם האובייקט וצלמו.
מצד אחד, הייתי ממליצה לכם להשתמש בחצובה, ובצורה כזו תוכלו לקבל תמונות חדות. ולאלו עם צילום ידני, תוכלו לצלם עם חשיפה ארוכה, ובכך להתגבר על תנאי תאורה ירודים.
אך, מצד שני, אני מעדיפה לחוש את המצלמה ביד ופשוט לנוע מכל הצדדים ולחפש את הזווית המושלמת שתוציא את המרב מהאובייקט שלי.





להסברים על שימוש בפוטושופ, אני מזמינה אתכם לבלוג "הבלבוסטה – פינת המחשב" או לקביעת שיעורים פרטיים ניתן לשלוח מייל ל – navit.alalouf@gmail.com.

צילום מהנה.

יום שלישי, 20 באוקטובר 2009

חם בישראל - ים באוקטובר!

אני רוצה להתחיל בחידה קטנה.

היכן נראה לכם החוף בתמונה הבאה? (לאלו שאין ממש חשק לנחש, תגללו להמשך הסיפור ותגלו...)




פתרון החידה - חוף ימית בקריית ים.

חלקכם בוודאי לא מבינים מה כל העניין ולמה החידה?!

אז הקדמה קצרה....

במקור, אני מקריית ים. הבית של ההורים שלי נמצא בחזית הראשונה של הים.

מכיתה א' כל יום, כל שעה וכל דקה ראיתי נשמתי ושמעתי את הים.

מאז ומעולם, לא אהבתי את ים התיכון ועל אחת כמה וכמה את החוף מול הבית.

זה כמו שתמיד אומרים, כשיש משהו קרוב וזמין תמיד לא יודעים להעריך.

החופים בקריות, אף פעם לא היו שיא הגאווה הישראלית. תמיד היו מזוהמים מהנמל ואף פעם לא מתוחזקים בצורה כל כך ראויה. בשנים האחרונות, ניכר שינוי משמעותי ופיתוח ראוי להערכה (לפחות בקריית ים).


ביום שבת האחרונה, יצאנו לים. אני, איציק, סמי (גיסי) הילדים ואבא שלי.

אני לא ממש הגעתי מוכנה ליום בים, אז רק התלוותי על תקן צלמת ו"אמא מחליפה".

איך שהגעתי לחוף, די הופתעתי מהנקיון ומזה שהחוף היה די ריק ולא עמוס. אני לא יודעת אם זה בגלל השעה או בגלל החודש.

מיד מיקמתי את המצלמה בזווית כדי לקלוט את קו החוף, וכשבחנתי את התמונה במצלמה די הופתעתי מהתוצאה.

כי, למרות שאני מכירה את החוף כבר 30 שנה , בשבילי זה היה נראה כמו חוף ממקום אחר...

החברה, בוחנים את המים


ומיד מתמסרים לרטיבות הקרירה.

מרגע זה, אני התהלכתי בחוף עם כובע של בנטן על הראש, ומצלמה ביד.







כמובן שהיה גם קצת זמן לחלק אומנותי. תוצאות לא ממש יצאו, אבל העיקר ההשקעה.






הקטן, החליט להתפלש בחול. לא ברור אם זה היה למטרות שחייה יבשה או סתם לתפוס קצת חול.




אחרי....




לא, זו לא טעות....התמונה תקינה. נסו לקלוט את ההשתקפות שמתקבלת משלושת הגברים במשפחה.



מבט מהקרקעית,



כשהגענו הביתה, השמחה עדיין הייתה בשיאה, והילדים השתוללו תחת הצינור בגינה.

אל דאגה, המים לא הלכו לריק. איחדנו שטיפת חול עם מקלחת אמיתית.






אז אחרי כמה שעות עם האחיינים שלי בים נקי ומזג אוויר נוח, החלטתי שאולי השד לא כזה נורא וצריך לתת לחוף עוד צא'נס אחד.


ולסיום, מבט חטוף על גינת המופת של אבא שלי.

אומנם התמונות לא משקפות את כל הגינה, אבל בשעות המאוחרות של היום לא הצלחתי לתפוס את כל יופיה.

אבא, מבטיחה להקדיש בוקר שלם של צילום לגינה.






תמצית מאוסף הקקטוסים המדהים.




עד כאן, בתקווה ששברתי לכם מעט את השרב...

יום רביעי, 14 באוקטובר 2009

וזוהי רק ההתחלה....

כמה עצוב, ועם זאת זה מסופר באושר רב...
קורס הצילום שבו השתתפתי הגיע לסיומו.
אין זה אומר שתמו הצילומים וחיפוש אחר מקומות צילום חדשים... אך המסגרת מתפרקת ועל זה אני ממש מצטערת.

למי שלא ידע או לא עקב ומעוניין לראות תמונות נוספות מהקורס מוזמן ללחוץ על הלינק הבא.
הקורס היווה קרש קפיצה רציני בשבילי. מעבר לטכניקה שלמדתי, למדתי דברים שקצת קשה ללמד אותם ובמיוחד, אי אפשר ללמוד אותם מספרים.
אני מדברת, על לצאת לגלות מקומות שבלי מצלמה לא נראים ממש קסומים, לעצור ולבחון את הסביבה, להקשיב להלך הדברים והכי חשוב, לדעת לדבר עם האנשים.
עיקר הקורס, התעכב עם צילום של אנשים, ומכאן הצורך לדבר איתם.

היום, אני יכולה לאומר, ש"גניבת" תמונה מהצד זה ממש לא לעניין. לעומת זאת, האינטראקציה שנוצרת ברגע שניגשים ומדברים, יוצרת סיפור מאחורי התמונה, ואפילו אם היא לא מיוחדת מבחינה צילומית, יש בה סיפור שהופך אותה למשהו אחר ומיוחד.
אני לא יכולה להעיד על עצמי שבחלק זה של הקורס הצטיינתי, אבל זה פתח לי דלתות והבנה לאיך כדי לגשת לצילום אנשים.


המפגש המעשי האחרון שהיה לנו התקיים בשוק ברמלה. למעלה מ - 11 שנה לא הייתי בעיר הזו, מאז ימי הצבא.
וזה לא שחלפתי בעיר זו, ממש שירתי שם כל השירות, ואני חייבת לציין שגיליתי עולם חדש וזה רק מכמה מטרים רבועים בהם ביקרתי.

את הבוקר התחלנו במקום שקצת קשה לי להגדיר אותו כבית קפה, אך בפועל זה מה שזה. המקום מגיש תה וקפה וזהו! אך זה מהווה מקום בילוי אטרקטיבי למשחקי קלפים.

למראית עין, המקום לא נראה Location צילום, אך הפוטנציאל שחבוי בו אדיר, ואני עדיין לא הצלחתי להגיע לכל מצבי הצילום החבויים במקום.
אם זה עשן סיגריות, קלפים עפים או מבט על המוכר דרך המראות המיושנות. קפסולת זמן חבויה במקום קסום המחכה לעדשה שתבוא ותתפוס את אותו רגע.







משם יצאנו לשוק, והחוקים הם:
אסור ללכת בקבוצה, ולא גונבים תמונה! חייבים לנסות לנהל דו-שיח או לפחות לבקש רשות צילום.







בהתחלה די חששתי.
ביישנית שכמותי לא ממש יוצאת לרחובות ומתחילה לדבר עם כל אדם שחולף על פני.

בדקות הראשונות, צעדתי עם אייל (המדריך שלנו).
המשפט הראשון שאמרתי לאחד העוברים ושבים היה "אני יכולה לצלם אותך?" ומיד אייל ניסה לתקן את העוול, אך לשווא.

חוק מספר 1 - לא משתמשים במפשט פתיחה שכזה.

צריך להחמיא ולקנות את אמונו של מושא הצילום. ואם אפשר, לא להתחיל ישר עם המצלמה מול הפרצוף, התעניינות בעיסוקיו היומיומיים יכולה להניב עניין ופתיחות מצד המצולם.

מרגע זה, הבנתי שהפעם אני לא הולכת לצאת עם הרבה תמונות ואם בכלל, הן לא הולכות להיות כל כך אומנותיות.
הפעם, מה שחשוב זה הדיאלוג והסיפור.
התחלתי לצעוד לאורך השוק, בוחנת את העוברים ושבים ובעיקר את בעלי הדוכנים.
רוב האנשים היו די הססניים ותהו מה יש לבחורה צעירה להגיע מהקריות עד לרמלה לצלם אותם.

ואז מצאתי את המשפט שפתח את לבבו של אחד המוכרים, "אין הרבה שווקים רגועים עם אנשים כל כך מעניינים ונחמדים"
נכון שזה נשמע קצת צבוע? וממש לא מתאים לי?

אך לפי אייל, אכן זאת האמת!

שוק המתקיים לאורך כל ימות השבוע הרבה יותר רגוע משוק מיוחד. המוכרים הרבה יותר רגועים ואדיבים.
ולמען האמת, אחרי היכרות קצרה עם חלק מהמוכרים, באמת גיליתי אנשים לבביים ונחמדים.

אלו שלא חשבו שהגעתי מהחדשות או ממס הכנסה, פתחו את ליבם וחלקו סיפורים וחוויות.

אחד, הראה לי תמונה שצילמו אותם לפני 20 שנה וביקש את התמונות שצילמתי כדי שיוכל לשים לצד התמונה הישנה.








השני, הכיר לי את כל הנפשות הפועלות בדוכן, החל מהסבא ועד הנכד.




השלישי, דאג "להשוויץ" ולאומר שבאים מכל העולם לצלם אותו, ו"קטן עליו" שאני באה ומצלמת אותו.





והרביעי, לימד אותי איך בוחרים אתרוג.








היום, כשאני מתבוננת על התמונות מאותו יום, עולה לי חיוך בכל רגע שאני רואה תמונה של מישהו איתו דיברתי וחלקתי יותר מדקה חטופה...
בגלל זה, הפעם היה יותר קל לבחור את התמונות, ובאמת בחרתי את אלו שעשו לי טוב על הלב והשאירו לי מזכרות.










ועכשיו אני תוהה, האם זה הסוף?
אני ממש מקווה שלא!
החלטתי לנסות ולמצוא פרטנרים לצילום, משהו כמו "חוג משוטטים" לצילום.
כל פעם לגלות מקום חדש ולחלוק את חווית הצילום יחדיו.
מי שמעוניין, מוזמן ליצור איתי קשר.


עד כאן לשבוע הקרוב,
שיהיה לכולם סופשבוע נעים

יום שני, 17 באוגוסט 2009

צילום לילה

שבוע שעבר, במסגרת קורס הצילום בו אני משתתפת, נפגשנו בערב לתרגל צילום לילה.

זו הייתה חוויה מעניינת ולימודית.

התוצאות המתקבלות, באמת גורמות להבנה מסויימת על משמעות פתיחת התריס בזמן הצילום.

אומנם, לא יצאו תמונות ממש מרגשות כמו מצפת, אבל האפקטים שהתקבלו ממש מעניינים בעיני (תמיד תהיתי , איך הצלמים עושים את זה....).


זה גם היה מעניין לראות את התגובות של האנשים ברחוב למראה של חבורת אנשים עם חצובות באמצע הכביש מצלמים ללא פלאש.

מיד, אחרי כל צילום באו ושאלו אותי, נו התמונה הצליחה?.... אז לשיפוטכים.


הצילומים היו בחיפה במושבה הגרמית, משקיפים על הגנים הבאהיים.











לא, זה לא פוטושופ!!!! זה צילום אמיתי, ישירות מהמצלמה.

במהלך החשיפה הארוכה, כיסיתי את העדשה לחצי מזמן החשיפה והזזתי מעט את המצלמה וזה מה שיצא.







זה יצא בטעות, לאחר שניסיתי להתרומם מהצילום. פשוט הזזתי את המצלמה די באגרסיביות בזמן שהיא צילמה.




לאחר שראיתי את התוצאה, והבנתי ממה זה נגרם הייתי חייבת לנסות שוב והפעם במכוון.




ולסיום, היה משהוא קסום בכתמי האור שהתקבלו בזמן של חוסר פוקוס טוטאלי.




זהו להיום, ואני מאמינה שהצילומים הבאים יהיו מהודו.

שבוע טוב לכולם.