תוויות

יום ראשון, 26 באפריל 2009

הצצה לסופשבוע יצירתי

השבת, סופסוף מימשנו את ההבטחות מהולנד, ונפגשנו ליצור יחדיו, אני ויעל.
הקליק שנוצר ביני ליעל, הוא באמת משהו מיוחד. מהרגע בו היא אימצה אותי לחדרה בהולנד, ידעתי שזו הולכת להיות חברות לעד.
עוד בהולנד, היו לנו תוכניות על כל מיני פרוייקטים שהיינו חייבות לעשות. אחד מהם היה יישום של טכניקות של mixed media בשכבות.
זה הכל התחיל משילוב השראתי של דינה ודונה.
לאחר שראינו את דינה בפעולה, וספגנו ממנה השראה, החלטנו שהגיע הזמן של דונה.
לפני שבוע, הורדתי את סרטון הלימוד של דונה, בו היא מלמדת כיצד היא מכינה מיני אלבום בשילוב של טכניקת שכבות.
לאחר צפייה בסרטון מספר פעמים, והיום בבוקר שוב בשידור חוזר במיוחד ליעל, החלטנו ליישם חלק מהטכניקות שנלמדו שם בשילוב עם טכניקות שלמדנו בהולנד.

העשייה הייתה מספקת ביותר. בזמן האחרון, אני מרגישה סיפוק רב ביצירה מאפס עם חומרים שונים, מאשר לבחור ניירות מדוגמים.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני עדיין מאוד אוהבת ניירות ולא נראה לי שאפסיק לקנות, אבל יש משהו כיפי בביצוע ניסויים, בלי לדעת מה תהיה התוצאה הסופית.
בהתחלה, קצת צלענו בעשייה, ויעל כמעט פרשה למכונת התפירה, אבל אחרי ארוחת צהריים דשנה, חזרנו לעבודה ומאז היה קשה לנתק אותנו מהשולחן.
מ - 11 בבוקר עד 8 בערב עבדנו בלי הפסקה.
עדיין אין לי תוצר סופי להראות, אבל החלטתי להראות הצצה קלה לחלק מהדברים שיצרנו עד עתה.

עבודה שלי,





שולחן העבודה בזמן יצירה,



יעל בפעולה









והעבודה של יעל,





החומרים בהם השתמשנו עד עתה הם:
צ'יפבורד שאנחנו חתכנו (כל אחת בגדלים שהיא רצתה), צבעים אקרילים, ג'סו, מדיום ג'ל, rubons, חותמות, Magic mash, spray ink, בדים, מסקינטייפ מדוגמים, גזרים ממילון צרפתי, מתכות שונות ועוד ועוד....

התיכנון הסופי הוא שילוב של בדים, לבד, שקפים ומי יודע מה עוד יעבור בידנו עד סוף יצירת המיני אלבום....

יום שלישי, 21 באפריל 2009

טעם של חו"ל

ביום ראשון האחרון השתתפתי בסדנא של נילי.

למי שלא מכיר את נילי, מוזמן להכיר אותה בראיון מיוחד שחגית ראיינה אותה, וכן אצלה בבלוג.

את נילי הכרתי בטיול הסקראפי להולנד. התיישבתי לידה ביום האחרון (היום היחיד אליו היא הגיע), ומאותו רגע שהצגתי את עצמי, לא הפסקנו לדבר. זה התחיל, בהעברת חוויות מהיומיים שחלפו עלינו בהולנד, ובסופו של דבר זה הגיע לתיכנונים של סדנאות כאן בישראל.

אני מאוד התרגשתי מההזדמנות, והייתי בטוחה, בעיניים עצומות שזו הולכת להיות הצלחה מסחררת.

אחרי דו-שיח, בו כל אחת אמרה מה היא חושבת שצריך לשים דגש בסדנא, אני חושבת שהגענו לנוסחא מנצחת.

אומנם כל ההכנות לסדנא היו ברגע האחרון, אבל הצלחנו להרים סדנא שלא תבייש שום סדנא מחו"ל.

אני כבר אמרתי לה ביום שישי, שמבחינתי היא יכולה להיות קורינה הבאה.

הסדנא התנהלה בצורה נינוחה. נילי הציגה את האלבום אותו אנו הולכות להכין, ודאגה להביא עוד דוגמאות כדי ל"פתוח לנו את הראש" לכיוונים חדשים.

במשך 3 שעות רצופות, נילי הדריכה וחשפה לכולן טכניקות עבודה חדשות תוך יישומם בפרוייקט של הסדנא.

היא תרמה עוד טיפים על הדרך, והכי חשוב זה ש"בסקראפבוק אין חוקים, הכל מותר...רק צריך להעיז ולנסות!"

בסוף הסדנא, היא רצתה להביא לבנות קצת טעם של חו"ל, וקיימה הגרלה בין הבנות.

אני והמאחרת ועוד 2 בנות שעלו בהגרלה קיבלנו קיטים ממש עמוסים כל טוב.

בקיצור, אומר שהיה שווה ביותר, ומסקנה שלי בשנית, אין צורך לסוע לחו"ל, כל הידע והאמצעים נמצאים כאן בידנו, כל שעלינו לעשות זה לדעת איך להוציא מזה את המירב.

מילת המפתח מבחינתי, זה שיתוף! לשתף כמה שיותר. הידע היום כמעט בא לכולנו חינם עד הבית דרך האינטרנט, אז למה שלא נשתף את כולם בידע שהוא לא באמת שלנו...

ומה ששלנו באמת, בוא נבליט, ונעלה את הרמה בסדנאות באמת מושקעות, עשירות בטכניקות וטיפים מחדר היצירה.

לסיכום, קצת תמונות מהערב.

מצטערת שלא צילמתי את כולם, תיכננתי להיות על תקן צלמת, לא תיארתי לעצמי שאשתתף גם (מזל שיעל תרמה קצת מקום בשבילי).



נילי, תודה על הכל, ומקווה לראותך שנית בקיץ מלא סדנאות.

יום שלישי, 14 באפריל 2009

ומה אתם עשיתם בחג?

בסופשבוע של החג הראשון יצאנו לטייל קצת ולהוריד את כל הקלוריות מארוחת החג.
ביום החג, החלטנו לוותר על עוד ארוחה ולהישאר עם הטעם הטוב שנותר מהסדר. ארזנו סקש"ים ומזרונים ויצאנו לדרך.
הכיוון - המכתש הקטן.
אחרי הרבה סידורים לאורך הדרך, הגענו לחניון הלילה בשעות החשיכה (חניון לילה מצד תמר).
למזלנו, נורית (בת דודה של איציק) וחברה שלה (בינר, מצטערת אבל זאת אשמת נורית שאני לא זוכרת את השם הפרטי) שמרו לנו חלקה פנויה.
להפתעתנו, לא היינו היחידים בחניון. מסתבר שיש עוד אנשים שמוכנים לישון בסק"ש בטבע ועוד בחניון לא מוסדר.
תוך דקות הכל היה מתוקתק. האוהל פתוח, מזרונים מנופחים וסקש"ים פרוסים (היה שווה לעשות השתלמות של שנה בטיול...).
הלילה היה קפוא. שימו לב לבינר, בפינה השמאלית.


מיד פתחנו את שולחן הפיקניק וחיממנו מים לארוחת הערב.
תשאלו מה הייתה המנה הראשונה והעיקרית -אורז! כשר לאוכלי קיטניות....







בבוקר נוכחנו לגלות מהיא האוכלוסיה השולטת. הרבה, אבל ממש הרבה משפחות עם ילדים.
אני לא זוכרת כשהייתי ילדה שההורים שלי לקחו אותנו לטייל ככה.


כולם מתארגנים לפנות את השטח ולצאת למסלול.








כמה דקות מנוחה לפני תחילת המסלול.
איציק ונורית הלכו לשים את הרכב בקצה השני של המסלול.


זו תמונה שהייתי חייבת לצלם. הילדה הקטנה הסתובבה לה בשטח עם חולצה של מסטיק עלמה.
רק לאחר מספר דקות טובות, כשאבא שלה קרא לה נוכחנו לדעת שזהו שמה האמיתי.
עכשיו אני מכירה 2 בנות שקוראים להן עלמה.


יצאנו לדרך.... (שביל ישראל - המכתש הקטן - ממצד תמר למעלה עילי)


ושלא תחשבו שזה מסלול לכוסיות.... יש עליות וירידות לא קלות.






הייתם מאמינים שזוהיא ארץ ישראל?




לנטלי (אחותי הקטנה) היו מניעים קצת אחרים לצאת לטיול...


אני תמיד אחרי כולם,


והרי לפניכן המכתש הקטן.





כפי שנטלי מגדירה - תמונה ל - faceBook


רגע לפני הירידה, שיחרור קל



תמונה זו היא התמונה האחרונה ליום הראשון של הטיול, אך היא לא הסיפור האחרון מאותו יום.
לאחר שעתיים של ירידה, הגענו לאוטו. בשבילי ובשביל נטלי זה היה סוף המסלול (פתח המכתש).
איציק, נורית ובינר תכננו להמשיך קטע מסלול, שלפי הספר של שביל ישראל תואר במילים לא מעודדות כל כך לחלשי הלב שבינינו. אני לא זוכרת את המילים המדוייקות, אבל היה שם איזכור של לאחז בציפוריים ...
לי הספיק התיאור הזה, כדי להגיד שעד כאן בשבילי.
מרגע זה התפצלו דרכנו.
אני ונטלי לקחנו את האוטו בדרכנו לחניון לילה (חניון מעלה עילי).
הדרך לחניון לא הייתה קלה. מסתבר, שמה שנראה קצר על המפה לא בהכרח קצר בפועל.
איציק הציע ליסוע דרך כביש הערבה ובסופו של דבר להגיע לחניון דרך מעלה עקרבים.
מעבר לעובדה שהדרך הייתה די ארוכה, בערך שעה וקצת עד לתחילת העלייה למעלה עקרבים, לא הייתה לי בעיה מיוחדת איתה. אך ברגע שהתחלנו את העלייה, נתקפתי בהתקף חרדה קל, ומרגע זה נשמעו רק יבבות וקללות יוצאות מפי.
מי שעדיין לא מכיר אותי, יש לי פחד גבהים די קשה. הדרך במעלה העקרבים הייתה, לאלו שהיו בדרום אמריקה, ממש כמו כביש המוות. כביש צר נטול שוליים ותהום לצד הכביש.
מסתבר, שישראלים לא ממש יודעים לקרוא שלטים כמו שצריך, וכולם, בלי יוצא מן הכלל התעלמו משלט "אין כניסה פרט ל...." זהו שלט עגול עם קו מתאר אדום בלי הקו המלוכסן. וכדי להוסיף על הפחד הרב שתקף אותי, כל אותם אנשים שהתעלמו מהשלט נסעו בכיוון ההפוך ואני הייתי צריכה לפלס להם את הדרך בדרך שמיועדת בקושי לרכב אחד.
כל סיבוב שלקחתי, התפללתי שלא תגיע מכונית מהצד השני.
לאחר שטיפסנו את כל הדרך, עדיין לא יודעות אם הגענו לסוף, מפוחדות עד מוות, נטלי החליטה לשים לזה קץ ויצאה לבקש מאחד הגברים בתצפית שיקח אותנו עד החניון.
נו מה להגיד לכם, מקרה טיפוסי של "לא נותנים לנשים לנהוג..."
בסופו של דבר, הגענו לחניון בשלום.
הסיפור לא נגמר בזה. 19:00 בערב, החשיכה יורדת ואיציק ושאר החבורה עדיין לא הגיעו ממסלול שהיה צריך להיות גג שעתיים. החששות התחילו לעלות . מנותקים מכל קשר טלפוני לא ידענו מה עלה בגורלם.
להפתעתנו, במקום לשמוע נעלי הליכה בדרך לאוהל, שמענו את הרכב של נורית שהשארנו בחניון של לילה לפני!?
מסתבר, שהם הצילו מטיילת שטיילה עם בנה. הם עשו את שביל ישראל וממש בקטע שלפני העלייה, האמא חטפה סלע על הראש.
נו, אחרי סיפור כזה כבר לא יכולתי לכעוס שאיציק שלח אותי במעלה עקרבים.
יום למחרת, רצינו לחזור הביתה כמה שיותר מהר.
אני, נטלי ובינר לא ממש שיתפנו פעולה ורצינו לעשות משהו קצר.
את הבוקר התחלנו בעלייה לתצפית של המכתש הקטן. (יציאה לתצפית מהחניון לילה).
אני, נטלי ובינר הסתפקנו בתצפית הפחות אתגרית, ואיציק ונורית המשיכו הלאה עד הקצה.



בינתיים כדי להעביר את הזמן, היינו חייבים לעשות קצת פוזות למצלמה....






איציק ונורית הרחק בקצה התצפית, לא מומלץ לבעלי לב חלש...







אחרי הקטע ה"אתגרי" של התצפית, איציק ונורית ויתרו לנו וסגרנו את היום עם תצפית נוספת על המכתש הגדול.








שיזוף של טרקים


עד כאן הטיול שלנו.
איפה אתם הייתם בחג?

יום ראשון, 12 באפריל 2009

ריכוז שאלות ותשובות- Google Reader

החלטתי לרכז בפוסט זה את כל השאלות והתשובת שישאלו אותי בנושא של Google Reader , לא תקבלו עידכון על כל עידכון, אבל רק שתדעו שזה קיים פה.

אם צריך לבטל את ההרשמה הקודמת שהייתה לנו דרך המיילים?
כן. אם אתם לא רוצים לקבל יותר מיילים עליכם לבטל את ההרשמה.
הצעה, כדי לא לפגוע בבעלי הבלוגים, תבחרו בסיבה לביטול המנוי - "רוצה לשנות את אופן קבלת העידכונים"

ואיך מאחדים את מה שנשמר בעבר במועדפים עם הדרך החדשה בגוגל רידר?
אין דרך אוטומטית לעשות זאת.
אני יכולה לאמר, מנסיון, ה"גלישה" ב - Reader די זריזה וקלה, כך שדי מהר תוכלו לעבור על כל הבלוגים האהובים עליכם ולמיין שוב את כל המועדפים.

האם הרשומות שקראתי אמורות להעלם מעצמן או שעלי למחוק אותם בדרך מסויימת?
הרשומות לא נעלמות.
אתם צריכים לשנות את צורת החשיבה שלכם מאימייל או כל דבר אחר ולחשוב על ה - Googlr reader כדפדפן מיוחד בו קיימים הבלוגים אליהם אתם רושמים.
כל הבלוג מהתחלה ועד הסוף קיים שם ואי אפשר למחוק משהו שקראנו. כל מה שניתן לעשות זה לסמן שקראנו אותו או לסמן שעדיין לא קראנו.
עצם גלילת פוסט מסמן שקראנו אותו, אלא אם נשנה את ההגדרות.
תצוגה של All Items לא מראה לנו מה שלא קראנו אלא מראה לנו את הפוסטים בסדר כרונולוגי לפי המיון שבחרנו.
כלומר, אם יש פוסט חדש שקראנו ואחריו יש פוסטים ישנים יותר (מבלוגים שונים) שלא קראנו, תחילה נראה את מה שקראנו ואחר כך נגיע למה שעדיין לא קראנו.
ניתן לקרוא פוסטים גם בצורה בה ניכנס באופן יזום לבלוג מסויים ע"י בחירתו מהרשימה.
אני בדר"כ מתחילה מ- All items, ואם אני רואה שאני חוזרת על יותר מדי פוסטים שכבר קראתי, אז אני מחפשת את הבלוגים שמצויין לי שיש בהם פוסטים חדשים וקוראת באופן ממוקד את אותם פוסטים חדשים.


אם בחרת אנגלית כשפה שלך ז"א שגם הפוסטים בעברית מתורגמים לאנגלית?!!
כן, הבלוגים בעברית גם מתורגמים לאנגלית.
במקרה זה אז אני לוחצת על הלחצן View original שמופיע בכותרת מצד ימין.
וכשאני נתקלת בבלוג בשפה זרה אני שוב מבקשת לתרגם.
אני עדיין לא מצאתי דרך שמתרגמת באופן סלקטיבי בלוג מסויים.
אפשר לנסות לבחור את השפה כעברית, אולי זה יפתור את הבעיה.


Google Reader - השד לא כל כך נורא

מסתבר, שיש כאלו שראו בהסבר שלי קצת מאיים ולא ידידותי, ועל כך אני מתנצלת.
ככה זה, כשמנסים בזמן כל כך מוגבל להסביר משהו מעט "מורכב".
המורכבות של הכלי לא נובעת מכך שהוא נועד למשתמשים "חכמים", אלא, פשוט יש הרבה פונקציות שממש חבל לפספס.

אני אנסה לפשט בתקווה שאולי הפעם אני אצליח לשכנע מישהו, ואם לא, לא נורא, כל אחד מה שמתאים לו.

הרעיון של Google Reader , הוא לקבץ במקום אחד כל מה שקשור לבלוגים או אתרים שתומכים ב - RSS.
הכלי מאפשר לארגן את כל המנויים שלנו בדרכים שונות המאפשרות לנו דרך למיון/סינון/חיפוש ואפילו סימון של מועדפים.
בנוסף, הכלי מאפשר לשתף חברים בכל פוסט אשר מצא חן בעינינו ובאופן זהה, אנו יכולים לצפות בכל מה שחברים שלנו שיתפו עימנו. בצורה זו, ניתן להעשיר אחד את השני בידע אותו אנו צוברים לאורך הדרך.

אני אציין במספר נקודות את היתרונות שאני חושבת שבגללם שווה להתחיל לעבוד עם ה- Google reader:
1. ריכוז של כל המנויים שלי במקום אחד ייעודי.
2. ניתן לצפות בבלוגים שונים בגלילה אחת בלי לפתוח חלון לכל בלוג.
3. ניתן לשמור פוסטים שמצאו חן בעיני בקלות.
4. ניתן לבצע חיפוש יעיל וממוקד בבלוגים אליהם אני רשומה.
5. ניתן לשתף חברים בכל מה שמוצא חן בעיני לאורך הדרך.
6. אופן השיתוף מתקבל בצורה "שקופה" למשתמש ב - Google reader כעוד רשומה שיש לקרוא.
7. למשתמשים שלא משתמשים ב - Googlr reader ניתן לשתף את מה שמוצא חן בעינינו ע"י יצירת אתר אוטומטי המרכז את כל הפוסטים ששיתפנו. כנסו והציצו פה.
8. ניתן לעקוב אחרי מה שקראנו ומה שעדיין צריך לקרוא.
9.הכלי, מזהה בלוגים נוספים שיכולים לעניין אותי (לא שחסר לי....)
10. למשתמשים שנרשמו ל - I follow בבלוגים של blogger מתווספת אוטומטית ספרייה המרכזת את כל אותם בלוגים ב - google reader
11. לבעלי בלוגים שרוצים לעדכן מנויים שלהם, זהו כלי חינם שעושה תמיד את העבודה!
12. כשבוחרים בלוג מהרשימה כדי לקרוא, אין את המעבר אחורה בחודשים. כל הבלוג נפרש כדף אחד ארוך שכל מה שיש לעשות זה לגלול עם העכבר או לחיצה על n במקלדת מקדמת אותנו מפוסט לפוסט.

החיסרון היחיד שאני מוצאת ב - Reader , זה שלא רואים את מבנה הבלוג המלא.
כלומר, אם יש בבלוג כל מיני קישורים בצדדים לא רואים אותם. אבל בינינו, אנחנו מכירים את הבלוגים להם אנו מנויים מאלף ועד ת', וביום יום מספיק להתעדכן בפוסטים החדשים, וניתן מידי פעם לפתוח גם את הבלוג ולבדוק אם משהו התחדש.

לגבי שאלה אותה שאלה אותי מימיס -
אם צריך לבטל את ההרשמה הקודמת שהייתה לנו דרך המיילים?
כן. אם אתם לא רוצים לקבל יותר מיילים עליכם לבטל את ההרשמה.
הצעה, כדי לא לפגוע בבעלי הבלוגים, תבחרו בסיבה לביטול המנוי - "רוצה לשנות את אופן קבלת העידכונים"

ואיך מאחדים את מה שנשמר בעבר במועדפים עם הדרך החדשה בגוגל רידר?
אין דרך אוטומטית לעשות זאת.
אני יכולה לאמר, מנסיון, ה"גלישה" ב - Reader די זריזה וקלה, כך שדי מהר תוכלו לעבור על כל הבלוגים האהובים עליכם ולמיין שוב את כל המועדפים.

מקווה שהפעם זה קצת יותר ברור ופחות מאיים.
אני ממליצה, פשוט לנסות ולא לחשוש.
בשבוע האחרון, הכרתי את הכלי ל - 2 חברות והן פשוט התמכרו לזה. אז אני באמת ממליצה בחום לנסות.

אני אשמח לענות על כל שאלה ,
שבוע טוב וחג שמח

Google reader - למה ואיך?

אני מאמינה שכל מי שקורא בלוג זה, מנוי לפחות לעוד בלוג אחד אם לא יותר.
בלוג, בניגוד לאתר רגיל, מתעדכן מדי יום/שבוע בסיפורים חדשים. וכדי לעקוב אחרי כל מה שמתחדש יש צורך במנגנון מסויים שיתריע לנו שיש משהו חדש.
רבים מאיתנו (לפחות מעולם ה - scrap) נרשמים ל - feedblitz/feedburner או לתפוז, כדי לקבל עידכונים מהבלוגים השונים להם אנו רשומים.
מנסיון אישי שלי, בו הייתי רשומה לעידכונים במייל, תיבת הדואר שלי הייתה קורסת תחת אלפי מיילים.
כל אותם מיילים היו מכילים העתק של חלק מבלוג במקרה הטוב, ובמקרה הקצת פחות טוב, זה היה לינק לבלוג אליו הייתי צריכה להיכנס.
אני לא יודעת מה איתכם, אבל בשלב מסויים, אני איבדתי את הרגליים והידיים.
מיילים שהיו חשובים לי, היו נאבדים אי שם בין עשרות המיילים שהייתי מקבלת ביום בודד, שלא לאמר אלפי המיילים שישבו לי בתיבה, בלי הרבה יחס.

לפני מספר חודשים, החלטתי לשים לכל הבלאגן הזה קץ, ולעבור לשיטה חדשה של עידכונים.
ביטלתי את כל המנויים שיש לי לבלוגים השונים והעברתי את כל העידכונים שלי ל - Google reader.
מאותו רגע, נשמתי לרווחה, וסופסוף הצלחתי ליצור קצת סדר בכל הבלאגן.

מי מכם לא מכיר את המצב בו ראיתם משהו יפה בבלוג ורציתם לשמור את זה או לשתף עם אחרים.
מיד הייתם שומרים במועדפים שלכם תחת תת סיפרייה בתוך ספרייה ראשית בתקווה שבאמת זה מה שיצור לכם סדר בכל מה שרציתם לשמור.

ואם זה לשתף אחרים, הייתם שולחים מייל, או מפרסמים בפורום או פשוט יוצרים פוסט חדש בבלוג שלכם, מספרים את כל הסיפור ואז מקשרים לינק או למגדילי ראש, מצרפים תמונה.
נכון שזה נשמע ארוך?.... מה תגידו, אם אני אגיד לכם שכל אותם פעולות אפשר לעשות בלחיצה אחת ב- google reader. נכון שזה נשמע חלום?...

בנוסף, גיליתי לאחרונה, דרך חברה, שמנגנון ה - Feedblitz הפסיק להיות שירות חינם. כל מי שמשתמש בשירות זה אצלו בבלוג בחודשים האחרונים, בוודאי כבר קיבל מייל שמתריע שאוטוטו שירות זה הולך לעלות לו כסף, ולאלו שנשרמו דרך מנגנון זה, בוודאי נתקלו בבעיות בקבלת עידכונים.

אז, הנה הפתרון שלי - Googlr reader (אני ממש מרגישה כמו משווקת של google. אז שלא תחשבו, אין לי שום אחוזים מזה, אני לא עובדת שם, למרות שלא הייתי מתנגדת....)
ניסיתי בסרטון קצר להציג לכם כיצד אני עובדת עם האתר. הסרטון לא ממש יצא קצר, 20 דקות! אבל אני מקווה שתאזרו בסבלנות ותתנו את הכבוד.

אני באמת חושבת שזה קפיצת מדרגה לכל אלו שרוצים לעקוב אחר בלוגים.
שימו לב, ששמתי דגש בסרטון כיצד משתפים חברים בכל מה שאנו מוצאים לאורך הדרך. נראה לי שתכונה זו יכולה להיות שימושית ביותר ומפרה.

אני מזמינה את כולם להוסיף אותי לרשימת החברים שלהם navit.alalouf@gmail.com, ואשמח להוסיף גם אתכם.

מקווה שתהנו מהסרטון, ואשמח לשמוע תגובות
(לקוראי הבלוג דרך google reader - כדי לצפות בסרטון פתחו את הבלוג דרך הדפדפן שלכם ולא דרך ה - redear)



יום שני, 6 באפריל 2009

Thank U

בזמן האחרון אני בשוונג של כרטיסים, ואף אחד הוא לא לאוסף שאני חולמת שיהיה לי.
הפעם נתבקשתי ע"י אמא שלי להכין 2 כרטיסי תודה לחברות שלה.

מיד נרתמתי למטרה, אחרת, אני תמיד מוצאת תירוץ למה אני לא יושבת ויוצרת.
אני מאוד נהניתי להכין את הכרטיסים האלו, ובמיוחד עצם העובדה שאני מרגישה שאני משתפרת בשימוש יעיל עם החותמות שלי.
מאז שהכרתי את מיקי מקובר, שמתי לי למטרה להשתמש יותר עם החותמות.
הרי לכולנו יש פטיש קל לחותמות ואני חושבת שמידת השימוש בהן לא מספיקה.
אני לא מדברת על חותמת של דמות כלשהיא ששמים אותה במרכז הבמה וזה הכרטיס/דף מעוצב. אני מדברת על חותמות קצת יותר כלליות שבכל פעם ניתן ליצור משהו חדש ושונה לחלוטין מקודמו.
לדעתי, הרגשת הסיפוק לאחר שימוש בחותמות מסוג זה ליצירת משהו מעוצב הרבה יותר מספקת מבחירת דף מעוצב.

בכרטיסים הבאים השתמשתי בחותמות של Hero Arts, כל הרכישות מהחנות של מיקי מקובר. החותמת היחידה שאני לא יודעת את המקור שלה, היא חותמת ה - Thank you על המעטפה, אותה קיבלתי במסגרת הקיט של scarlet.

בשני הכרטיסים שמרתי על אותם צבעים - תכלת, ירוק וחום - שילוב אידאלי מבחינתי.

כרטיס ראשון -
בסיס הכרטיס - 5x12''
החתמתי על נייר לבן חותמות שונות מסט העיגולים של hero arts.
על העיגול החום מוחתמת חותמת מסגרת. מסביב לחותמת תפרתי ביד, להוספת מימד נוסף.
2 העיגולים מעל העיגול החום הודבקו עם דבק דוצדדי עבה להוספת מימד.

הבורדר הירוק בתחתית פונצץ ע"י פאנץ של Fisker - קניית השנה מבחינתי. אני ממש אוהבת אותו.
מעליו, פס דק של דף מעוצב. נכון שאמרתי שהשאיפה היא רק חותמות, אבל בכל זאת, אי אפשר בלי קצת נייר....

כדי להשלים את המראה, הוספתי כפתור וסרט שממש אהבתי במראה של גזע עץ (קיבלתי בסדנאות בהולנד).

חותמת הציפור והטקסט של hero arts (מהאוסף הפרטי של מיקי).



לכרטיס צורפה מעטפה, התואמת בעיצוב לכרטיס.
המעטפה, הינה מעטפה סטנדרטית מ - office depot.
גם כאן שיחקתי עם אותו סט של חותמות, אך הפעם הכל הוחתם ישירות על המעטפה.



מבט לפנים הכרטיס.
זה מה שיוצא כשמנסים להסתיר פשלות קטנות....
תמיד, לא משנה כמה אני מקפידה, אני מוצאת טביעות דיו בכל מיני מקומות.



העיגול החום נראה קצת מוגבהה, אך הכל בעקבות התפירה.





מבט מקרוב על העיגולים
2 העיגולים הקדמיים הם עם אמבוסינג חם (אבקה מעל דיו פיגמנטי ושימוש עם אקדח חום)







כרטיס שני - שוב על אותם גוונים, אך הפעם בסיס הכרטיס בצבע חום.
אני ממש התאהבתי בקראדסטוק הזה. עוד כשראיתי את זה באתרים השונים רציתי אותו. יש משהו במנימינליסטיות שלו שעושה לי את זה.
למזלי, מכרו אותו בהולנד בסדנאות, אבל יש לי הרגשה שזה יעלם די מהר. מקווה שזה יגיע גם לארץ (זו קריאה לכל בעלות החנויות).



בצד הכרטיס החתמתי באופן חלקי חותמת רקע גדולה של Hero arts.
השתמשתי פה באותו עיקרון מוביל - פאנץ בורדר ופס מדוגם.

ה - Thank you בכרטיס זה הו חלק מחותמת שלמה של Hero arts.





על המעטפה החתמתי חותמות של צמחים,מבית TOGA ,כדי להשלים את המראה של העלים בכרטיס.
זה הסט היחיד שהוא לא של hero arts .






מקווה שנהניתם.

אשמח לשמוע מה אתם חושבים על הכרטיסים.

מאחלת לכולם חג שמח

נוית