תוויות

יום ראשון, 1 בנובמבר 2009

מי אמר שמאוחר להגיד מזל טוב....

אף פעם לא מאוחר לחגוג את יום ההולדת, במיוחד אם זה מלווה במחווה ייחודית שבאה מכל הלב.

בספטמבר חגגתי את יום הולדתי.

אני לא מתכוונת לציין את הגיל, למרות שחשבון פשוט יוביל לתוצאה (למי שממש מעוניין). יש גיל מסויים שהחל ממנו לא ממש שמחים כשגדלים בשנה ורק רוצים לרדת עם השנים....

מאחר והיינו בהודו ביום ההולדת שלי, לא ממש יצא לנו לחגוג את היום כמו שצריך.

אני לא מאלה שזקוקה לאירועים יותר מדי גרנדיוזים, מספיק ארוחה טובה, סרט ומשהו מהלב.

מאז שנכנסתי לתחום ה - scarp, איציק לקח על עצמו תפקיד, שבהתחלה חשבתי שיהיה גדול עליו, הכנת כרטיס ברכה מלאכת יד.

הוא תמיד היה מוכשר בכתיבה, וברכה הייתה חלק עיקרי מהמתנה. אך בשנתיים האחרונות, מעבר למילים המרגשות שמביאות אותי לסף דמעות, אני זוכה לראות את היצירתיות שלו פורצת.

לא צריך להתלהב יותר מדי, לא נראה לי שהוא הולך להצטרף למסיבה ה - scrap הקרובה, אבל משנה לשנה הוא מפתיעה אותי ביצרתיות שפורצת ממנו.

אין ספק שלשבת כמה מילמיטרים ממני כל יום משפיע קצת, ואין ספק שחלק מהידע מופנם....
אז קודם כל, הוא הלך ישר על השו"ס (לפחות מבחינתי) נייר קראפט (מזל שיש לי סטוקים לפחות לשנתיים הקרובות...)

הוא החכים להבין שה - Versa Mark משתלב נהדר עם הקראפט והחתים חותמת רקע של Hero Harts.
*** אני יודעת שיש פאשלה ב - happy, שמנו לב לזה אחרי הצילום.
כנראה זה "תקלה" שכיחה בכל היצירה הזו. אין פעם שאני לא מפספת במשהו במילה שאני מדביקה או מחתימה.



אני עדיין לא יודעת מאיפה הוא קיבל את הרעיון של הסגירה היצירתית הזו.

כל מה שהוא ביקש ממני, לפני שעזבתי את הבית, שאני אוודא שיש מספיק חוט במכונה.







את ה - XOXO הוא צירף, כי בזמן האחרון אחנו רואים את הסדרה "אחת שיודעת" וזה פשוט משהו שנדבק.



מאחור, הוא השאיר את החותם שלו.

אתם בוודאי תוהים מאיפה האותיות?!

הוא לא ביזבז זמן, ומיד למד איך להשתמש ברכש החדש לי Silhouette.
שימו לב להמשכיות של החותמת גם מאחור. ממש מלאכת מחשבת.






ולצד הכרטיס, כמובן שצורפה לה מתנה - עדשה חדשה למצלמה.

עדשת 50mm - פשוט תענוג לצילום.

זו עדשה שיצא לי להכיר מקרוב בקורס, ופשוט הייתי חייבת אותה.

זו לא עדשה יקרה, שזה יתרון מעולה. יש לה צמצם קטן ביותר 1.7 , דבר המאפשר לקבל תמונות עם עומק שדה קטן.

ובנוסף, עדשה זו גורמת למצלם להתקרב לאובייקט שלו ולא להסתתר מרחוק מאחורי עדשת Tele, שמבחינתי, כרגע זה מאוד חשוב.



וכדי לא להזניח את התחום הנוסף, זכיתי בכמה מתנות נוספות....

בין שאר המתנות, קיבלתי 2 מכשירי חיתוך, אחד דיגיטלי ושני ידני.

נטלי ושרון (אחיותיי היקרות), מה הייתי עושה בלעדיכן. אלפי תודות , אוהבת אתכן מכל הלב.


ולסיום, קבלו את אומן החודש....

יום שבת, 31 באוקטובר 2009

מכירה - חלק 2

בהמשך לפוסט הקודם, הפעם יותר לקהל יעד ה - scarp.
בעיקר חותמות של Stamping up , פאנצים ושדכן לסיכות דקורטיביות.
את כל המוצרים ומחירם ניתן לראות באלבום מלא בלינק הבא
או במצגת החולפת.



מחירי המוצרים מופיעים מתחת לכל תמונה.
ניתן להגיב בפיקסא מתחת לכל תמונה , או כאן בבלוג או במיילים ל - navit@gmail.com

בהמשך - ספרי תפירה ובדים....



יום חמישי, 29 באוקטובר 2009

למכירה - כל מה שקשור לתפירה.....

קודם כל, אני רוצה להצהיר ----- לא פתחתי חנות -----------
אני עוזרת לחברה , ואני מקווה שתעזרו לי לעזור לה :)

נתחיל מתחום התפירה: חוברות תפירה OTTOBRE

להלן כל החוברות למכירה:

ניתן להיכנס בלינק לצד החוברת ולדפדף בחוברת באתר.
החוברות חדשות ישר מהמכס.
עלות כל חוברת - 80 ש"ח.

מי שמעוניין בחוברת, מוזמן להגיב לפוסט או לשלוח מייל ל - navit.alalouf@gmail.com

*** כל הקודם זוכה *** (תשלום במזומן)

לינק לאתר - נמכר

לינק לאתר - נמכר

לינק לאתר - נמכר

לינק לאתר - נמכר

לינק לאתר - נמכר

לינק לאתר - נמכר

לינק לאתר

לינק לאתר - נמכר

לינק לאתר


בימים הקרובים אני אעלה עוד ספרים הקשורים לתפירה ו- scrapbooking, בדים וחותמות של Staming up.
אל תשכחו להתעדכן.

סופשבוע נעים לכולם
נוית

יום שלישי, 20 באוקטובר 2009

חם בישראל - ים באוקטובר!

אני רוצה להתחיל בחידה קטנה.

היכן נראה לכם החוף בתמונה הבאה? (לאלו שאין ממש חשק לנחש, תגללו להמשך הסיפור ותגלו...)




פתרון החידה - חוף ימית בקריית ים.

חלקכם בוודאי לא מבינים מה כל העניין ולמה החידה?!

אז הקדמה קצרה....

במקור, אני מקריית ים. הבית של ההורים שלי נמצא בחזית הראשונה של הים.

מכיתה א' כל יום, כל שעה וכל דקה ראיתי נשמתי ושמעתי את הים.

מאז ומעולם, לא אהבתי את ים התיכון ועל אחת כמה וכמה את החוף מול הבית.

זה כמו שתמיד אומרים, כשיש משהו קרוב וזמין תמיד לא יודעים להעריך.

החופים בקריות, אף פעם לא היו שיא הגאווה הישראלית. תמיד היו מזוהמים מהנמל ואף פעם לא מתוחזקים בצורה כל כך ראויה. בשנים האחרונות, ניכר שינוי משמעותי ופיתוח ראוי להערכה (לפחות בקריית ים).


ביום שבת האחרונה, יצאנו לים. אני, איציק, סמי (גיסי) הילדים ואבא שלי.

אני לא ממש הגעתי מוכנה ליום בים, אז רק התלוותי על תקן צלמת ו"אמא מחליפה".

איך שהגעתי לחוף, די הופתעתי מהנקיון ומזה שהחוף היה די ריק ולא עמוס. אני לא יודעת אם זה בגלל השעה או בגלל החודש.

מיד מיקמתי את המצלמה בזווית כדי לקלוט את קו החוף, וכשבחנתי את התמונה במצלמה די הופתעתי מהתוצאה.

כי, למרות שאני מכירה את החוף כבר 30 שנה , בשבילי זה היה נראה כמו חוף ממקום אחר...

החברה, בוחנים את המים


ומיד מתמסרים לרטיבות הקרירה.

מרגע זה, אני התהלכתי בחוף עם כובע של בנטן על הראש, ומצלמה ביד.







כמובן שהיה גם קצת זמן לחלק אומנותי. תוצאות לא ממש יצאו, אבל העיקר ההשקעה.






הקטן, החליט להתפלש בחול. לא ברור אם זה היה למטרות שחייה יבשה או סתם לתפוס קצת חול.




אחרי....




לא, זו לא טעות....התמונה תקינה. נסו לקלוט את ההשתקפות שמתקבלת משלושת הגברים במשפחה.



מבט מהקרקעית,



כשהגענו הביתה, השמחה עדיין הייתה בשיאה, והילדים השתוללו תחת הצינור בגינה.

אל דאגה, המים לא הלכו לריק. איחדנו שטיפת חול עם מקלחת אמיתית.






אז אחרי כמה שעות עם האחיינים שלי בים נקי ומזג אוויר נוח, החלטתי שאולי השד לא כזה נורא וצריך לתת לחוף עוד צא'נס אחד.


ולסיום, מבט חטוף על גינת המופת של אבא שלי.

אומנם התמונות לא משקפות את כל הגינה, אבל בשעות המאוחרות של היום לא הצלחתי לתפוס את כל יופיה.

אבא, מבטיחה להקדיש בוקר שלם של צילום לגינה.






תמצית מאוסף הקקטוסים המדהים.




עד כאן, בתקווה ששברתי לכם מעט את השרב...

יום רביעי, 14 באוקטובר 2009

וזוהי רק ההתחלה....

כמה עצוב, ועם זאת זה מסופר באושר רב...
קורס הצילום שבו השתתפתי הגיע לסיומו.
אין זה אומר שתמו הצילומים וחיפוש אחר מקומות צילום חדשים... אך המסגרת מתפרקת ועל זה אני ממש מצטערת.

למי שלא ידע או לא עקב ומעוניין לראות תמונות נוספות מהקורס מוזמן ללחוץ על הלינק הבא.
הקורס היווה קרש קפיצה רציני בשבילי. מעבר לטכניקה שלמדתי, למדתי דברים שקצת קשה ללמד אותם ובמיוחד, אי אפשר ללמוד אותם מספרים.
אני מדברת, על לצאת לגלות מקומות שבלי מצלמה לא נראים ממש קסומים, לעצור ולבחון את הסביבה, להקשיב להלך הדברים והכי חשוב, לדעת לדבר עם האנשים.
עיקר הקורס, התעכב עם צילום של אנשים, ומכאן הצורך לדבר איתם.

היום, אני יכולה לאומר, ש"גניבת" תמונה מהצד זה ממש לא לעניין. לעומת זאת, האינטראקציה שנוצרת ברגע שניגשים ומדברים, יוצרת סיפור מאחורי התמונה, ואפילו אם היא לא מיוחדת מבחינה צילומית, יש בה סיפור שהופך אותה למשהו אחר ומיוחד.
אני לא יכולה להעיד על עצמי שבחלק זה של הקורס הצטיינתי, אבל זה פתח לי דלתות והבנה לאיך כדי לגשת לצילום אנשים.


המפגש המעשי האחרון שהיה לנו התקיים בשוק ברמלה. למעלה מ - 11 שנה לא הייתי בעיר הזו, מאז ימי הצבא.
וזה לא שחלפתי בעיר זו, ממש שירתי שם כל השירות, ואני חייבת לציין שגיליתי עולם חדש וזה רק מכמה מטרים רבועים בהם ביקרתי.

את הבוקר התחלנו במקום שקצת קשה לי להגדיר אותו כבית קפה, אך בפועל זה מה שזה. המקום מגיש תה וקפה וזהו! אך זה מהווה מקום בילוי אטרקטיבי למשחקי קלפים.

למראית עין, המקום לא נראה Location צילום, אך הפוטנציאל שחבוי בו אדיר, ואני עדיין לא הצלחתי להגיע לכל מצבי הצילום החבויים במקום.
אם זה עשן סיגריות, קלפים עפים או מבט על המוכר דרך המראות המיושנות. קפסולת זמן חבויה במקום קסום המחכה לעדשה שתבוא ותתפוס את אותו רגע.







משם יצאנו לשוק, והחוקים הם:
אסור ללכת בקבוצה, ולא גונבים תמונה! חייבים לנסות לנהל דו-שיח או לפחות לבקש רשות צילום.







בהתחלה די חששתי.
ביישנית שכמותי לא ממש יוצאת לרחובות ומתחילה לדבר עם כל אדם שחולף על פני.

בדקות הראשונות, צעדתי עם אייל (המדריך שלנו).
המשפט הראשון שאמרתי לאחד העוברים ושבים היה "אני יכולה לצלם אותך?" ומיד אייל ניסה לתקן את העוול, אך לשווא.

חוק מספר 1 - לא משתמשים במפשט פתיחה שכזה.

צריך להחמיא ולקנות את אמונו של מושא הצילום. ואם אפשר, לא להתחיל ישר עם המצלמה מול הפרצוף, התעניינות בעיסוקיו היומיומיים יכולה להניב עניין ופתיחות מצד המצולם.

מרגע זה, הבנתי שהפעם אני לא הולכת לצאת עם הרבה תמונות ואם בכלל, הן לא הולכות להיות כל כך אומנותיות.
הפעם, מה שחשוב זה הדיאלוג והסיפור.
התחלתי לצעוד לאורך השוק, בוחנת את העוברים ושבים ובעיקר את בעלי הדוכנים.
רוב האנשים היו די הססניים ותהו מה יש לבחורה צעירה להגיע מהקריות עד לרמלה לצלם אותם.

ואז מצאתי את המשפט שפתח את לבבו של אחד המוכרים, "אין הרבה שווקים רגועים עם אנשים כל כך מעניינים ונחמדים"
נכון שזה נשמע קצת צבוע? וממש לא מתאים לי?

אך לפי אייל, אכן זאת האמת!

שוק המתקיים לאורך כל ימות השבוע הרבה יותר רגוע משוק מיוחד. המוכרים הרבה יותר רגועים ואדיבים.
ולמען האמת, אחרי היכרות קצרה עם חלק מהמוכרים, באמת גיליתי אנשים לבביים ונחמדים.

אלו שלא חשבו שהגעתי מהחדשות או ממס הכנסה, פתחו את ליבם וחלקו סיפורים וחוויות.

אחד, הראה לי תמונה שצילמו אותם לפני 20 שנה וביקש את התמונות שצילמתי כדי שיוכל לשים לצד התמונה הישנה.








השני, הכיר לי את כל הנפשות הפועלות בדוכן, החל מהסבא ועד הנכד.




השלישי, דאג "להשוויץ" ולאומר שבאים מכל העולם לצלם אותו, ו"קטן עליו" שאני באה ומצלמת אותו.





והרביעי, לימד אותי איך בוחרים אתרוג.








היום, כשאני מתבוננת על התמונות מאותו יום, עולה לי חיוך בכל רגע שאני רואה תמונה של מישהו איתו דיברתי וחלקתי יותר מדקה חטופה...
בגלל זה, הפעם היה יותר קל לבחור את התמונות, ובאמת בחרתי את אלו שעשו לי טוב על הלב והשאירו לי מזכרות.










ועכשיו אני תוהה, האם זה הסוף?
אני ממש מקווה שלא!
החלטתי לנסות ולמצוא פרטנרים לצילום, משהו כמו "חוג משוטטים" לצילום.
כל פעם לגלות מקום חדש ולחלוק את חווית הצילום יחדיו.
מי שמעוניין, מוזמן ליצור איתי קשר.


עד כאן לשבוע הקרוב,
שיהיה לכולם סופשבוע נעים