חג שמח

חג שמח ושנה טובה לכל הקוראים.

סער ויואב

ראשית, אני רוצה להודות לכל אלו שהגיבו ואיחלו לי ולאיציק על הולדת הבן.
זה כל כך מחמם את הלב הפתיחות והמשפחתיות שנוצרה על גבי הבלוג.
על אף היעלמותי בתשעת החודשים האחרונים, אני רואה שיש קוראים שעדיין לא שכחו ולא נטשו אותי.
אני מקווה שככל שהשבועות יחלפו, אני אגלה מחדש את הכוחות והאנרגיות ליצירה.
ובינתיים, אני מקווה שתאהבו לראות קצת תמונות של יואב ולשמוע על הורות ובכלל על החיים.
__________________________________________________________



ביום שלישי בדיוק לפני שבוע, אחותי הגדולה ילדה את בנה השלישי.
יצא ששנינו העברנו יחדיו הריון שלם. אומנם לא בסנכרון מושלם, אבל כמעט....
לאורך כל תשעת החודשים אחותי תמיד הייתה שואלת אותי באיזה שבוע היא.
כנראה ככה זה כשזה כבר ילד שלישי...

ועכשיו, אנחנו זוכות לתקופה ארוכה של חופשת לידה יחדיו.
זה כל כך שונה וכל כך כיף שיש מישהו שעובר איתך את אותם שלבים בסנכרון מושלם.
המעניין וקצת מצחיק בכל הסיפור, שיוצא לי לייעץ לה במעט, על אף שהכל חדש לי והיא כבר אמא מנוסה עם שני ילדים.
כנראה, שעם השנים קצת שוכחים...

אז למי שעוקב בספירה, קולט שכבר זה הבן ה - 4 ברציפות במשפחה.
אחרי 3 בנות, והבטחה ל-2 בנים שהתגלו להיות בנות (אני ואחותי הקטנה), ההורים שלי התייאשו והבינו שבנים לא הולכים להיות במשפחה.
ועכשיו, הדור השני דואג לפצות על חוסר האיזון שהיה, אך נראה שגם פה חסר קצת איזון.
אם תשאלו את אמא שלי, היא כבר חולמת על נכדה שהיא תוכל להלביש אותה בשמלות ושאר דברי אופנה.
אבל שלא תחשבו לרגע, שהיא לא יודעת לקנות בגדים לבנים. אם יש מישהי שאלופה בקניית בגדים "גזעיים" (כמו שהיא קוראת לזה) זה אמא שלי (אני אוהבת אותך הכי הרבה בעולם).

אז כנראה שבעתיד נפתח קבוצת כדורגל, אבל בנתיים אנחנו נהנות מהמתנות הנפלאות שקיבלנו השנה.
יואב וסער, גברים קטנים שלנו....



ולאחותי, שרון, יקירתי, אני מאחלת לך ולסמי את כל הטוב שבעולם.
הרבה אושר ונחת מהקטן.
ומקווה שתקפצי לבקר הרבה :)

4/9/2010 3:12

ב - 4 לספטמבר בשעה 3:12 הגיע לעולם הנסיך הקטן שלנו.
אני לא ארחיב כרגע בסיפור הלידה שלי, למרות שנראה לי שהוא יגיע בשלב מסויים....

אחרי 9 חודשים של צפייה וערגה לקראת המעמד החדש נהפכנו בין רגע להורים.
בשבילי, המעבר היה די טבעי, אבל בשביל איציק זה לא היה קל.
במהלך ההריון עברו עליו כמה תהפוכות בגישה ובהשלמה לקראת הפיכתו לאב. אך ככל שהזמן חלף, הוא הרגיש יותר ויותר בשל, למרות שלא היה מוכן "להתכונן" למאורע על ילדים של אנשים אחרים.
ניסינו ללמד אותו להחזיק תינוק או להחליף חיתול, והוא היה מסרב בתוקף. לא הייתה ברורה ממש מה הסיבה (אולי בקטע של החיתול זה דיי ברור....), אבל אני לא הייתי מודאגת מהמצב, כי היה ברור לי שברגע שזה יהיה הילד שלו הכל יבוא לו באופן טבעי.

ואכן, מהרגע שהילד יצא לאוויר העולם, איציק שינה פאזה, והאבהות באה לו באופן טבעי. (לא שזה הפתיע אותי....)

היום, שנינו, אמא ואבא לראשונה, מאוהבים בפשוש הקטן ומתענגים מכל רפלקס...בתקווה שבעוד חודש כשהוא יחייך, זה יהיה חיוך אמיתי ולא רפלקס מתוך שינה.

וכרגע, אנחנו מבלים את רוב הזמן בשינה, בין האכלה להחלפה, ובימים אלו ממש הצטרפו להם הגזים לחגיגה....