קפיצת גדילה או גזים?

מי היה מאמין שכבר חודש עבר?

רק אתמול אני זוכרת כשיואב יצא לאוויר העולם, קטן ושברירי, והנה היום הילד בלי עין הרע גדל (הערכה שלי , כבר עברנו את גבול ה - 4 קילו).
הילד מפגין כוח פיסי לא ברור.
שרירי הרגליים מפותחים בצורה שלא תאמן,והראש מורם בגוואה בקלי קלות.
אנרגיות לא חסר לקטן וגם את הריאות שלו כבר כל השכונה שמעה.... מי היה מאמין שבבית החולים חששו שהילד שקט מדי?....(זו לא הייתה אני, אלא הסבתא. עד היום היא לא מאמינה שהילד ערני, איכשהו יוצא שהיא תמיד זוכה לראות אותו ברגעי הנמנמת שלו, ועם הזמן רגעים אלו מתמעטים...).

מיום ליום אנחנו נקשרים זה לזו, ואפילו אם עובר עלינו יום קשה , מספיק חיוך קטן מהפשוש, כדי להתאושש.
ואם החיוך עדיין לא ממש מפותח וברור, מספיק הסנפה של ריח התינוקות או נשיקה חמה עם חיבוק כדי לאגור כוחות חדשים.
מצחיק, מאלו דברים אני מתלהבת ומעודדת את הקטן.
היום, כל נפיחה שיוצאת ממנו, זוכה להתלהבות רבה ועידוד להמשיך כך.
אני בטוחה שבעוד שנתיים, המצב יהיה הפוך וננסה לחנך אותו שלא עושים דברים כאלו בציבור.

עניין הגזים זה לא עניין קל אצל תינוקות וליבי יוצא אליו בכל פעם שאני רואה אותו מתפתל.
הילד נהיה אדום כמו עגבנייה, מכווץ כולו בתקווה לשחרור מהיר וקל.

למזלי, יצא לי להכיר בשבועות האחרונים, מוצר אדיר, שאני ממליצה עליו לכל אמא טרייה, והוא המנשא של לופי.
זהו מנשא בד בו ניתן להחזיק את התינוק ב-2 תנוחות: תנוחת עובר ובטן אל בטן.
והיום יש כבר דגם חדש - לופיקס.
זהו פתרון נפלא להחזקת תינוק בידיים, ובאותה הזדמנות זו הגנה נפלאה על רצפת האגן (לנשים שבכן זה בוודאי חשוב).
ומבחינתי, הדבר שקנה אותי, זה ההקלה האדירה שזה מעניק לתינוק במקרה של גזים.

המנשא מתאים מיום היוולדו של התינוק עד שלבים מתקדמים.



וכשהמנשא לא בשימוש, אמא מנסה קצת לעזור.
סיבובי אגן והרמת רגליים, וקריאות שמחה בכל נפיחה :-)



וכשזה לא גזים והילד סתם באטרף ורוצה כל היום ציצי, מה יותר קל מלתרץ את זה ב"קפיצת גדילה".
ועם כל ה"שגעונות" אין כמו לראות את 2 הידיים הקטנות שלו מחבקות את השד בעת הנקה ובו זמנית מעסות אותו כאילו הוא מצפה שעוד קצת יצא משם... או סתם כי הוא גבר קטן... :-)