תוויות

יום שישי, 24 ביוני 2011

עדיין כאן...

נעלמתי לרגע או שתיים....

החיים כאמא קובעים סדרי עדיפויות שונים.
ובין תמרון כאמא ובנייה של בית, הרבה זמן פנוי לא נשאר.
שלא תחשבו לרגע שאני מתלוננת, אין מאושרת ממני. 
אפילו כשיואב מעיר אותי באמצע הלילה, אי אפשר לרגע להתעצבן או לכעוס כשרואים אותו עומד על כפות הרגליים במיטה מחזיק את מעקה המיטה כאילו הוא מאחורי סורג ובריח, מת לצאת מה"בית כלא" בו הוא נמצא.
אני חושבת שמה שבעיקר מכביד כרגע על החיים שלי, זה החיים בבית כל כך קטן כשאני יודעת שאוטוטו המצב הולך להשתנות, אבל ממש לא יכולה לחכות לזה כבר.
כל דבר שלא מסתדר, מיד עולה הטענה.... "אם היינו בבית החדש, היה לי....", " אם היינו בבית החדש, הייתי מצליחה...."
אז הבנייה של הבית מתקדמת. השלד גמור ועכשיו זו ההחלטה הגורלית לגבי הריצוף.
אני יודעת שרבים רואים את השלב של הבחירות כמשהו כיף, אבל אני חייבת לציין שזה קצת מעיק ומעייף.
אולי אם היינו בונים עם תקציב בלתי מוגבל זה היה קצת יותר קל, אבל עדיין, לעולם לא נדע אם ההחלטה שלנו טובה. הן עיצובית והן מבחינה פרקטית, עד היום בו נכנס לבית.
בינתיים, אני נהנית לראות איך הבית מקבל צורה מיום ליום, מדמיינת את עצמי בכל פינה בבית ובטוחה שזה יוביל לשינוי משמעותי בחיים שלנו.
אז אפשר לאמר שיש יצירה כלשהי בחיים שלי.
גם לתפור יוצא לי מדי פעם. לא משהו יותר מדי משמעותי, אבל מנסה לשמור על היצירה על גחלת קטנה.


ובינתיים למי שרוצה לצאת לטייל בשבת, אני ממש ממליצה על נחל כזיב.
מסלול נהדר לכל המשפחה, רוב המסלול מוצל ומלא בבריכות קרירות נהדרות לשיכשוך ואף לשחייה.



שיהיה שבוע נפלא לכולם