תוויות

יום ראשון, 31 ביולי 2011

ציפורים ופרפרים

אני יודעת שאני לא מספיק פה...
יצירה מתגנבת לה פה ושם לסדר היום שלי , אבל לא כמו שהייתי רוצה.
הפסקתי להילחם עם המצב, בתקווה שהכל זמני ואוטוטו המצב עומד להשתנות לטובה.
ניסיתי להסביר לאחיין שלי מתי הוא יוכל לבוא לבקר בבית החדש, ומאחר ואין לו עדיין ממש תחושת זמן ציינתי בפניו נקודות דרך עד היעד...זה יהיה כשתעלה לכיתה ב' ואחרי החגים ואחרי יום הולדת שלי ושלך ושל יואב ושל סער ושל עומר...בקיצור נוצרה לה טבלת יאוש קטנה. ובכל פעם שהוא מדבר איתי בטלפון הוא שואל אותי אם הגיע הזמן...ואני חוזרת על ציוני הדרך....
אז גם פה, אני חוזרת ואומרת...המצב ישתפר...אני מבטיחה לחזור ובגדול, ובנתיים אני מנצלת את הזמן ללמוד דברים חדשים (עוד כלים מהעולם הדיגיטלי, סריגה, ריקמה ועוד....).

ובינתיים, כמו שאמרתי, רגעי יצירה מעטים מתגנבים להם לסדר היום שלי.
כחלק מצוות העיצוב של נתנאלה נתבקשנו לעצב כל דבר העולה על דעתנו מחבילת ניירות אחת.
מחשבות ותכנונים לחוד ומעשים לחוד...כל מה שהצלחתי לעשות זה כרטיס אביבי.
הפעלתי את מכונת ה - silhouette שלי (הדבר היחיד שפועל אצלי לאחרונה), חתכתי פרפרים ומסגרת , קצת מכונת תפירה והרי כרטיס ברכה.

מוטיב הפרפרים לא בא לי ככה סתם. הכרטיס נועד כחלק ממתנה לגננת של יואב.
בגיל 4 חודשים התחלתי לחפש ליואב מסגרת לקראת חזרתי לעבודה. זו הייתה משימה לא קלה, ואני בטוחה שכל אמא תזדהה איתי כשאני אומר שזה לא קל לראות את הילד שלך מופקד בידי אדם זר ולהאמין שהוא יכיר את הילד שלך כמו שאת מכירה ויתן לו חום ואהבה כמו שאת נותנת לילד שלך.
אחרי סיבוב במספר לא מועט של גנים ומשפחתונים נפלה לידי המלצה שהיום אני יודעת שהיא הרבה יותר מסתם מתנה.
עם כל האהבה שלי להורים שלי ולהורים של איציק, אני יכולה באמת ובתמים לאמר שבעלי המשפחתון של יואב הם סבתא וסבא שלישיים.
נדיר לפגוש אנשים כאלו בחיינו. זוג מדהים ואוהב שלוקח תחת חסותו כל משפחה כאילו הם הילדים והנכדים שלו.
כל כך הרבה אהבה, תמיכה ועזרה בלי גבולות.
היום אני יודעת שרק בזכותם אני יכולה ללכת לעבודה ולחזור בשעות שאני חוזרת ולהרגיש שלמה שיואב בידיים טובות, ידיים שאוהבות ומפנקות אותו בלי סוף.

אז כאות הוקרה קטנה...החלטתי להכין לבעלת המשפחתון נרתיק קטן עם מוטיב אהוב עליה - ציפורים.
ובכרטיס - פרפרים.




כשראתי את בד הציפורים לראשונה מיד ידעתי שהוא יהיה מושלם למשימה.
הודות לחברתי היקרה הילה הבד היה ברשותי (הבד נרכש אצל נתנאלה, אבל נראה שהוא אזל :-( ).
את הנרתיק הכנתי בלי גזרה, ככה מהראש...על סמך המסגרת שרכשתי לפני שנה לפחות!
ממש בסוף של התהליך, כשהיה צריך לחבר את המסגרת לנרתיק עצמו, הייתי בספק לגבי מידת ההצלחה של הפרוייקט. לא ממש הצלחתי להבין כיצד לגרום לדפנות של הבד להגיע לדפנות של המסגרת.
עם מעט תושיה זה בסוף הצליח.




ולסיום, הצצה קטנה לאנרגיות שיש לנו כל יום על הבוקר.


עד כאן דיווח מהשטח...

ולמי שמעוניין לראות מה עוד אפשר לעשות עם חבילת ניירות אחת, מוזמן להיכנס לבלוגים של חברותיי לצוות: