תוויות

יום שני, 10 בדצמבר 2012

לחיים יש קצב משלהם...

אני לא יודעת מאיפה להתחיל ומה לספר....
החלטתי שהפעם אני לא מתנצלת על ההיעדרות שלי. לחיים יש קצב משלהם ולכל אחד מאיתנו יש את העליות והמורדות בחיים שלו שדי מגדירים לנו את את הקצב...
הרבה חוויתי בחודשים שחלפו...עירבוב של עצב עם שמחה, כשלון ואכזבה...אך איפשהו בין כל הרגשות למדתי להכיר את עצמי קצת יותר, להעריך את החיים ומה שיש לי ברגע זה ממש. 
להפוך משהו שלילי לחיובי ולהסתכל קדימה בצורה חיובית.

אז כמו שאמרתי, יש הרבה מה לספר ופשוט צריך להתחיל ממשהו ולזרום איתו....
אז הרבה השראת יצירה פרופר לא תקבלו בפוסט הנוכחי, אבל זו התחלה ושימון קצות האצבעות לקראת הפוסטים הקרבים ובאים...
אני אתחיל ואשתף בטיולים אליהם אנחנו יוצאים מדי שבת.
כל שבת בבוקר מוקדשת לטיול. בעבר, קיווינו לצאת לטיולים בצוותא עם חברים, וכשזה לא יצא לפועל היינו די מאוכזבים וזה די השבית את כל חדוות הטיול. לאחרונה, כחלק משינויים רבים אותם אנחנו מנסים לעשות בחיינו, החלטנו שאין צורך בפרטנרים בשביל טיולים, ואם זה משהו שעושה לנו טוב לנשמה ולגוף, אז למה לא...
זמן איכות שלי ושל איציק וכמובן של יואב. אומנם, הוא עדיין לא שותף פעיל בהליכה, אך אני מקווה שזה ישתנה בקרוב.
אז כדי לא לעשות מכל טיול סיפור גדול, לרוב אנחנו מסתפקים גם באיזור חיפה והעמקים. ותאמינו לי שיש מלא מקומות לטייל שעדיין לא מכירים.
ואם מכירים, בכל עונה בשנה זה נראה קצת אחרת, כך שתמיד יש לאן ללכת.

וטיול קצת אחר אותו עשינו לאחרונה, דווקא בדרום הרחוק הרחק מחיפה, היה באילת.
רובנו יורדים לאילת לנפוש בטן גב בים או בבריכה. במקרה שלנו רוב הטיולים לאילת כוללים צלילה. אך הפעם עשינו משהו קצת אחר.
יצאנו לאילת בנובמבר, בדיוק בשבת שלאחר השטפונות שהיו באילת. ובדיוק בזמן כדי לראות אילת קצת אחרת.
במקום לקום כל בוקר עם בגד ים לבריכה, לבשנו את בגדי הטרקים שלנו, מצויידים בתיק ומנשא וטיפסנו על הרים שונים ברחבי אילת.
מסלול אחד עליו אני ממליצה בחום הוא הר שלמה והר יהורם. אך המלצה זו באה עם אזהרה קלה, אין זה מסלול קליל ופשוט, אך עם זאת הוא יפיפה ומאתגר מאוד.



מסלולים נוספים וקלילים ברחבי אילת וסביבתה: הר צפחות, הקניון האדום ופארק תמנע.


ואחרי שמגיעים לפיסגה ויודעים שהחלק הקשה מאחורינו, אין כמו לשבת, לתצפת על אילת ולסיים שאריות מארוחת הבוקר :-)


ובין טיול לטיול, ביקרנו במצפה התת ימי.
היום, כשאנחנו מטיילים עם יואב, ההנאות והרגעים הקטנים שמרגשים אותנו הם ממש שונים, וזה מה שעושה את החוויה לחוויה אחרת שונה ואפילו אפשר לאמר חדשה.

אם זה להתלהב מבריכת דגים גדולה. ולנסות לטעום אם המים טעימים אולי....


להתרגש מצוללן שמושיט את היד מבעד לזכוכית אקווריום.


או סתם להתגלש בלי סוף במגלשה בצורה של תמנון.

ובצהריים המאוחרות (אחרי טיול מעייף...בעיקר לאמא ואבא) אין כמו לפרוק את כל האנרגיות על המיטה הגדולה במלון.






ובחזרה לצפון ולבית שלנו, דברים מתקדמים בבית ולאט לאט עוד חדר מקבל צורה.
ובחודש האחרון החדר שזכה לאיבזור מלא היה חדר העבודה.
זה עדיין לא במצב בו יש הרבה מה להראות פרט להרבה מגירות וארונות, אז הפוסט הזה יחכה בתור, אך פה ושם אני מאמינה שזוויות שונות מהחדר יגנבו לפריימים אותם אני מצלמת בבית.
ואם אנחנו מדברים על צילום, אז רק שתדעו שנפלתי קשות בגזרה הזו.
אם יש משהו שיואב ממש לא אוהב, זה לראות אותי מחזיקה מצלמה.
לרוב, הפריימים המתקבלים בנסיונות המועטים שלי זה יואב קרוב לעדשה צועק "לאאאאא, אמא לאאאאא"


וברגעים המעטים בו הוא עסוק ב"עבודה" (מילת הקסמים בבית) אפשר להגניב איזו תמונה.



וגינת הירק שלי פרחה בחודשיים האחרונים. מדוגמת עם שלטים אותם הכנתי. אך לאחרונה, יש מתקפה של מזיקים וחלוקת הקשב שלי בין מטלות הבית והגינה לוקה בחסר....


ולסיום, טיזר קטן לפוסט מפרגן (ממש אוטוטו....) על קורס נגרות בו השתתפתי אצל אדם מדהים, ישעיה גור. ולא תאמינו זה פה בקריות!


אז עד הפוסט הבא, שיהיה לכולם שבוע נפלא וחג שמח.