תוויות

יום שני, 9 ביוני 2014

באהבה לכל אורחיי

החלטתי לחזור...אחרי תקופה ארוכה מאוד של שתיקה, החלטתי לחזור לשתף.

הרבה עבר עליי בשנה האחרונה, ולא הכל יחשף פה. 
יש דברים שעדיין בתהליך החלמה...ורק הזמן יעשה את שלו...
עם זאת, יש לי הרבה דברים אחרים לשתף ולספר ומקווה שתמצאו בסיפורים אלו השראה ועניין.

אתחיל באזהרה קטנה...רצוי להתיישב לקרוא את הפוסט הנוכחי בבטן מלאה ;-)

כולכם בוודאי כבר יודעים ומכירים שאני מכורה להפקת אירועים. 
זה מתחיל תמיד בקטן...ארוחה למשפחה...ומשם זה גדל ותופח לארוחה של 30 איש....

הכל מתחיל ברעיון...את פסח/שבועות/יום עצמאות...נעשה אצל נוית...ומשם זה מתרגם על נייר לתפריט ואפילו לשרטוטים.
רעיונות למנות וקינוחים יש בלי סוף...וכל כך קשה לברור בין הכל ולהחליט מה לעשות.
באותם רגעים המחשבה שחולפת בראשי..."צריך לעשות יותר אירועים..."






לרוב, הרשימות הללו (שצולמו בפאלפון) נשלחות מיד לכמה קבוצות וואטסאפ לסינון ראשוני.
לפעמים זה עוזר לפקס אותי ופתאום להבין שתכננתי תפריט ל - 50 איש כשבפועל יש רק 20...ולפעמים, אני עומדת על שלי ועושה מה שתכננתי מראש.
בדיעבד, ההחלטה תמיד מתגלה כשגויה.
כנראה לעולם אשאר עם גנים מרוקאים ;-) שחס וחלילה לא יקרה ולא יהיה מספיק אוכל...

לאחר שהתפריט נסגר, נוצרות עוד 2 רשימות: האחת, רשימת קניות והשניה לו"ז יומי (לפעמים שעתי) של כל מה שצריך להכין עד לאירוע הגדול.

בסמיכות לאירוע, ההתרגשות בשיאה והרצון שהכל יהיה מושלם משתלט עליי.
מנסיון עבר, אני לעולם לא מספיקה גם להכין את האוכל וגם לדאוג שהשולחן יהיה מסודר כמו שאני רוצה.
אני מנסה לעשות את המקסימום ומשם מחזיקה אצבעות שאחיותיי היקרות שנהפכו כבר להיות שוליות מהמניין ילכו בעקבותיי ויקראו את מחשבותיי.
את הצילום באותם אירועים אני משאירה לאיציק, בעלי אהובי :-)



אז זה מתחיל בהכנת את כל הכלים להגשה עם שמות של כל מנה לצד הכלי. שלא יהיה בלבול, וחס וחלילה, והחזון שלי יעלם...



בערב החג (פסח), הסלטים שבחרתי להכין היו כוכבי הערב (מה שלא הותיר הרבה מקום לאוכל...), גם פה הייתי בשליטה מלאה וכל סלט כבר היה כמעט מוכן...




לארוחת ערב פסח השקעתי ממש הרבה זמן מראש...אז יצא שגם יכולתי להתפנות לעיצוב גרפיקה לשולחן.
כל מוזמן קיבל מקום בשולחן מתוייג לפי השם שלו ועם השיר "מה נשתנה".
אני מודה ומתוודה, שהשולחן הזה קיבל את צורתו המושלמת (לטעמי) בזכות איקאה שנהפכה להיות שכנה קרובה. איציק, לעומת זאת, היה מעדיף שתמשיך להיות רחוקה... ;-)





באירועים אחרים לא ממש היה לי זמן גם לעצב את השולחן בגרפיקה מיוחדת, אז הלכתי על הכי פשוט, ועם זאת, עשה הרבה רושם...וזה לוחות גיר.





ביום של האירוח, הספירה לאחור מתחילה מ - 8:00 בבוקר...
הכלים מוכנים וערוכים...כל ההכנות של הרגע האחרון מתחילות להעשות...
שעות התנור מתוכננות מראש (מזל שיש 2 תנורים בבית...)
ותמיד כשמגיעה השעה האחרונה, אני עדיין בשיא ההכנות ולא מבינה איך הזמן חלף כל כך מהר...
אחיות שלי מגיעות לעזרה, והמילים נבלעות לי ואני לא מצליחה לחלק הוראות...
תוהה אם זו הדרך הנכונה לארח???...ועם זאת, לא מסוגלת לשנות דבר...לא מוכנה לוותר על אף מנה.
נהנית לראות את כולם נהנים מהאוכל. 
מופתעים כל פעם מחדש מהטעמים והמרקמים החדשים...
אם רק כולם היו מבינים שזה מה שגורם לי אושר כרגע בחיים, אולי לא היו חושבים שאני כל כך מסכנה, ועובדת כל כך קשה...








החגים כרגע הסתיימו ואין הרבה סיבה למסיבה...אך מבטיחה שאני אמצא...
שבוע נפלא