חוויות מוויאטנם

כן, אנחנו כבר כאן....
אני יודעת שהבטחתי עידכון מהשטח, אך מילים ומעשים מסתבר הם שני עולומות שלעיתים לא מתואמים בתקופת הריון :)

ולפני שאני אתחיל בסיפורי, אני רוצה להודות על כל התגובות החמות שקיבלתי מעשרות הקוראות בבלוג בעקבות החדשות.
אני כבר בשבוע 22.
תוך שלושה שבועות של טיול, גדלתי בממדים בצורה מפתיעה.
ייתכן שחלק מזה נובע מזה שבטיול (מהסוג הזה לפחות) אין ממש מראות לבדיקה הקפית, כך שפגישה עם מראה בגודל מלא הייתה די מפתיעה.
אני ממש מתאפקת לא להרחיב עוד לגבי ההריון, כי אחרי הכל, מטרת הפוסט דיווח על וויאטנם, אבל זה יכנס פה ושם, כי בכל זאת, זה סיפור מנקודת מבטה של אישה בהריון.

אז מראש אני מבקשת סליחה בפני כל מי שהיה בוויאטנאם וירגיש שאני עושה אבל למקום בחוויותי, ובמיוחד אני מבקשת סליחה מאיציק ורוצה להודות לו על הסבלנות הרבה שהוא גילה בטיול לאורך כל הדרך.
אין ספק, שזה חדש, אחרי טיולים רבים בעולם ,לחוות טיול עם אישה הרה שחווה כל דבר לראשונה ולא ממש יודעת למה לצפות , ובכל שנייה שחולפת בודקת אם יש בשטח שירותים, מים וכסא להרגיע את הגב והרגליים.

ולטיול....

שיעור גאוגרפיה קצר לאלו שלא מכירים או זקוקים לרענון קל....
וויאטנם, הינה מדינה בדרום מזרח אסיה, גובלת עם סין, לאוס וקמבודיה.

אני מאמינה שאצל רבים מכם היא מקוטלגת בגדר מדינת עולם שלישי, אך אני תמיד תוהה וחושבת, מה זו באמת מדינת עולם שלישי?!
כשלכל אדם שני שאתה רואה ברחוב יש Iphone או כל פלאפון אחר שיותר משוכלל משלי (ובמקרה הזה זה לא ממש חוכמה גדולה(: ) זה קצת קשה לחשוב על אותם אנשים כאנשים שחיים במדינת עולם שלישי.
או כשבכל מקום שאתה מסתכל יש מסכי פלאזמה, מכוניות משוכללות וקטנועים חדישים, זה גורם לך לחשוב ולתהות, האם יש לנו חשיבה מוטעת על אותם מדינות?!

כאחת שטיילה בדי הרבה יבשות, אני יכולה להעיד ולאמר שזו לא אחת מהמדינות שהייתי מגדירה כמדינת עולם שלישי.
כמובן שכמו בכל מקום גם כאן תוכלו למצוא את המיעוטים, ואני בטוחה שהמראות בסייגון יכולים קצת להרתיע אנשים מסויימים (לא היינו שם), אך בהשוואה למדינות מסויימות בדרום אמריקה, אני יכולה לאמר בלב שלם, שוויאטנם לא נכללת תחת אותם מדינות מפגרות.

אז אחרי שסיכמנו עובדה זו, אני מקווה שכל אותם אלו שחששו או לא הבינו מה יש לאישה בהריון לחפש בוויאטנם, מבינים עתה שהשד לא כזה נורא.

וויאטנם הינה מדינה קומוניסטית, אך לתייר המצוי קשה להבחין בעובדה זו.
זו מדינה שיש לה הרבה מה להציע לתייר ועצם העובדה שהיא שוקקת בתיירים, בעיקר בגיל מבוגר די מעיד על כך.
זו אחת המדינות שהיה יותר קל לטייל בה ולהגיע ממקום למקום.
עובדה זו די הפתיע אותנו ואותי במידת מה איכזבה.
למי ששוקל לקחת טיול מאורגן לוויאטנם, אני כבר עכשיו מודיעה, אל תעשו זאת! זה ביזבוז אדיר של כסף ולא תקבלו יותר ממה שהמדינה גם ככה מציעה לכל תייר.
כל אטרקציה או מקום אליו תרצו להגיע מאורגן ומתוכנן עד הפרט האחרון. כל שעליכם לעשות זה רק לבחור את המלון ואת הסוכנות לה תרצו לשלם. וברוב המקרים, המלונות מספקים שירות זה.

בניגוד, לכל אותם טיולים בהם צריך לעשות "שיעורי בית" ולגלות מה יש לעשות באותה מדינה ואיך מגיעים ממקום למקום, כאן פתרו לכם את הבעיה.
הכל מאורגן ומסודר ובמידת מה מתוייר יתר על המידה (לפחות לטעמי).

את הטיול שלנו התחלנו בהאנוי, בירת וויאטנם.
זו עיר מקסימה היושבת על גדות הנהר האדום.
העיר שוקקת חיים ובעיקר קטנועים. אין לי תמונות שיעידו על כך, אבל תאמינו לי כשאני אומרת שכמות הקטנועים היא בערך ככמות האנשים ברחוב.

המצב עד כדי כך קשה שיש חניונים מיוחדים לקטנועים.

העיר מלאה במלונות ובמסעדות משובחות. למרות שלטעמי אוכל מערבי זה קצת פיספוס במדינות המזרח, אך נראה שהכיבוש הצרפתי די השפיע על המטבח הוויאטנמי.
עם זאת, מי שממש רוצה, ולא מתפתה מפיצה או פסטה יכול להנות מאוכל מקומי.
והמפתיע בוויאטנם (בהשוואה לתאילנד למשל), שהתמורה עבור אותו כסף רבה יותר בוויאטנם, בעיקר במלונות.

אחת האטרקציות אליהן יצאנו כללה סיור במקדשים והפלגה לאורך נהר בו יש 3 קשתות/מערות.
כפי שציינתי מקודם, הכל אורגן ותוכנן מהמלון.

הסיור הינו יומי, יוצאים וחוזרים באותו יום להאנוי.
*** אני חייבת להסתייג בנקודה זו ולאמר, שכמובן שניתן להגיע לעיר ולטייל באופן עצמאי ובכך להפוך את אותם "חיים קלים" לקצת יותר מאתגרים, אך נראה שפשוט כולם לוקחים את אותם סיורים מאורגנים.
ובפרק זמן המצוצמם שלנו בטיול, החלטנו לנהוג אחרת מהרגיל וגם להצטרף לאותם סיורים.

ולפניכם, קצת מראות מהדרך....

מראה טיפוסי של מקומיים עם הכובע שהוא אייקון וויאטנמי.
וכמו בכל מקום טרופי, אל תפספסו את הפירות המדהימים.



וזה מה שקורה כשמנסים לצלם ילדה מקומית



היא מחזירה לך בצילום פורטרייט...

ולפני שנמשיך בתמונות....
אני חייבת להודות ולהתנצל בפני כל מי שציפה לתמונות שלי מהטיול.
רוב התמונות (פרט למספר ממש מועט שלא נחשב, וזה רק בגלל שניסיתי "ללמד" את איציק לצלם נכון) צולמו ע"י איציק.
אני שוב מאשימה את ההריון בחוסר החשק והאנרגיה להתכופף ולתפוס זווית טובה לצילום.
אז נכון שאיציק קצת סבל, כי תמיד היו לי ההערות מהצד, אך אני חייבת להודות, שיצאו תמונות לא רעות.



הסיור כלל סיור בנהר.







וכדי להמחיש את ה - over תיירותי שציינתי, תוכלו לראות שמחכים לתיירים צלמים על הנהר כדי לצלם אותם.
כשבחורה זו ניסתה לצלם אותנו, השווצתי לה במצלמה שלנו, אמרתי יפה "תודה, אין צורך" ובמקום צילמנו אותה.



מיומנות החתירה שלהם הפתיעה אותנו ברגע שראינו שהם יכולים לנצל גם את הרגלים.
כך שאל דאגה, הצלם ינוע איתכם בלי שום בעיה :) ובו בזמן תזכו לעוד תמונה.



מבט חטוף על החותרות שלנו.
בדרך הלוך הן נותנות לכם להינות מהנוף, אך בחזור , כל אותם מזכרות שלא עיניינו אותנו בעיר צצות מתוך קופסא ששימשה לי משענת נהדרת עד שנפתחה.
עכשיו לך תסביר להם יפה, שעל אף העבודה הפיסית שלהן אותה אתה מאוד מעריך לא בא לך לקנות עוד מזכרת מיותרת... (over תיירותי כבר אמרתי?....)



אחרי הסיור הזה, אני הבנתי שזה לא בשביל לי טיולים מאורגנים אפילו לא בשביל כמה שעות.
המחשבה שמישהו אחר שולט לי בזמן שלי ובהפסקות הפיפי שלי לא הסתדרו לי עם ההריון.
איציק החליט לגלות הבנה ולא ללחוץ בנושא, אך לפני שעזבנו לסאפה (צפון וויאטנם) איציק יצא להפלגה בהלונג ביי.
במקרה זה לא היה צריכה לשכנע הרבה, זה היה די ברור שאני לא מצטרפת, ובמקרה זה לא ההריון הכריע, אלא חוסר עמידתי בהפלגות ממושכות.
אין תיעוד מושך באופן מיוחד מהמקום (על אף שזה אמור להיות מקום יפיפה) מאחר ומזג האוויר לא האיר פנים לאיציק.

מכאן הצפנו לסאפה, צפון וויאטנם.
עיר פסטורלית על ההרים, עשירה בצמחייה ירוקה ואנשים לבביים.
את הדרך לסאפה עשינו ברכבת. עוד ח"ח שיש לתת לוויאטנם על הרמה והסטנדארט הגבוה.
שמו לב לקרון השינה שלנו.



כמובן שתוכלו למצוא קרון קצת פחות טוב, אבל עוד 4$ יסדרו אתכם בקרון לארבעה עם מיטה רכה וטלוויזית פלאזמה לפני השינה.



גם כאן המזל לא היה לצידנו ומזג האוויר לא גילה לנו את יופייה האמתי של העיר.
יצאנו לסיור בכפרים הסמוכים.
הנופים היו אמורים להיות מדהימים, כרי דשא לצד שדות אורז, גבעות ובקתות מעץ.
לצערנו לא ראינו אף אחד מהדברים הללו מבעד לערפל הכבד שפקד באיזור.

את הטיול התחלנו עם מדריך אחד, אך די מהר הצטרפו אלינו מלוות נוספות.
האנשים שהיו בקבוצה שלנו תהו מה האינטרס שלהן ללות אותנו בדרכנו כשברור להן שלא נקנה את מרכולתן, אך בכל זאת הן היו לצידנו לאורך כל הדרך, או לפחות עד שהגענו לכפר שלהן.





בלי בעיה, עם תינוק על הגב, הן צועדות את הדרך הלוך ושוב רק כדי לנסות למכור כמה תיקים רקומים מעשה ידיהם.



הכירו, המדריכה האישית שלי.



וכפי שאתם יכולים לנחש, אלו היו מעט מהתמונות שאני צילמתי.
אין מה לעשות, אנשים עושים לי את זה....



ובזמן שהנשים רודפות אחרי התיירים, הגברים מנסים להכין את השטח לגידולי האורז.



ומי שדאג שאני לא אדאג לעצמי....
דאגתי למלווה אישית, ומאחר והדרך הייתה בוצית לחלוטין לא לקחתי סיכון בנפילה.





עכשיו תדמיינו את השמש זורחת והערפל מתפוגג...
אלו היו יכולות להיות תמונות נפלאות....

באמצע הדרך הגענו לבית ספר.
הילדות קיבלנו אתנו בשירה וריקוד.







והבנים שיחקו בצד



אני חייבת לציין שממש התרשמנו מהכיתות ומבית הספר ושמחנו לתרום את חלקנו בתחזוקת המקום ע"י תרומה צנועה.





אחרי סיור מאכזב במידת מה בגלל מזג האוויר ועוד מספר ימים קודרים וגשומים החלטנו לעזוב את סאפה הנעימה והקסומה, לא לפני שחייבתי את איציק לתפוס תמונה של אישה שחיזרה אחריו.
עד שהוא לא תפס אותה עם חיוך מלא לא וויתרתי לו.



מסאפה, הדרמנו להויאן (מרכז וויאטנם). את הדרך עשינו בטיסה, עוד אחת מנפלאות וויאטנם.

במדינה מרושתת כולה בטיסות וניתן לקצר זמנים בצורה נוחה וזולה.

סאפה, עיר חוף רגועה ופסטורלית.

לפני שיצאנו לטיול, אחותי הקטנה הגדירה את המקום כ"אילת", אני לא יודעת אם האנלוגיה ממש נכונה, אבל לא הייתי משווה את זה לחופי תאילנד או לקריביים.

מה שהיה מעניין בעיר, כמו ברוב המקומות בוויאטנם זה הגיוון ושילוב האיזורים האותנטיים בהם גרים המקומיים לבין האיזורים היותר תיירותיים.

שילוב של ישן וחדש, קסם שעדיין נשמר בוויאטנם על אף התיירותיות הרבה.

מעבר לצד השני של העיר אחרי כל חנויות החייטים הרבות בעיר התגלו לנו בתי מקומיים על שפת הנהר.

אמרתי כבר שהוויאטנמים ובמיוחד הילדים הם בין האנשים הנחמדים ביותר שפגשנו?

איך אפשר בלי אנננס?!

קצת צבעוניות מחנויות המזכרות,

וההוכחה היחידה שהיה לנו כלי תחבורה משלנו, טוסטוס כמובן, זו התמונה הבאה....

הטיול הזה הייתי סרבנית צילום , מי יודע אם בקצב הזה תהיה איזושהי הוכחה לכך שהייתי בהריון?!

עד כאן סיפורנו מוויאטנם, חוויה מיוחדת שאולי אני הייתי חווה קצת אחרת אם לא הייתי בהריון.

ולמרות ההערות שהעלתי פה ושם, אני ממליצה לסוע ולבקר, כי באמת יש למדינה זו הרבה מה להציע ודי קל לטייל בה בלי הרבה מאמץ.

האנשים נחמדים באופן יוצא מן הכלל, האוכל טוב גם למי שלא יכול להפרד מהפסטה והפיצה, הנופים מגוונים וקסומים, ישן מול חדש, מסורתי מול מודרני והכל מוגש בצורה אסטתית וברמה בלי שתוציאו יותר מדי כסף.

ולסיכום, אני רוצה להודות לגבר שלצידי, שסבל אותי בכל רגע בטיול וקיבל בהבנה את התלונות והמאנות הרבות שהועלו .

ועל תפעול המצלמה וצילום כל אותן תמונות נפלאות, בלעדיך לא היה לי מה להראות ולשתף מהטיול.

ולמי ששואל מה היעד הבא? לא נראה לי שאני מפנטזת על משהו בשנה הקרובה, למרות שאם תשאלו את איציק אנ לא בטוחה שתקבלו את אותה תשובה....

ועד לעידכון הבא, שיהיה לכולם שבוע נפלא