תוויות

יום שלישי, 24 במרץ 2009

רגע לפני תחילת הסדנאות, מבט על הולנד

עכשיו שהתמונות סופסוף מצאו את מקומם על המחשב שלי, אני יכולה לשתף אתכם בסיפורים מהולנד.
הכל התחיל מישראל בטרקלין דן בנתב"ג




רגע לפני עלייה למטוס...
טסתי עם KLM. היה מבצע, 350$ לאמסטרדם, מחיר סביר.


כשאני הגעתי לאמסטרדם, יעל מיקי ותמי כבר היו שם.
כולנו לנו במלון single ברחוב single באמסטרדם. המלון, נמצא במיקום אידאלי. 5 דקות הליכה מתחנת הרכבת המרכזית (יציאת הרכבת מהשדה, כך שההגעה הייתה ממש קלה וזולה - 4.5 יורו).
תוך מספר דקות התמקמתי ויצאתי לעיר לכיוון כיכר דאם, לחפש את הבנות.


התחבורה השולטת בעיר היא הקרונית החשמלית ואופניים.
בכל כביש השאירו שביל צר למכוניות לעבור.


תמונות מהכיכר






לכל מי שהיה באמסטרדם, בוודאי מראה זה מוכר.
היונים שם, זו גרסא הולנדית לסרט של היצ'קוק. רק שבמקרה זה ליהקו את היונים במקום העורבים.
ואם במקרה, חשקה קיבתכם בצי'פס, המאכל הלאומי של הולנד, עיקבו אחרי היונים.


אחד מאנשי הבידור בכיכר...


מראה שיגרתי בהולנד. גם שקר וגשום, כולם רוכבים על אופניים.
והמצאה נחמדה, שלצערי לא זכתה לצילום, היא שידרוג האופניים להרכבה של לפחות 3 בני משפחה וסלים של קניות. הם חיברו לקידמת האופניים קרונית, כמו בגני ילדים.


לאט לאט, אני מגיעה לדבר על היצירה...
בהמלצתה של לימור, הגענו לחנות היחידה שנותרה באמסטרדם.
מסתבר, שהמשבר הכלכלי, פגע די קשות בחנויות היצירה בהולנד. כל החנויות שהיו ב - veghel (העיר בה התקיים הארוע) נסגרו, וכן גם באמסטרדם.
החנות אליה הגענו, לא מוגרת כחנות לצורכי scrap, אלא יותר חנות לצרכי חותמות. ניתן להשיג בחנות חותמות שעווה, כמו שפעם היו סוגרים מכתבים.
בין השאר, ניתן היה למצוא שם מגוון לא קטן של חותמות המוכרות לא בארץ. וחישוב זריז במחשבון, הביא אותנו למסקנה שהמחירים בארץ זולים יותר. על אף המסקנה אליה הגענו, בילינו זמן די ארוך בחנות. הרי לשם כך הגענו עד הלום.






בערב יצאנו למסעדה אינדונאזית, בעקבות המלצה של ה - Time out. מסתבר, שאוכל אינדונזי די מקובל בהולנד. אם אני לא טועה, אינדונזיה הייתה בשליטה של ההולנדים לפני זמן מה.
לאחר הביקור במסעדה, נראה לי שיש צורך לעדכן קצת את הספרון של ה - Time out. אומנם המנות היו גדולות כמו שהובטח, אבל די רחוק מלהקרא אוכל אינדונזי. מה גם, שלא נראה לי שמלצר ממש אהב אותנו...
יום חמישי (יום שני שלי בהולנד).
בבוקר, הכרתי לראשונה את קרן, בחורה נוספת שהגיעה מישראל.
היינו משלחת די רצינית. לחשוב, שממדינה כה קטנה כמו ישראל, הגיעו 5 בנות עד להולנד לכמה סדאות יצירה?!.....
קצת תמונות מהעיר








יצירה מאחת החנויות בעיר, חשבתי לשתף, כי הביצוע נראה לי די פשוט והתוצאה די נחמדה.


מי אמר שההולנדיות לא יפות?...וגבוהות...
התמונה לא ממחישה את המציאות, הבנות היו גבוהות באופן משמעותי ממני, הייתי צריכה לעמוד על קצה האצבעות כדי לצלם כמעט בגובה העיניים שלי.


מבט חטוף על שוק הפרחים -




נכון שאמרתי שיש פה הרבה אופניים?.....

ובחזרה ליצירה....
ערב לפני התחלת האירוע, אני ויעל פתחנו פינת יצירה במלון.
שנינו הכנו שי קטן כתודה לכל המורות שתוכננו ללמד אותנו.
תמונה של מה שהכנתי אני אעלה בפוסט הבא, למזלי, אחת המורות לא הגיעה ונותרתי עם אחד מיותר.



יעל, הכישרונית הכינה עבודות מחימר.
ינשוף לקורינה ולכל שאר המדריכות היא הביאה כדור ריחני לארון, מעשה ידי חברתה.

הערב היה ממש כיפי, ונתן לנו טעימה קלה למה שמחכה לנו בסופשבוע.
זהו, היום הגיע, ואנחנו בדרכנו ל - veghel. שכרנו רכב ויצאנו לדרך.
אחת הדאגות הגדולות שלנו, עוד לפני שראינו את הרכב, הייתה כיצד נכניס את כל המזוודות.
למזלנו, ברגע שראינו את האוטו, חששות אלו נמוגו.




הכל בפנים.

יצאנו לדרך....
בערב, אני אצלם את כל החומרים שקיבלנו ואת התוצרים שלי ואספר לכם בפירוט על כל סדנא.


יום שני, 23 במרץ 2009

בחזרה לשגרה

ב - 2 לפנות בוקר נחתנו (אני, מיקי ותמי) בחזרה בנתב"ג, בדיוק לפי התכנון.
מיד עלינו על מונית בדרך לחיפה. במקום לחזור הביתה למיטה ולבעל, ירדתי בפאתי חיפה, הישר במשרד.
כשנכנסתי בקבלה, נראה לי שהשומר הרים גבה. לא יודעת אם זה בגלל ההופעה שלי אחרי 5 שעות שינה במטוס או בגלל שהגעתי לעבודה ב - 4 לפנות בוקר?...
יש משהו קסום בשעות אלו בעבודה. הכל חשוך ושקט, כל המשרדים נעולים ואין אף אחד שבא ומציק עם שאלות על הבוקר. על אף כל היתרונות, לא נראה לי שאהפוך זאת למנהג קבוע.

בוודאי אתם כבר מחכים שאני אעדכן מהשטח ואספר איך היה בהולנד. מבטיחה לספר הכל ולחשוף את כל הסודות שנלמדו שם. עם מעט סבלנות, הכל יגיע.

אני עדיין לא משתפת בתמונות, צריך להוריד למחשב, לבחור למיין....

על קצה המזלג, אספר שזו הייתה חוויה די מיוחדת. למדתי די הרבה, ולאו דווקא טכניקות או פרוייקטים ביצירה. יותר על הקליקות השונות הקיימות בשוק, על מצב השוק בהולנד (בתחום היצירה) ובין השאר חסכתי די הרבה ביזבוזים עתידיים בכך שדי סיפקתי לעצמי את היצר לצאת למרחבים חדשים הרחק מעבר לאוקיינוס כדי ללמוד יצירה.

אני לא יודעת בדיוק איך להתחיל לספר את כל החוויה, ייתכן וזה יהיה קצת מבולגן ואקפוץ מנושא לנושא, יש לי הרבה מה לשתף.
ועכשיו כשאני רוצה לשים את המילים שלי על כתב, אני מרגישה צורך עז לצרף תמונה לכל חוויה, ולכן נראה לי שאני אחכה עוד יום, אוריד את התמונות למחשב ואז אספר הכל מהתחלה ועד הסוף.

שיהיה לכולם שבוע נהדר.

יום רביעי, 18 במרץ 2009

לבד בשדה התעופה....

ברגעים אלו ממש, אני כותבת פוסט מטרקילן דן בנתב"ג.
לראשונה מזה 7 שנים, אני לבד, אבל ממש לבד בשדה. אני רגילה תמיד שאיציק לצידי בכל נסיעה.
ההרגשה קצת מוזרה, אבל אחרי טיול של שנה מסביב לעולם עם החלפת עשרות טיסות, אני מכירה את הרוטינה של העלייה למטוס די בעיניים עצומות.
למי שלא ממש מעודכן, אני אסביר מה אני עושה בשדה.
בעוד פחות משעה, אני בדרכי להולנד לסופשבוע של יצירה בלי הפסקה.
הכל היה ממש ספונטני מהרגע להרגע. שמעתי על הסופשבוע בעקיפין דרך מיקי מקובר, אחרי שהיא עודכנה ע"י יעל באחת הסדנאות.
מקור המידע בארץ הגיע מחגית, שהייתה לפני שנתיים בסופשבוע שכזה. לפיה, זה אמור להיות חוויה מיוחדת במינה ואין ספק שנהנה.

כששמעתי על זה לראשונה, די התלהבתי, אבל הרגשות היו מעורבים. לסוע בלי איציק, זה משהו ששנים כבר לא עשיתי. חדוות הטיולים היא משהו משותף לשנינו, ואנחנו שומרים כל יום חופש כדי לצאת מדי שנה לחופשה רצינית. והנה אני, באה בהצהרות שאני נוסעת ועוד לבד, ולמה? לעשות קצת יצירה....
די הזוי, במיוחד לאנשים שלא ממש מבינים את כל חדוות היצירה.
אבל, בשבילי, זה מעין חלום. מאז שנכנסתי לתחום, חלמתי להיות באמריקה באיזה מפגש רציני של סדנאות, והנה זה הגיע קצת יותר קרוב לבית, הולנד... עוד 5 שעות ואני שם.
אז כפי שאתם מבינים, בסוף הכל הסתדר, ואיציק די תמך. למרות שנראה לי שהוא קצת חושש שאני הולכת להנות שם בלעדיו...

הסדנאות מתחילות ביום שישי, ועד אז יש לי יומיים באמסטרדם. לספוג קצת אווירה, לצלם כמה שיותר ועל הדרך לעשות קצת shopping...

אני לא יודעת אם יהיה לי זמן לאינטרנט, אז אני אומרת לכולכם ביי, תהנו מהסופשבוע ונתראה ביום שני עם מלא חוויות והרבה תמונות...

יום רביעי, 11 במרץ 2009

תפירה - השלב הבא....

מהיום הראשון בו גיליתי את הבלוג של קרן (פרפרים, מי שלא מכיר, חובה לבקר שם), במיוחד את התיק המהמם שהיא הכינה לעצמה, ידעתי, שתפירה צריכה להיות השלב הבא ביצירה.

הנסיון הראשון שלי, היה בערך לפני חצי שנה. ניסיתי לתפור שבלול (לפי הדרכה שמצאתי בבלוג של קרן).

למרות שקרן הסבירה לי כיצד לחבר את הגוף לשבלול, עדיין הוא יושב מנותק, מחכה שאסיים אותו.

למזלי, כחלק מהעזרה של קרן, בנוגע לצורת החיבור, היא אמרה לי משהו, שחקוק לי עד עתה בזכרון. שאלתי אותה איך, היא תופרת בצורה כזו מדהימה, והיא ענתה לי, שהסוד הוא לא לחשוש לפרום ולתפור שנית.

קשה לי להאמין, שעד היום היא פורמת כל מה שהיא תופרת, אבל הטיפ אכן היה שווה המון בשבילי.

לכבוד יום הולדתה של חברה יקרה (מיקי מקובר), החלטתי להכין מתנה שמצריכה שימוש במכונה, סופסוף להביא לשימוש את כל הבדים שקניתי בנחלת בנימין לפני כמעט שנה.

לאחר שראיתי את עטיפות המחברות השונות אותן קרן הכינה לאחרונה, החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות.

לצערי, לא מצאתי שום גיזרה בשום מקום, למרות שעות רבות אותם ביזבזתי בשיטוטים באינטרנט.

ומאחר, ואני מיד רוצה ליצור את הדבר המורכב (לפחות, בשביל חסרת ניסיון כמוני) , ביזבתי יומיים רק בפיענוח הגזרה ואופן התפירה, כדי לקבל עטיפה עם ביטנה, כך שניתן להפוך ולקבל עטיפה חדשה.

את הניסיונות, עשיתי על לבד (מזל שאחותי הביאה לי המון, אחרי תקופת עיצוב החצאיות), וכעליתי על התעלומה, מיד עברתי לשלב הביצוע עם בדים אמיתיים.

התפירה הראשונית לא הייתה מורכבת. תחילה יצרתי את פס הטלאים. בין לבין, גיהצתי די הרבה.

אחר כך חיברתי את זה לבד הקידמי. ואז התחיל שימוש די אינטנסיבי בסיכות, ומדידות שונות.

למרות כל המדידות אותן עשיתי, התוצאה הראשונית לא הייתה משביעת רצון. קיבלתי משהו דמוי שק תפוחי אדמה.

שכחתי לציין שגם שמתי מילוי בין הבדים, כדי לקבל עטיפה רכה ונעימה.

מאותו רגע, נראה לי שפרמתי כל תפר בערך 3 פעמים עד שקיבלתי תוצאה שיכולתי להיות גאה בה, ולתת את זה כמתנה.

הסיפוק לאחר סיום התפירה היה מדהים, אני מקווה להמשיך עם זה, וכבר רכשתי בדים חדשים לצורך פרוייקט חדש שעומד על הפרק.















איזה כיף לחזור ליצור...


מי שיעבור על הבלוג שלי בחודשים האחרונים, יחשוב, שזהו, הבלוג שלי הפך לבלוג בישול והיצירה נעלמה.

אז זהו, שסוף סוף אני חוזרת לעצמי, יוצרת ויש עוד המון דברים בתכנון ובתהליכי עשייה...

גם נסיעה להולנד, מתוכננת שבוע הבא, לסופשבוע מלא של יצירה. אני בטוחה שאחרי סופשבוע זה יהיה לי הרבה מה לעדכן.

אז מה עשיתי בשבועיים האחרונים?

בהשראתה של דונה (מי שלא מכיר, חובה להיכנס לבלוג שלה) התחלתי להתנסות ב - mixed media, כפי שמיקי קוראת לזה.

פשוט, בלי לחשוש, מנסה כל טכניקה אפשרית על קנווס או נייר. הקנווס בראשון שלי בתהליכים ולכן אין לי כרגע תמונות להראות.

בין לבין, הכנתי מתנה לחברה הכוללת שימוש במכונת תפירה! לראשונה, לא סתם לתפור תפר יחיד על דף של אלבום.

ההתנסות הייתה די מורכבת, אבל התוצאה הייתה מעל למצופה. דיווח בפוסט הבא.

ולמטרת פוסט היום, הכנתי מיני אלבום, כמתנת פרידה לבחורה שעוזבת בעבודה של איציק.

הכל התחיל, מזה שאיציק ביקש שאקשט מחברת בה יוכלו אנשי החברה לרשום מילות פרידה.

אני מיד נידבתי רעיון קצת אחר, המצריך קצת יותר עבודה. הרעיון כלל עיצוב מחדש של מניפת cardstocks אותה קיבלנו בקורס בישול כפירסומת ליקב יבנה.

לאחר, ביקור קסום אצל לימור, הבנתי שזה לא ממש חכם להתחיל לכסות כל פיאה ורצוי להתשמש במה שיש וזה ניירות דוצדדים. מרגע זה, המוח שלי עבד שעות נוספות במחשבה מה הכי כדאי להכין. גם שיהיה לי כיף, וגם שיהיה הרבה מקום לרשום.

לאחר סריקה של כל ה - to do list שיש לי, וכן את כל הבלוגים האהובים עלי, החלטתי ללכת על הרעיון הבא .

הגדלתי מעט את הפורמט לאורך, כדי שיהיה יותר מקום לכתיבה.

העבודה לא הייתה כל כך זריזה, אחרי הכל, יש צורך לקשט כל פיאה בנפרד, ויש כאן 14!, בשלב מסויים זה זרם.

את הכריכה הכנתי מקרטון קשיח ועטפתי בנייר יפיפה של Amy Batler.

בסיס הכריכה : השקעתי גם בהכנת "עמוד שדרה" לספרון


רגע לפני כיסוי פנים הספרון


כריכת הספרון מוכנה, כל שנותר, להוסיף את דפי הכתיבה



מראה על הספרון במבט סגור (דפי ה - journaling כבר בפנים)

הציפור והענף עשויים מלבד, מתוך הקיט של scalet lime

גם הפרח כאן הוא חלק ממדבקות הלבד שקיבלתי בקיט

הפעם, השתדלתי להיות נאמנה לחותמות שלי, והשתדלתי להשתמש בהם לאורך כל הדרך, גם לכנת רקעים (מיקי, אני מאמינה שאת גאה בי....)

חותמת הציפור היא מתוך הקיט של scalet lime

העץ של Hero arts







מבט פתוח של כל דפי ה - journaling




מבט חצי סגור של הספרון:



מעניין אותי לשמוע מה תהיה התגובה של הבחורה....

שיהיה לכולם חג שמח

יום רביעי, 4 במרץ 2009

הנה תמה לה תקופה נפלאה...

כפי שכמובן ניחשתם מכל הפוסטים האחרונים, קורס הבישול בו השתתפתי הסתיים. ועכשיו, רישמית אני מסכמת את כל החוויה ומשתפת אתכם בארוחה האחרונה.

השיעור האחרון של הקורס, היה במתכונת של מסעדה, בה יש תפריט (תפריט קבוע המכיל 4 מנות), טבחים, שף ומלצרים וכמובן אורחים.

בשבועות שקדמו לשיעור זה, היו מספר חששות בקירבנו ושקלנו לבטל את האירוע ולקיים שיעור רגיל. לאחר המבחן המעשי, אותן חששות נמוגו וידענו שאין סיכוי שאנו מוותרים על חוויה שכזו.

כל אחד יכול היה להזמין עד 4 אורחים לארוחה. אני לקחתי את זה צעד אחד קדימה והזמנתי 8 איש! כולם צחקו עליי שיש שולחן שלם על שמי.

את התפריט לארוחה, אורן גירון בנה. הוא כלל 4 מנות - ראשונה, ביניים, עיקרית וקינוח.

לראשונה - טרטר סלמון עם פירות העונה על מצע של קרפצ'יו סלק

ביניים - מרק קרם שעועית עם קציצת עוף בטמפורה ומקל מלוח.

עיקרית - מניפת סינטה על מצע של פירה וואסבי, תרד ורוטב יין דמי גלאס.

קינוח - פונדט שוקולד עם מקלות מתוקים.

ולאורך כל הארוחה ליוו את האורחים פוקאצות חמות.

השיעור היה ממש במתכונת שונה מכל מה שהרגשנו. לראשונה הרגשתי כמעט כמו שעובדים במסעדה (אולי לא בדיוק, אבל מספיק קרוב בשבילי... וגם הכי קרוב שיהיה לי בזמן הקרוב...).

איך שהגעתי לכיתה, ישר ציוותו אותי למנה מסויימת, בלי שכל חברי לכיתה יגיעו. המטרה הייתה להתחיל להכין את כל ה - mise en place של המנות, כך שב - 19:00 נוכל להרגיע את הקיבה שלנו בארוחה קלה, וב - 20:30 נתחיל להוציא את המנות לאורחים.

אני צוותתי להכנת הטרטר, ובמשך שעה שלמה כל מה שעשינו זה לקצוץ לפחות 2 קילו של תותים ו - 2 קילו של קיווי. כמות אדירה. מזל שמלי אוהבת לקצוץ ירקות....

לאחר הכנת הפירות, נתגלתה טרגדיה באיזור הפונדט. מיד נחלצתי לעזרה, הפשלתי שרוולים ומיד שקעתי עמוק בתוך השוקולד.

לבסוף תרמתי את חלקי בהכנת המקלות המתוקים - מקלות אותם הכנו מבצק העלים שהכנו בשיעור בצקים. ממש כמו הכנה של עוגיות אוזני חזיר, רק בצורה של מקל מסובב כמו בורג. מתקבל בסופו של דבר, כמו כפית שמושית להרמת השוקולד החם שנוזל מהפונדט.

כל שאר ההכנות למנות השונות, חולקו לחברי לקבוצה וכולם עמדו במשימה וב - 19:00 התיישבנו לשולחן.

חבר של הילה, הסושפית של אורן גירון, הגיע במיוחד כדי להכין לנו ארוחה חמה. הוא הכין לנו קציצות ואורז ממש כמו בבית.

ולשו"ס של הארוחה, אורי, הביא לנו מהמסעדה בה הוא עובד, קפה לואיז, לחם שאור וממרחים סופניים. מומלץ בחום, לכל מי שמבקר בחיפה לקפוץ ולקחת איזה קופסאת רוטב שום ולחם חם.

תמונות מההכנות לקראת הארוחה


לאחר הארוחה, חזרנו לכיתה שלנו, לקבל שיחת הסברה על כל מה שעלינו לעשות. באיזה סדר נוציא את המנות, כיצד תחולק העבודה - מלצרים ומסדרי צלחות ולסיום cleaner - אותו אחד שדואג שכל צלחת שיוצאת מהמטבח תהיה מבריקה.

ולסיום כמובן, כמה מילות עידוד וקדימה לעבודה....



ב - 20:30 התחילה ההגשה.

מסתבר שזה לא ממש פשוט להוציא 60 מנות. ניסינו לעבוד כמו סרט נע, אך, קצת גימגמנו בתחום הזה. אך לבסוף כולם קיבלו את המנות שלהם.

כמובן שלאורך כל הארוחה דאגנו להשקות את האורחים ביין (לבן למנות הראשונות, ואדום לעיקרית).

אחד מכללי נימוס בשולחן אומר, שכאשר מגישים מנה חמה, ברגע שיש 3 על שולחן, אפשר להתחיל לאכול ולא מחכים שכולם יקבלו. מזל שיש את הכלל הזה, כי אם לא, מי יודע מה היה נהיה מהסטייק לאחר הגשה ל - 60 איש....



בין מנה למנה, גם לנו יצא לטעום את מה שיצא...

תמונות אלו מספרות את הסיפור לאחר הגשת המנה העיקרית.

אין צורך בצלחת, מזלג או סכין. ישר לוקחים את הנתח וטובלים בקערה מלאה ברוטב עסיסי.


ואת האורחים אסור לשכוח. אחיותיי וחברנו השונים הגיעו לארוחה.



לסיכום, היה ערב מדהים וטעים.

נפרדנו מכל אנשי הצוות ומאורן, למרות שזו לא ממש פרידה סופית. כבר בחודש הבא מתוכננת ארוחה, משהו שאני מקווה שישאר לנצח כמסורת...

ולסיכום חווית הקורס,

קשה לסכם 6 חודשים בכמה מילים, זו הייתה חוויה מדהימה ומעשירה.

למדנו מגוון רחב של נושאים ונחשפנו לטעמים שונים ולמרכיבים לא שיגרתיים.

אורן גירון, האיש שבזכותו הגעתי עד הלום, העניק לנו מהידע המופלא שלו עם המון רצון לעזור ולסייע בכל בקשה קטנה.

צוות המורים המדהים של הקורס -

חגי לרנר - איש בעל ידע רב, נעים הליכות, תמיד מוכן להקשיב ולעזור בכל מה שרק אפשר.

אלרן גולדשטיין - האיש והאגדה. לפני הכל, לפני היותו שף משכמו והלאה, הבחור מלא סיפורים, ויותר מזה אלוף בלספר אותם.

רות אוליבר - פלפל רציני, עם המון אנרגיות וידע מדהים. אלופה במטבח האסייתי ובקינוחים, ובמה לא?....

וכמובן לצוות העובדים בקורס - בתיה, שתמיד ליוותה אותנו לאורך כל הדרך, בכל שאלה ובקשה.

ליאור, שעזב אותנו לטובת רביבה וסיליה, והילה שנכנסה לנעליים הגדולות של ליאור, השתלווה די מהר והשתלטה על העבודה, כמובן "...תמורת 10 ש"ח....".

רותי בעלת לב הזהב ,שתמיד דאגה שנשאיר אותה עם כל הכלים...

וכל חבריי לקורס, התחלנו 17 איש ובאמצע מאיה התגייסה ונשארו 16, קבוצה מופלאה של אנשים אחד-אחד.

אחד הדברים שעשו את הקורס, למשהו קצת מעבר הייתה הדינמיקה שנוצרה בקבוצה שלנו, הן בקבוצות האישיות והן בכיתה כולה.

וממש לסיכום, אני ממליצה בחום, לכל מי שאוהב להתלכלך במטבח ללכת לקורס הזה. אומנם, זה לא משהו שעושים כלאחר יד, ויש לקחת בחשבון את האחריות בלקיחת קורס שכזה. התחייבות ל- 6 חודשים וכן התחייבות לרצינות בעבודה.

בניגוד לכל הסדנאות החובבניות, כאן גם בישלנו וגם שטפנו כלים, ממש כל מה שטבח במטבח צריך לעשות. אז מי שרוצה רק לעשות חיים, אולי זה לא בדיוק בשבילו...

הקורס הזה לא מוציא שפים. שף, זה תואר נרכש שיש לזכות בו בחסד לאחר השקעה רבה לאורך השנים.

עם זאת, הקורס נותן כלים בסיסיים רבים למגוון רחב של סוגי מטבחים. הוא פותח לכם את בלוטות הטעם, חושף אתכם למרקמים, טעמים, וטמפ' שונות.

אני לא מבטיחה שלאחר הקורס, ניתן לשבת וליצור מתכונים חדשים, אך הידע שנרכש, מאפשר לקרוא מתכון ולדעת אם הוא מוצלח וכמובן לעשות אותו בצורה הטובה ביותר, גם אם השף בספר החסיר את המרכיב הסודי.

הקורס נתן לנו פתח להעיז, ולנסות תחומים חדשים, וטעמים שונים. משהו שלבד אולי לא היינו מגלים או אולי אחרי הרבה שנים...

וההרגלים שמסגלים מהקורס, לא ניתנים למדידה, אך הם שווים (לפחות בעיני) יותר מכל מתכון בעולם...

בקיצור, נהניתי בטירוף, לא הייתי מוותרת על חוויה זו לעולם.

ובמיוחד אני שמחה, שההחלטה שלי ללמוד בבית ספר "עושים בישול" הייתה נכונה, וכל ההמצלות שהיו לי על אורן ועל בית הספר היו נכונות. ועכשיו, גם אני מוסיפה את המלצתי, ואומרת לכם, שממש כדאי....

אלפי תודות, אורן, העשרת את עולמי ואת המטבח שלי. תודה על כל העזרה, התמיכה והבית החם שפתחת בפנינו.

ולכל אלו שהתבאסו שנגמרו התמונות, מבטיחה לעדכן על בסיס קבוע את כל מעללי במטבח....


לתמונות נוספות מהארוחה, אתם מוזמנים להיכנס לאלבום המלא ע"י לחיצה על התמונה למטה

ארוחת סיום קורס

יום שלישי, 3 במרץ 2009

השבוע שחלף - במגמת יצירה

הנה עוד שבוע חלף לו... מי היה מאמין שאני אצליח להתמיד כבר 9 שבועות, עוד 43 עד סוף השנה....

השבוע שחלף היה שבוע מיוחד וראוי לציון, סיימתי את קורס "יסודות הבישול" בבית ספר "עושים בישול". זו הייתה חוויה מדהימה שתסוכם בפוסט ייחודי לה.

אני יודעת שלאחרונה, נראה שזנחתי קצת את כל היצירה והתמקדתי בבישול והאפיה, אבל זה אוטוטו הולך להשתנות, וכבר השבוע התחלתי להרגיש שאני לאט לאט נשאבת בחזרה לשעות הרבות אותן ביליתי על שולחן העבודה.

סיום הקורס, היה תירוץ ליצור משהו, ועוד בכמות.... הכנתי לכל חברי לקורס למורים שי קטן, כהוקרה וסתם כי רציתי לתת קצת תשומת לב לכל אחד.

כמובן שהשי, היה קשור ליצירה ולצילום הרב שהיה בקורס.

הכנתי קולאג' של כל חברי הקורס והמורים ובסמיכות אליו צירפתי דף קשר ערוך ומתוקן...

הכל נארז במעטפה מיוחדת עם מילות עידוד ליצירה וכמובן ינשוף קטן...(איך אפשר בלי ינשוף...)

אני מאמינה שאלו שלא מכירים את תחום היצירה, לא ממש מבינים למה ינשוף, אז כל מה שיש לי להגיד, זה, תציצו קצת בכל העיצובים האחרונים בכלים ובבדים (בעולם, בארץ הכל קצת בפיגור...) ושימו לב איך הם מציפים אותנו מכל כיוון. ובלי שום קשר, זו חיה כל כך מקסימה וכל כך כיף גם להגיד ייייייאאאאנשוף (בהטייה ארוכה.....ומשיכת ה-פ למעלה..., למי שלא מבין, תעזבו, זו סטייה קלה של איציק והחברים שלו...)


כך נראה שולחן העבודה שלי מראשון עד שלישי -


מבטים שונים, בכל שלבי ההכנה.



שימו לב למסך ברקע. youtube נהפכה להיות הטלוויזיה אותה אני רואה ברקע כשאני עובדת...
אם רק היה איזה גמד שילחץ בשבילי על ה - play ויבחר את הסרטון הבא, זה ממש היה כמו טלוויזיה אמיתית....

יום רביעי - ארוחת סיום לחברים ולמשפחה

שימו לב, מה אנחנו, הטבחים, עושים אחרי שמוציאים את כל המנות לאורחים....

היה טעים, הסינטה עם הרוטב...



ולקראת סוף השבוע, ועם סיום הקורס, החלטתי להתחיל להתעמק בספרי הבישול הרבים שיש לי בבית ולגלות מתכונים חדשים ומוצלחים.

השבוע, הספר שנבחר הוא הספר של אורנה ואלה.

לאחר סריקה קצרה, סימנתי בערך 90% מהספר ויצרתי to do list לשבוע הקרוב.

יום שישי הכנתי את פשטידת הבשר - מתכון מדהים ומפתיע, ומנה מובטחת בארוחה חגיגית.

כמובן, כשהאורחים מגיעים יש להשקיע בתבנית שתצא "מכפלת" קצת יותר ייצוגית.



יום שבת - קארי עוף עם אורז מתובל בהל וקינמון - עוד מנה מוצלחת וטעימה מאוד.


בשבוע הבא, אני מקווה לעלות סריקה של כל המתכונים בספר, כולל מתכונים וביקורות.

בנתיים, שיהיה לכולם שבוע טוב.