תפריט שבועי

בשנים האחרונות נהפכתי לבן אדם מאוד מחושב בכל מה שקשור לאוכל.
אומנם, אני אוהבת את הזמן שלי במטבח, אך אני לא רוצה לבלות שם לנצח.
הזמן שלי חייב להיות מחולק בצורה שווה בין כל התחביבים שלי, שלא לדבר על זמן איכות עם הבן.
ומאחר, והרגלתי את הבעל (זה נשמע יותר טוב במקרה הזה מאשר לאמר איציק :-) ) שכל יום הוא מקבל אוכל בייתי טרי, אני לא יכולה לפספס עם המנות השבועיות שחס וחלילה אני לא אשמע תלונות על חדר האוכל.

אז כל סוף שבוע מתחיל באותו ריטואל קבוע...
אני אוספת לחיקי מקבץ ספרי מתכונים ומתחילה לעלעל עד שמשהו קופץ לי לעין (או במקרה הזה לחיך).
ולמה כל שבוע לפתוח ספרי בישול?.....
אני לא יכולה לחזור על אותו מתכון פעמיים, או לפחות לא באותו חודש, אז אני חייבת לחדש ולגוון, ובמיוחד להצדיק את הקניה האובססיבית של ספרים ומגאזינים.

לאחר זמן לא מועט מתגבשת לה הרשימה ל "תפריט השבועי".
מהתפריט נגזרים הקניות ולאחר מכן סדר הפעולות.

שבוע שעבר הקדשתי יום שלם לבישול התפריט השבועי.
זה התחיל מ - 8:00 בבוקר והסתיים ב - 22:00 בלילה.
אל בהלה, אני לא עד כדי כך איטית.... אל תשכחו שיש לי ילד שזקוק לקצת תשומת לב, חום ואהבה.
ולהלן עדות לכל המצבים שלו באותו יום...אם תשימו לב אפילו טיילנו בחוץ, שעתיים!




ובחזרה לאוכל....

את היום התחלתי עם ציר עוף, חובה כמצרך בסיס במקפיא ולכל שאר המתכונים באותו יום.
אני לא מדמיינת את הטעם עם תחליפים.
בין לבין, חייבים לעשות כלים, אחרת בלתי אפשרי להמשיך לעבוד.
והחלק הכי מעצבן בזה, זה אם את משאירה כלים בסוף הבישול לבעל, הוא חושב שהוא רחץ את כל הכלים של הבישולים... לכי תסבירי לו שהקרש חיתוך כבר נשטף לפחות 5 פעמים...
וממש בסוף, כל הסירים מתרוקנים הישר לקופסאות מדוד לארוחות השבוע.



ואחרי ששמעתם על סדר יום בישולים טיפוסי, אני משערת שאתם רוצים קצת המלצות ומתכונים....

בתפריט השבועי הייתה מתוכננת פסטה מספר הפסטה של על השולחן "פסטה עם כרישה עגבניות וצנוברים".
את הפסטה עדיין לא הכנתי, אך הכנתי את העגבניות שעתידות להיכנס לפסטה.
היום כבר יום שני, ואני עדיין לא רואה מתי אני משחילה את הפסטה הזו בתפריט השבועי (לפעמים אני קצת מגזימה בתכנונים), אבל את העגבניות כבר הספקתי כמעט לחסל... כתוספת לבורקס Homemade או כחלק מפריטטה, פשוט מעדן.
אין ספק שזה עומד להתווסף לקופסאות הקבועות אצלי במקרר.

ולמתכון:

עגבניות מיובשות למחצה:




1 ק"ג עגבניות שרי חצויות
2 כפות מלח ים
1 שן שום פרוסה דק
עלים מ - 2גבעולי תימין או אורגנו
עלים מגבעול רוזמרין אחד
1 כוס שמן

אופן הכנה:
1. מחממים תנור ל - 120 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפייה.
2. מסדרים את העגבניות בתבנית, כשצידן החתוך כלפי מעלה, וזורים מלח גס.
3. מייבשים בתנור כשעתיים עד שהעגבניות מקומטות ורוב הנוזלים התאדו.
4. מעבירים לצנצנת, מפזרים שום ועשבי תיבול ומכסים בשמן זית.

שומרים במקרר עד שבוע.

_____________________________________________________

המתכון השני שכבש את קיבתי עוד כשצפיתי בו בטלוויזיה, היה קציצות עוף וכרישה של אהרוני.
אני לא יודעת אם אתם עוקבים...אבל, כל יום בשעה 19:00 בערוץ 10 , יש לאהרוני תוכנית בישול, כאשר כל יום בשבוע מוקדש למרכיב אחר - בשר, ירקות, עוף....
את המתכון הבא תוכלו למצוא הן בגרסא הכתובה והן בסרטון מלא באתר של נענע10.
אני ממליצה לצפות בסרטון, הגרסא הכתובה לא ממש מדוייקת.

הקציצות יוצאות נפלאות ועסיסיות.
בפעם הבאה, אני אכין את הקציצות במידות קצת יותר קטנות. כל מי שטעם, אמר שהגודל קצת מוגזם.
ואיציק העדיף את הגרסא המטוגנת ללא הבישול הנוסף עם ציר העוף והלימון.
הבישול הנוסף מוסיף חמיצות לקציצה.
ולגבי הכרישה...הפריע לי קצת המרקם של הכרישה. היא לא ממש נבלעה באופן נסתר במנה והרגישו בטקטורה של שערות. להבא, אני אנסה לטחון את הכרישה קצת יותר.
ולסיכום, מנה מומלצת ביותר, לא לפספס!




וללחם של השבוע, לחם מדהים מספר מדהים שרכשתי באמריקה.
זה אומנם לחם שאור, אך ממש לא מרגיש כמו לחם שאור.
זהו לחם מועשר עם חלב, כן זה לחם חלבי! והמון בצל מטוגן, בקיצור מעדן.
מרקמו רך ועסיסי.




ולמתכון,

לחם שיפון ובצל

חלק 1

198 גרם שאור
128 גרם קמח שיפון
118 מ"ל מים
340 גרם בצל קצוץ
2 כפות שמן

1. ערבבו את השאור עם הקמח והמים והניחו מכוסה בצד.
2. טגנו את הבצל עם השמן עד שהבצל חום וקרמלי.
3. הניחו לבצל שיתקרר
4. ערבבו את הבמל הקר עם תערובת השאור
5. הניחו לתפיחה 3-4 שעות
6. בתום 4 שעות הכניסו למקרר והמשיכו יום למחרת.

חלק 2

453 גרם קמח לחם
128 גרם קמח שיפון
28 גרם סוכר חום
16 גרם מלח
6 גרם שמרים יבשים
30 מ"ל שמן
237 מ"ל חלב
60-118 מ"ל מים

1. ערבבו את התערובת במקרר עם הקמחים, סוכר מלח ושמרים.
2. הוסיפו את החלב והשמן והתחילו ללוש במיקסר.
3. הוסיפו מים רק כמה שצריך עד שיתקבל בצק רך ולא דביק.
4. הניחו למנוחה כ - 5 דקות.
5. המשיכו ללוש כ - 5 דקות נוספות עד שיתקבל בצק יציב ומעט דביק. הוסיפו קמח במידה הצורך.
6. תניחו את הבצק להתפחה כשעתיים.
7. עצבו את הלחם כרצונכם. אני ממליצה על כיכר של לחם, רצוי בתבנית אינגליש קייק או תבנית ייעודית ללחם.
במידה ותשתמשו בתבנית אינגליש קייק רגילה, רצוי לחלק את הבצק לשניים.
8. הניחו להתפחה כ - 90 דקות.
9. חממו תנור ל - 180 מעלות
10. הכניסו את הכיכרות לתנור ואפו 20 דקות, סובבו את התבנית 180 מעלות ואפו עוד כ - 15-40 דקות, תלוי בגודל של הכיכרות.
כדי לזהות שהלחם מוכן, אתם צריכים לשמוע קול חלול כאשר אתם דופקים בתחתית הלחם.


______________________________________________

באותו יום בישולים היו עוד תבשילים שהפיצו ריח בבית, אך לצערי לא זכו לתמונות.
עם זאת אני רוצה להמליץ על כמה מנות ממש מוצלחות ומקווה שבעתיד הקרוב אני אכין אותם שוב והפעם הם יזכו לתמונה ואף מתכון בבלוג.

1. מספר הפסטה של על השולחן - "פסטה עם תבשיל בשר איטלקי" (עמוד 82)
זו לא בהכרח מנת פסטה. התבשיל פשוט יצא חלומי, בדיוק מתאים לימי החורף הקרירים.
אני הכנתי את המנה עם נתח בשר בשם צא'ך, נתח אחורי נטול שומן שיצא פשוט נימוח בפה. ממש מומלץ!

2. מהספר ארוחות מפנקות של בני סיידא - " קוסקוס עם נתחי עוף מוקפצים , בטטות, צנוברים ושקדים" (עמוד 132)
אני המרתי את המנה לאורז במקום קוסקוס (כי איציק לא ממש חובב קוסקוס).
העוף יצא נימוח באופן מפליא, על אף שזה חזה.
האורז יצא עשיר באופן מיוחד, הכל הודות לתוספת העסיסית של בצל מטוגן, בטטה שקדים וצנוברים.
אני הכנתי כוס וחצי אורז ואותה תוספת עסיסית היא קצת יותר מדי לכמות האורז, אז שימו לב!
שווה להכין, מומלץ ביותר!

ואחרי שסיימתי לסקור את תבשילי השבוע, אני חייבת לתת לכם הצצה ליצירה שאני סוף סוף עושה.
אני כל כך נהנית סוף סוף להשתמש במספריים ודבק ואפילו השתמשתי ב - silhouette.
אני מקווה לחשוף את היצירה בימים הקרובים, ובניתיים אני מראה לכם את אחת ממיני הפרימות שהיו לי....
כן, יש פה גם תפירה וגם נייר.....



ולכל אלו שנהיו כבר רעבים....בתיאבון, ותודה שקראתם.
שבוע נפלא.

מי עוד לא טעם את MOOI?

ביום ראשון לפני שבועיים הוזמנתי לאירוע השקת עוגיות MOOI.
אני חייבת להודות שלפני שהוזמנתי לאירוע לא ממש ידעתי על העוגיות הללו.
זה לא כל כך מפתיע, לאור העובדה שאני לא זו שעושה קניות ופרסומות זה לא משהו שאני ממש צופה בהן.
מהרגע בו קיבלתי את המייל שהזמין אותי לאירוע פתאום קלטתי את העוגיות הללו בכל מקום.
את הטעימה הראשונה שמרתי לאירוע ולשם כך אני רושמת את הפוסט הבא.

האירוע התקיים בטרקלין העסקים של מלון לאונרדו ברמת החייל.
רק בשביל להיות במקום היה שווה לבוא. העיצוב האסייתי מקסים בעיני.
כמו תמיד, האירוח היה מושקע.
פרסו לכבודנו כיבוד קל, קישים, סלטים עוגות מאפים ועוד ועוד.... ואמא שלי איציק דאגה שאני רק אוכל עוגיות.....

אחרי מינגלין קצר בין הבלוגרים השונים נכנסנו לחדר הישיבות להסבר וכמובן טעימות.
לצערי, אני עדיין לא ממש בברנג'ה של כל הבלוגרים שמגיעים לאירועים אלו.
באירוע זה הייתי עם חברתי הטובה יעל, כך שלא ממש הרגשתי בודדה.
אין כמו להעביר את הערב עם חברה טובה, אוכל וכמובן מתוקים.

שתינו לא עזבנו את המצלמה כל הערב.
ואני גיליתי, שלא בכל מקום יש תקרה לבנה....אויי, השימוש בפלאש החיצוני שלי לא ממש צלח.
עם זאת, אהבתי את האפקט שקיבלתי עם החזר מהתקרה השחורה.
מה דעתכם על יעל? הולם אותה המצלמה, הההא?



ונמשיך עם העוגיות שלשמן התכנסנו היום.
אני חייבת לציין שמוצר זה די הפתיע אותי.
כמו שאתם מתארים לעצמכם, אני לא ממש מאלו שרוכשים עוגיות בסופר.
אפילו מקונדטוריה אני די בררנית. אין כמו ריח עוגיות homemade שמתפשט בבית.

ובכל זאת, הייתי פתוחה לנסות ולטעום והייתי די מופתעת.
אני לא יכולה להעיד על כל הטעמים, כי בשלב כלשהו הרגשתי שזה פשוט יותר מדי מתוק בשבילי (תצחקו שרון ונטלי....).
אבל מה שטעמתי היה MOOI טעים.

מותג זה כולל שלוש סדרות עיקריות - שכבות ביסקוויט, וואפל ומלבניות.

בכל סדרה מגוון הטעמים רחב, החל מקראנץ' אגוזים, זביונה, טרמיסו, תפוחים, קינמון ובקיצור מה לא....
הטעמים כל כך איכותיים והמרקם ממש מוקפד.
אם לא הייתי רואה את הקופסא הייתי יכולה לטעות ולחשוב שזה הגיע מקונדטוריה טובה.
העוגיות ללא שומן טראנס, עובדה שדי חשובה היום לרבים מאיתנו.
סדרת המלבניות מכילה חמאה אמיתית בלי שום תחליפים למינהם, אני לא חושבת שיש הרבה עוגיות בסופר שתוכלו לראות במרכיבים חמאה אמיתית!

וכאילו שלא היה מספיק כל העוגיות שטעמתי באירוע, בנוסף קיבלנו קופסא מלאה בעוגיות הביתה.
גם המשפחה המורחבת נתנה את חוות דעתה על העוגיות וכולם חשבו שזה מוצר משובח ביותר.
היחיד שלא היה מרוצה מכל העניין היה המשקל שלי :-(
תזהרו כשאתם פותחים קופסא לבד, סביר להניח שאחרי מספר דקות תשארו עדיין לבד עם קופסא ריקה :-)

לסיכום, אם אתם לא מאלו שאוכלים רק עוגיות ביתיות ואתם אוהבים לקנות עוגיות בסופר או בקונדטוריה השכונתית, אני ממליצה בחום לנסות את סדרת MOOI.
אין ספק שאלו עוגיות ברמה אחרת ולא תמצאו דומות להן על מדפי הסופר.

פרס הסטייל

בשבועות האחרונים עובר "פרס וירטואלי" בן הבלוגרים השונים, פרס הסטייל וגם אני קיבלתי אותו.
תודה לחגית שחשפה אותי למונח חדש והוא meme , מי היה מאמין שאותם מחוות קיבלו מונח במילון... אם רק אבן שושן היה בחיים :-)

את פרס ה"בלוג עם סטייל" קיבלתי מגלי וליאת.
כמקבלת הפרס עלי להעביר אותו הלאה לשמונה בלוגרים עם סטייל ולשתף את הקוראים ב - 8 עובדות שעדיין לא יודעים עליי.
2 המשימות התגלו לי כדי קשות... במיוחד לאור העובדה שהפרס כבר עובר בין די הרבה בלוגרים כמה שבועות ונראה לי שכל המי ומי כבר קיבלו את הפרס.
אני מציעה לכל מי שרוצה לגלות בלוגים מדהימים חדשים, פשוט לשוטט בעיקבות הפרס.
את החלק הזה אני אשמור לסוף ובינתיים אני אנסה להתמקד ב - 8 עובדות.

מה יש לספר עליי שאתם כבר לא יודעים, לא מבטיחה שאני אחדש אבל לפחות נעשה קצת סדר בעובדות....

1. לפני קצת יותר משנה רכשנו קרקע לבנייה והשבוע סוף סוף הונחה אבן הפינה, והבנייה סוף סוף התחילה.
אתמול יצקו את היסודות.
אז עם קצת תקווה, אני מקווה שבשנה הבאה ניכנס לבית החדש.



2. אין לי בעיות שינה! אני יכולה לישון בכל מצב, בכל מקום ובכל תנוחה.
יעידו על כך כל הטיולים השנתיים בהם כל החברה עשו חיים במושב האחורי של האוטובוס ואני ישנתי במושב הקדמי.
למזלי, זה די עוזר לי כאמא שמתעוררת בלילות, כי אין לי שום בעיה לחזור לישון.
ולמזל הגדול, נראה לנו שיואב יצא דומה לי, שימו לב לשינה העריבה בזמן שיצקו את היסודות אתמול. אין דבר שהיה מעיר אותו (חוץ מגזים....).



3. אני ואיציק יחדיו כבר למעלה מ - 14 שנה. הכל התחיל בברגר קינג בגיל 17 כשהצעתי לו לצאת לסרט בזמן שהוא היה אחראי על נקיון השירותים. התשובה של הבחור הייתה "מה רק אני ואת?...."
ולמי שיצא להכיר את איציק יכול להבין את התשובה הזו....

4. ב - 16/12 (לפני יומיים) היה יום הנישואים ה - 3 שלנו יחדיו. וכהורים טריים, חגגנו את היום עם יואב.

5. מילדות עד נערות למדתי שנים רבות ריקוד. היום לא תזהו שמץ מזה אבל שיר מזרחי מיד יעוררו את הגנים המרוקאים שלי ואני אשמח לרקוד רקודי בטן עם עינטוזים אמיתיים.

6. את האהבה האמיתית שלי לאפייה גיליתי בתקופת הלימודים בטכניון. כל מה שהיה לי בבית זה טוסטר אובן גדול.
מאז, כבר השתכללתי עם גאג'טים רבים והאהבה רק גדלה.

7. יש לי פחד גבהים נוראי, אבל בזכות איציק אני מנסה להתגבר עליו כל פעם מחדש. אחרי טיפוסים רבים לפסגות הרים בעולם חייבים מעט לשחרר מהפחד.



8. תמיד ידעתי שיתאים לי להיות אמא, אבל לא תיארתי לעצמי כמה אני אתאהב בתפקיד. ומעבר ללהיות אמא, אהבתי גם להיות בהריון. האופוריה בה חייתי הייתה משכרת. אני כבר מפנטזת על הבטן הבאה.....

ואחרי שחשפתי מעצמי קצת הגעתי לנקודה בה צריך להעביר את הפרס הלאה.

רוב הבנות שאני מעריצה כבר קיבלו את הפרס אבל אני חייבת להזכיר כמה שמות כדי שבכל זאת מי שלא מכיר יכיר....
יעל יניב שמפתיעה כל פעם מחדש, קרן פרפרים שלא ברור מאיפה יש לה את הזמן ליצור דברים כאלו מדהימים,Craftyblog שכבשה אותי עם הריקמות שלה, דנדושה עם הצילומים הרומנטיים והיצירות המקוריות ומור שמצליחה להביא בצורה מדהימה את עולם היצירה ללימודים שלה.....ובקיצור הרשימה עוד ארוכה ואין לזה סוף באמת, הכי טוב פשוט תגלשו מהבלוגים הללו אחרי הפרס שחולק ליוצרות כל כך רבות.

וכדי לחדש קצת אני אנסה להביא כמה בלוגים מהעולם שממש עושים לי את זה,
אלי אדוארדס - מי שלא מכיר, חייב להיכנס ולהציץ. הדרך שבה היא מתעדת את חיי משפחתה פשוט מושא להערצה.
paislee press - צילומים מדהימים של הבת שלה ועיצובים דיגיטליים מהממים
Taylormade designs - עיצובים דיגיטליים מעוררי השראה.
בצק אלים - מי שלא מכיר ולא טעם חייב לנסות כל מתכון ומתכון בבלוג הזה, הכל פשוט נפלא.
Pine is here - בזכותה ובזכות חברותיה לצוות התאהתי בחותמות של Paper try ink

ונראה לי שאני אסיים כאן... הרשימה של הבלוגים שלי היא אינסופית ובמיוחד אחרי שפיספסתי איזה 5 חודשים של קריאה אז אני בכלל מנותקת מכל העולם הזה....

יש כל כך הרבה בנות כישרוניות מלאות סטייל ברשת כל שעליכם לעשות זה רק להקליק ולגלוש
קריאה מהנה.

השמיכה מוכנה!

צהרים טובים,

איזה כיף שהחורף הגיע...
סוף סוף אפשר להוציא את הפוך ולהתכרבל במיטה עוד שעה בלי סיבה מיוחדת במינה.
אני יודעת שלא הרבה מקבלים את החורף הסוער שהגיע אלינו בפתאומיות באהבה רבה, אבל אני לעומת זאת, מקבלת את זה בברכה ומאחלת לעוד ימים רבים שכאלו.

שלא תחשבו שהתחבאתי אתמול מתחת לשמיכה...דווקא ביום סגרירי שכזה יצאנו כולנו, משפחת אללוף ליום כיף בספא הרצליה.
איזה כיף שיש אחות שמפנקת (אחותי הגדולה), הורים שתומכים ומפנקים ועוד אחות קטנה שמפיצה כל כך הרבה חום ואהבה.
אז ארבעת הבנות למשפחת אללוף נהנו ממסאג' בעוד אבי היקר שמר במסירות על שני נכדיו הטריים.
ולאחר הפינוק נהנינו כולנו מארוחה טובה במסעדה, בעוד כסאות עפים בחוץ.

ובהמשך לחורף שהגיע בעוצמה, יואב כמובן זקוק לשמיכה חמה ומפנקת באופן מיוחד.
אז למלאכה נרתמתי בעצלתיים....
זה התחיל מזה שלא התחברתי לאף בד שהיה לי בבית וביקור בנחלה כרגע לא ממש בר ביצוע ומשום מה לא היה לי סבלנות לחכות לבדים מ - Etsy, מה גם שאני טובעת כשאני נכנסת לשם.
לאחר התלבטויות רבות והתפשרויות לא מעטות, הסתפקתי במה שמצאתי בארון בדים.
זה התחיל מפיסה ממש קטנה של בד ינשופים אותם רכשתי בסדנאות שהייתי בהולנד והמשיך עם בדים שרכשתי בתאילנד ובנחלה. ובצד האחורי השתמשתי בכירבולית שרכשתי באיקאה.
לא הייתה לי תוכנית מוגדרת עבור השמיכה, אפילו לא ידעתי מה הגודל שצריך למיטת תינוק, אבל איכשהו הכל הסתדר בסוף.
את השמיכה מילאתי במילוי אקריאלן לקבלת הרגשה מפנקת ועוד קצת חימום.

ולסיום, כדי לתת את המגע האישי שלי לכל היצירה, מאוד רציתי לרקום משהו באהבה רבה, אך לצערי המשימה נכשלה. נראה לי שבד הטריקו הלבן שהיה די סטראצ'י די הקשה על המשימה.
לבסוף החלטתי ללכת על תחום שאני קצת יותר חזקה בו וזה עיצוב במחשב.
ולצורך המשימה עיצבתי לוגו אישי במיוחד ליואב הקטן (מה שאומר שלילד/ה הבא חייבים להכין שמיכה חדשה...)




מבט מקרוב על הבדים:

יצירה בהתהוות

זמן לא מועט חלף לו ללא סימן חיים.... :-)
אני עדיין פה, מאושרת יותר מתמיד.
יואב גדל לו מיום ליום. כל יום אני לומדת משהו חדש ומתאהבת בו מחדש.
אוטוטו הנסיך כבר בן 3 חודשים, ואין לי שום כוונות לחזור לעבודה ולפספס עוד 3 חודשים נפלאים איתו.

אז, זה שאני לא ממש פה וגם לא קוראת בלוגים רבים אליהם אני מנויה, זה לא בגלל שאני קורסת או משהו כזה, פשוט מנסה לנצל את כל הרגעים שיש לי איתו. גם ככה, עוד פחות משלושה חודשים אני אחזור לשיעבוד מול מסך המחשב, אז אני מרשה לעצמי את החופש הזה עכשיו.

בזמנים הפנויים שיש לי אני בעיקר מבשלת ולעיתים אופה (למרות שעכשיו אני ממש משתדלת לשמור על הגיזרה...).
לצערי אני לא ממש מספיקה לצלם את כל המנות שאני מבשלת, אבל יש לי המון המלצות על מתכונים מספרים שסביר להניח שלרובכם יש בבית.
במידה ויהיה ביקוש אני אשמח להקים פינה עם המלצות של מתכונים, אפילו אם אין לי תמונה.
ואם ממש יהיה צורך, אני אשתדל לעלות את המתכון לבלוג.
ולבינתיים, משהו שכן צילמתי לאחרונה....לחם.

לחם, זה לא נקרא אצלנו מותרות זהו מצרך חובה. הטעם של לחם קנוי כבר לא ממש נבלע לי באותה צורה.
ואין מה לדבר על הלחם שמתפשט בבית בעת אפיית לחם.
הלחם מהספר של אורנה ואלה (עמוד 64) מומלץ בחום.
כבר הכנתי אותו מספר פעמים עם שינויים קלים ביחסים של הקמחים והוא תמיד יוצא מושלם.



ולמתכון: (1 כיכר גדולה או 2 קטנות)

לשאור (לילה קודם):
3 כפיות (10 גרם) שמרים יבשים
3/4 כוס (100 גרם) קמח לבן
2/3 כוס (160 מ"ל) מים

לבצק:
3 כוסות (400 גרם) קמח מלא (ניתן לשלב גם קמח שיפון כחלק מהכמות הזו)
2.5 כוסות (350 גרם) קמח לבן
1 כפית זרעי כוסברה טחונים
1/2 כפית הל טחון
2/3 כוס (100 גרם) גרעיני חמניות
1 ו- 2/3 כוס (400 מ"ל) מים
2 כפות (40 גרם) דבש
1 כף מלח

אופן הכנה:
השאור: בקערה גדולה מערבבים במטרפה את השמרים, הקמח והמים הפושרים. מכסים בניילון ומניחים לילה (מחוץ למקרר).

הבצק: שמים את השאור, הקמח המלא והקמח הלבן, הכוסברה, ההל, גרעיני החמניות והמים בקערת המיקסר, עם וו לישה. לשים 5 דקות במהירות נמוכה. מוסיפים דבש ומלח ולשים עוד 5 דקות .
מעבירים את הבצק לקערה גדולה, מכסים בניילון נצמד ומניחים לתפיחה כשעה עד שעה וחצי או עד שהבצק מכפיל את נפחו.
מעבירים את הבצק למשטח מקומח, יוצרים ממנו כיכר ומעבירים לתבנית מלבנית עמוקה משומנת באורך של 30 ס"מ או מחלקים את הבצק לשתי מנות ומכינים ככרות קטנות יותר. מכסים בניילון נצמד ומניחים לתפיחה.
מחממים תנור ל - 220 מעלות.
מכניסים את הכיכר לתנור ואופים 10 דקות. מנמיכים את החום ל - 190 מעלות ואופים עוד 30-40 דקות, עד שהכיכר משחימה יפה ויש רעש חלול כשנוקשים על תחתית הלחם.

תשתדלו לתת ללחם לנוח לפחות 40 דקות לפני שאתם פורסים אותו.
אני בדרך כלל פורסת את כל הכיכר לפרוסות אחידות ושומרת פרוס במקפיא.
הלחם יוצא נהדר אחרי חימום קל בטוסטר.


וברגעים המעטים שיש לי אחרי שיואב הולך לישון ונגמרו כל הבישולים והאפיות, אני מנסה לחזור לאט לאט ליצירה (בצעדי תינוק ממש).
אני ממש לקראת סיום של הכנת שמיכה ליואב הקטן.

עד כאן להיום, מקווה לשתף בקרוב עם השמיכה המוגמרת ואולי עם עוד כמה מתכונים מוצלחים.

שבוע נפלא לכולם

סיפור הלידה הראשון שלי

בזמן ההריון קראתי מספר סיפורי לידה. איכשהו כל אחד ואחד ריגשו אותי עד דמעות (אולי זה מההורמונים) ותמיד חשבתי איזה יופי הבחורה תיעדה את סיפור הלידה, בצורה מרגשת ועניינית.

כשהייתי בבית החולים, היו לי כוונות אמיתיות לקחת מחברת ועט ולרשום חוויות. למען האמת עד היום יש לי את הרצון הזה, אך עד עתה זה נשאר בגדר רצון. לפחות אני אוגרת זכרונות מיום ליום בתקווה שיגיע יום פנוי והכל יתחבר בכמה דפי אלבום.

למזלי יש לי את הבלוג שגורם לי לשבת קצת ולכתוב. אז אם המחברת עד עתה נשארה ריקה לפחות הבלוג מתעדכן בכמה חוויות מהלידה ומיואב. ולכן החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולשבת ולנסות לגבש את סיפור הלידה.
אני לא מבטיחה שזה הולך להיות מרגש או סיפורי בצורה יוצאת מן הכלל, אבל מבטיחה שזה יבוא מהלב ויספר סיפור שלטעמי הוא מופלא.

הכל התחיל ברצון עז ללידה טבעית, בלי אפידורל. כמה שיותר טבעי, לחוש את הכל במלוא העוצמה, לטוב ולרע.
התחלתי בהכנות מראש בבחירת דולה שתלווה אותנו בלידה.
בהתחלה, איציק לא ממש היה בעניין ולא ממש הבין למה צריך את הפונקציה הזו בלידה. היום אם תשאלו אותו, הוא לא מבין איך אפשר לחוות לידה בלי דולה.
למזלי, זכיתי בדולה מדהימה. לא תיארתי לעצמי שהחוויה תתעצמם בזכותה ובטח ובטח לא תיארתי לעצמי שתהיה לי נחיתה כל כך רכה לאחר הלידה בזכות התמיכה האינסופית שהיא נותנת ונותנת ועדיין נותנת.

לפני הלידה ובכלל במהלך כל ההריון הייתי במין אופוריה ורוגע שניתנים להסבר רק אם לוקחים בחשבון את ההורמונים הרבים שכנראה הציפו אותי.
כמה ימים לפני הלידה זכיתי להצטלם ע"י חברה סופר כשרונית שהכרתי רק לאחרונה - קרן ליברמן , ואחת התמונות ממש ממחישה את הרוגע והשלווה שאפפה אותי בהריון ובלידה עצמה.



ולסיפור הלידה....
_________________________________________________

הכל התחיל ב - 3 לספטמבר איפשהו באמצע הלילה, זה היה הלילה שבן חמישי לשישי. באותו היום הייתי בשבוע 39+5, עוד יומיים וזה בדיוק התל"מ (תאריך לידה משוער).
באמצע הלילה קמתי מספר לא מועט של פעמים לשירותים, אך זה לא היה נראה לי חריג. אומנם זה היה מלווה בחוסר נעימות קלה, אך לא משהו שהדליק לי נורה.
בשלב מסויים החלטתי שנמאס לי לחזור לישון ושוב לקום להתפנות ובמיוחד כשאף תנוחה כבר לא הרגיעה אותי באופן מיוחד. את היום העברתי כמו כל יום, קצת מחשב וקצת בישולים וכמובן קצת יחס לאהוב שממזמן מרגיש מוזנח.
באותו בוקר הגיעה סוף סוף השידה אחרי שכבר התחלתי לחשוש שמא התינוק יגיע הבייתה ועדיין הבגדים יהיו מסודרים בשקיות ופינת ההחתלה תהיה המיטה שלנו.
כנראה שיש תיאום בעולם, כי ההודעה על בואה של השידה הגיעה ביום חמישי אחר הצהריים, וכמה שעות אחרי זה הכל התחיל....
במהלך היום דיברתי עם חברות וגם עם הדולה שלי ושיתפתי אותן בלילה שעבר עלי ובהרגשות שאני חווה במהלך היום. כולן, בפה אחד אמרו שאם זה נסבל זה עדיין לא צירים וכנראה הגוף שלי מכין את עצמו לקראת לידה.
ומאחר והכאבים שחשתי היו נסבלים, זרמתי עם הדעה הרווחת ולא עשיתי סיפור מהכאבים שבאים והולכים.
למזלי, באותו יום הפיזבול נהפך לחברי הטוב ביותר.



בערב, הלכנו לארוחת ערב אצל ההורים שלי. ושוב, אף אחד לא חושד לרגע שאולי אני בצירים וצריך להתרגש לקראת בואה של הלידה.
אני אכלתי בתיאבון רב, דבר ששוב הוכיח לי שאני לא בצירים, כי אחות בבית החולים אמרה שאם מגיעה אליה יולדת שהיא רעבה, אז היא בטוחה שהיא רחוקה מלידה.
אמא שלי ניסתה להנעים את זמני עם מסאג' ואבא שלי ישב מהצד לא ממש מבין שזה צירים.
בשלב מסויים החלטנו ללכת הביתה לישון קצת אחרי שלא ישנתי כמעט 24 שעות.
לא עברה שעה מרגע הגעתנו הביתה, ואיציק נכנע ולא האמין לתוענות שלי שזה כלום וזה נסבל ולכן אין סיכוי שזה צירים של לידה.
אחרי שיחה עם הדולה שלנו ותזמון "הצירים" איציק החליט שזה הזמן להגיע לבית החולים.
תוך מספר דקות היינו ארוזים. אני מחבקת כמה כריות ואיציק קורס תחת 3 תיקים וכדור פיזבול.
איך שנכנסתי לאוטו קיוויתי שלא יגיעו שוב אותם כאבים כי לא היה לי קיר או כדור שיכולים להרגיע אותי.
אחרי מספר לא מבוטל של במפרים וכמה כבישים סגורים בגלל שבת הגענו לבית חולים בני ציון שבחיפה.
כשהגענו לבית חולים לא ממש הבנו מי אמור לקבל אותנו. הכל היה שקט ושומם, לא ברור אם כולן היו תחת אפידורל או פשוט לא היו לידות באותה שעה.
אחרי שמצאנו אחות נכנסנו לחדר מיון יולדות. מיד חיברו אותי למוניטור כדי לוודא שהכל קשורה.
רק באותו רגע, כשהאחות הצהירה שאני בצירים הבנתי שמה שחוויתי ב - 24 שעות האחרונות היו צירים.
להבא, אני אדע שגם כשזה נסבל זה יכול להיות צירים של ממש.
אחרי בדיקה קצרה היא אמרה שאני עדיין לא "בשלה" ללידה וייתכן ונחזור עוד הבייתה.
היא שלחה אותנו לסיבוב בבית חולים וציוותה עלינו לחזור לבדיקה נוספת בעוד שעה וחצי.

השעה הייתה חצות 00:00.

אני איציק והדולה יצאנו למסדרונות בית חולים. בכל ציר עצרנו להשען על הקיר, ניענוע האגן ,נשימות ארוכות ועיסוי הגב ע"י הדולה העבירו לי את הציר עם מינימום כאב.
תוך זמן קצר, ארוחת יום שישי מצאה את מקומה על רצפת הבית חולים. איכשהו, בשלב בו הייתי כבר שום דבר לא היה מגעיל, הכל מתערבב לו ביחד וכל מה שמרגישים זה רק את עוצמת הכאבים שבאים וחולפים.
כשהגענו לגרם מדרגות, הדולה שלי אתגרה אותי בהליכה קצת יותר מאומצת. עלינו וירדנו ושוב חזרנו באותה דרך שהגענו. לאורך כל הדרך אנחנו צועדים צעדים מתונים ואיציק עומד מהצד מצלם אותנו כמו פאפרצי. (נראה לי שהוא קצת נבהל מזה שאמרתי לו שאחרי שבמהלך כל ההריון הוא לא צילם אותי, אז חובה לפחות בלידה).

לפתע, זה הגיע באופן מפתיע ובלתי צפוי (תוך פחות מ - 20 דקות), כולי הייתי רטובה. כולם היו שמחים, כי זה אומר שיש התקדמות לטובה, וכנראה לא נחזור היום הבייתה.
חזרנו לחדר המיון. שוב חיברו אותי למוניטור ועברתי בדיקה, ולהפתעת כולם, התקדמתי בקצב מסחרר. מפתיחה של 1 הגעתי לפתיחה של 4.
מיד הובילו אותי לחדר הלידה. ובדיוק כמו שחלמתי, הכניסו אותי לחדר הלידה הטבעי. ושוב חיברו אותי למוניטור.
אם היה משהו שהיה בלתי נסבל, זה היה המוניטור.
עוד לא הספקתי למצוא את התנוחה המועדפת עלי במיטה המיוחדת וכבר התחלתי להרגיש את הלחץ סביבי מתפתח.
אחות נוספת נכנסה לחדר ומיד הצהירה שחייבים להעביר אותי לחדר לידה רגיל כי המוניטור מתריע על ירידות בדופק העובר.

כבר באותו רגע ידעתי שמשהו הולך להשתבש.
הובילו אותי במהרה לחדר לידה רגיל. לא יאומן ההבדל בהרגשה. מחדר חמים ומזמין לחדר מנוכר ומלא מכשירים.
תוך דקות החדר היה הומה אדם, לפחות 3 אחיות, רופא, איציק וכמובן הדולה שלי שלאורך כל הדרך החזיקה את ידי ,דאגה שאני אנשום בכל ציר ולחשה לי מילים מרגיעות.
בשלב הזה, אני כבר לא ממש הייתי שם. הכאבים עדיין היו אותם כאבים, אבל הסיטואציה הייתה מלחיצה ומנוכרת.
בשלב מסויים, אפילו איציק לא עמד בלחץ וכמעט התמוטט לו בכסא (בשלב הזה הצילומים נפסקו). מזל שהדולה לא רק דואגת ליולדת אלא גם לבעל.

אחרי 20 דקות, הגעתי לפתיחה של 7, אוטוטו רואים את הסוף, אך הרופא לא היה כזה אופטימי.
כל ניסיון לנסות לווסת את הדופק של העובר היו לשווא. כבר בניסיונות הבנתי שייתכן וזה יסתיים בניתוח.
הכל היה כל כך מהר, לא היה לי רגע של מנוחה כדי להבין מי נגד מי ולמה זה קורה?
השאיפה שלי ללידה טבעית כבר חלפה, למרות שאפידורל לא קיבלתי ובאיזשהו מקום היה די קל להתמסר למחשבה שזה יכול הלסתיים עוד יותר מהר בניתוח.
בשלב מסויים, הרופא הצהיר שחייבים להיכנס לחדר הניתוח.
אני לא ממש ידעתי מה לאמר ואיך להגיב, כל מה שרציתי זה שהכל יגמר בשלום ונזכה לראות את התינוק שלנו. נתתי אמון מלא בדולה שלי כשהיא אמרה לי שהם באמת ניסו לעשות את הכל ופשוט התמסרתי לאנשים בלבן.
המעבר לחדר הניתוח לא היה קל. זה לא פשוט לעבור מיטה כשאת בצירים כל פחות מדקה.

ב- 3:00 לפנות בוקר נכנסתי לחדר הניתוח.
שוב צריך להחליף מיטה, ושוב המשימה קשה.
ובמיוחד לישר את הרגליים זה היה בלתי אפשרי, אבל אחרי שיכנוע פיסי מתון הצליחו לקשור אותי למיטה.
בין ציר לציר, הרופא שואל אם אני מעוניינת בהרדמה מקומית או מלאה.
הדבר האחרון שיכולתי באותו רגע להחליט עליו היה אופן ההרדמה. ממש לא רציתי להחליט ובשלב זה הייתי מוכנה שיעשו לי מה שרוצים.
כל מה שזכור לי שאמרתי היה "תעשו מה שטוב לעובר".
מרגע זה תוך פחות מחצי דקה הייתי רדומה.
את העיניים פקחתי כבר בחדר ההתאוששות מסטולה לגמרי וכל מה שרק עובר במוחי היה "איך לא זכיתי להחזיק אותו קרוב קרוב כשהוא עוד היה עירום....?"

בשעה 3:12 לפנות בוקר יואב הגיע לעולם במשקל של 2960 ק"ג.



ואם שואלים אם הניתוח היה מיותר? אז מסתבר שחבל הטבור היה כרוך סביב הצוואר של יואב.
אז לידה טבעית לא הייתה, אבל בן בריא הגיע לעולם ועל כך אני מודה.



_________________________________________________________________
ולכל מי שמתעניינת, אני ממליצה לפתוח את פנקס הכתובות כי יש לי כמה המלצות ממש חמות.

- לבנות הצפון, אומנם לא עשיתי השוואה מקיפה בין כל בתי החולים באיזור, אך אני יכולה להמליץ בחום על בית החולים "בני ציון" (רוטשילד). הצוות בחדר הלידה היה מקצועי וסובלני. הצוות במחלקת הנשים היה חם ולבבי. ובמיוחד אני חייבת להודות ליועצות ההנקה שלא נחו לרגע ודאגו שאני אצא מבית החולים עם תינוק יונק. במיוחד אני רוצה להודות מכל הלב לטלי מדינה ממחלקת תינוקות שהייתה לצידי בכל משמרת עם אוזן קשבת והמון סבלנות.

- לכל המעוניינות בדולה, אני ממליצה בחום על הדולה שליוותה אותי. שמה גילה עמר. זו אישה מדהימה מקצועית ובעלת לב רחב. היא אומנם טוענת שהיא לא הספיקה לעשות אפילו רבע ממה שהיא בדרך כלל עושה בלידות, כי הלידה שלי הייתה ממש קצרה. אבל אני יכולה להעיד שגם המעט הזה היה כל כך הרבה בשבילי. ובמיוחד התמיכה לאחר הלידה, כשהגענו הביתה, במקלחת הראשונה, בהנקה ואפילו בקפיצות הגדילה. עם יד על הדופק ואוזן קשבת , היא תמיד שם בשבילנו. כל מי שמעוניינת בפרטים מוזמנת לפנות אלי במייל navit.alalouf@gmail.com

קפיצת גדילה או גזים?

מי היה מאמין שכבר חודש עבר?

רק אתמול אני זוכרת כשיואב יצא לאוויר העולם, קטן ושברירי, והנה היום הילד בלי עין הרע גדל (הערכה שלי , כבר עברנו את גבול ה - 4 קילו).
הילד מפגין כוח פיסי לא ברור.
שרירי הרגליים מפותחים בצורה שלא תאמן,והראש מורם בגוואה בקלי קלות.
אנרגיות לא חסר לקטן וגם את הריאות שלו כבר כל השכונה שמעה.... מי היה מאמין שבבית החולים חששו שהילד שקט מדי?....(זו לא הייתה אני, אלא הסבתא. עד היום היא לא מאמינה שהילד ערני, איכשהו יוצא שהיא תמיד זוכה לראות אותו ברגעי הנמנמת שלו, ועם הזמן רגעים אלו מתמעטים...).

מיום ליום אנחנו נקשרים זה לזו, ואפילו אם עובר עלינו יום קשה , מספיק חיוך קטן מהפשוש, כדי להתאושש.
ואם החיוך עדיין לא ממש מפותח וברור, מספיק הסנפה של ריח התינוקות או נשיקה חמה עם חיבוק כדי לאגור כוחות חדשים.
מצחיק, מאלו דברים אני מתלהבת ומעודדת את הקטן.
היום, כל נפיחה שיוצאת ממנו, זוכה להתלהבות רבה ועידוד להמשיך כך.
אני בטוחה שבעוד שנתיים, המצב יהיה הפוך וננסה לחנך אותו שלא עושים דברים כאלו בציבור.

עניין הגזים זה לא עניין קל אצל תינוקות וליבי יוצא אליו בכל פעם שאני רואה אותו מתפתל.
הילד נהיה אדום כמו עגבנייה, מכווץ כולו בתקווה לשחרור מהיר וקל.

למזלי, יצא לי להכיר בשבועות האחרונים, מוצר אדיר, שאני ממליצה עליו לכל אמא טרייה, והוא המנשא של לופי.
זהו מנשא בד בו ניתן להחזיק את התינוק ב-2 תנוחות: תנוחת עובר ובטן אל בטן.
והיום יש כבר דגם חדש - לופיקס.
זהו פתרון נפלא להחזקת תינוק בידיים, ובאותה הזדמנות זו הגנה נפלאה על רצפת האגן (לנשים שבכן זה בוודאי חשוב).
ומבחינתי, הדבר שקנה אותי, זה ההקלה האדירה שזה מעניק לתינוק במקרה של גזים.

המנשא מתאים מיום היוולדו של התינוק עד שלבים מתקדמים.



וכשהמנשא לא בשימוש, אמא מנסה קצת לעזור.
סיבובי אגן והרמת רגליים, וקריאות שמחה בכל נפיחה :-)



וכשזה לא גזים והילד סתם באטרף ורוצה כל היום ציצי, מה יותר קל מלתרץ את זה ב"קפיצת גדילה".
ועם כל ה"שגעונות" אין כמו לראות את 2 הידיים הקטנות שלו מחבקות את השד בעת הנקה ובו זמנית מעסות אותו כאילו הוא מצפה שעוד קצת יצא משם... או סתם כי הוא גבר קטן... :-)