תפירה...והרשימה עוד ארוכה.....

סוף 37 ויש לי עוד תקוות רבות להספיק די הרבה דברים לפני שהתינוק מגיע.

כל חברה שמתשאלת אותי קצת לגבי המוכנות שלי פשוט מופתעת מחוסר ההתרגשות או "הלחץ" שמשום מה אמור להיות לי.
מבחינתי, אם תשאלו אותי, יש עוד הרבה זמן....ואין מה להילחץ והדברים יסתדרו מעצמם.
התיק לא ממש מוכן, חדר עדיין לא מאורגן, הבגדים עדיין מחכים לעבור כביסה....וייתכן ויש עוד דברים שאני אפילו לא מודעת שצריך להכין לקראת הלידה.

איציק, הולך לישון כל ערב בלחץ, שמא היום זה היום ואני אעיר אותו באמצע הלילה עם צירים.
אני לא יודעת, מה איתו, אבל אני עדיין ישנה טוב בלילות, ובכל יום בו לא הולכים לעבודה אני מנצלת את זה לילה מלא של 12 שעות שינה.

לקראת בואו של התינוק, גדלה לה הרשימה של "משימות התפירה" אך לצערי, לא ממש עמדתי ביעדים שהצבתי לעצמי. זה היה שילוב של "יש עוד זמן" עם "חם מדי" ופשוט חוסר מוזה לשבת רצוף מול מכונת התפירה.

למרות, שלמזלי, יש לי הוכחות לכך... חבל רק שהן די מועטות ....



הפרוייקט הראשון שהתחלתי ובאמת סיימתי אותו, היה תפירה של תיק.
הגזרה לקוחה מהספר של Amy butler, תיק לידה מודרני.



למען האמת רציתי את התיק הזה עוד לפני שהייתי בהריון. זה פשוט היה נראה לי תיק מדליק ליצירה.

היום, כשהוא מוכן וראוי לשימוש, אני קצת בספק לגבי התאימות שלו לשימוש עם עגלה או בכלל כתיק חיתולים, אבל אין ספק שזה תיק די מרשים במיוחד בגלל הבדים.

זה הזמן להודות לחברתי היקרה, הילה שבזכותה יש לי את הספר ואת הבדים המהממים.



לתיק תפרתי כ"חלק מהסט" משטח החתלה , כאשר צד אחד הינו מגבת והצד השני תואם בבדים לתיק.
אז אם בתיק אני לא אשתמש ביום יום, אני מאמינה שלפחות המשטח ילווה אותי.





למתעניינות בהכנה של התיק, אני יכולה לאמר ולהזהיר, שזה לא תיק פשוט להכנה. זה לא שהוא כל כך מתוחכם בגזרה שלו, כמו שיש כל כך הרבה שלבים וכל כך הרבה שכבות.

רק הגזירה לקחה לי כמה שעות טובות... ובמקרה שלי זה נפרס על כמה ימים.

מה גם, שניסיתי להיות תלמידה טובה ולעקוב אחרי השלבים בספר מילה במילה, והרבה מההסברים היו קצת לא ברורים. לקח לי הרבה זמן לנסות להבין ולדמיין מה הייתה כוונת המשורר. לא הייתי מוכנה לעגל פינות הבכנה של התיק הזה.
בקיצור, אין ספק שזו הייתה תפירה מאתגרת.


פרוייקט נוסף שהסתיים בהצלחה, היה תפירת שמיכונת קייצית. צד אחד פיקה והצד השני בדי כותנה.
זה היה לשם שינוי פרוייקט זריז וקל.




ועכשיו, כשאני מסתכלת על שאר הרשימה, יש לי עוד כל כך הרבה דברים שקיוויתי להכין ותרם הספיקותי.
אני רק מקווה שאולי בשבועיים שנותרו לי עדיין אספיק לתפור קצת, ואם לא, אז אולי יתמזל מזלי והתינוק יהיה נוח ואוכל לחזור די מהר לשולחן היצירה.

והערה לסיום, בהקשר של הפוסט הקודם (אלבום דיגטלי ליום הולדת 60):
ראשית, אני רוצה להודות לכל המגיבות , אין ספק שהתגובות מחזקות ונותנות הרגשה טובה.

חלקכן התעניינו ותהו לגבי אופן ההכנה. אז הסבר קל....

את האלבום עיצבתי ללא שום קשר לתוכנה של האתר MyAlbum.
כל העיצוב מהתחלה ועד הסוף, בוצע בפוטושופ.

חלק מהחומרים הינם חומרים מוכנים שהורדתי מהאינטרנט וחלקם אני יצרתי.

לאחר שהאלבום היה גמור ( כל 44 הדפים + 2 דפי שער), שמרתי כל דף כ - jpeg והעלתי כתמונה שנפרסת על דף שלם בתוכנה של האתר My Album.

בתהליך זה יש להקפיד לא לחרוג מאיזור העריכה המסומן בתוכנה כקו מקוווקו, כי אלו שוליים שעוברים חיתוך.
לאחר שפרסתי את כל הדפים בתוכנה, שלחתי את האלבום להדפסה (שליחה וירטואלית :) ).
וכך נוצר לו האלבום.

ולבינתיים, אני רוצה לאחל לכולם שבוע נפלא וקריר (מחזיקה אצבעות)

אלבום יום הולדת 60

בסוף השבוע האחרון חגגנו לחמי יום הולדת 60!

רבים מכם מכירים את התופעה שדווקא בימי הולדת עגולים, מרגישים דחף עז לעשות משהו מיוחד.

אם תשאלו אותי, אני לא כל כך מבינה את זה, ואני חושבת שכל גיל, אם הוא עגול או כמעט עגול, מיוחד לכשעצמו.

כמובן, שלא פסחנו על ציון יום זה והחלטנו להכין לחמי אלבום דיגיטלי.

חבל רק ש"ההצתה" הייתה מאוחרת ונתנו לי רק 7 ימי עבודה לאלבום.

לאלו מכם שכבר חוו פרוייקט שכזה, כמובן יודעים שזה תהליך לא קל. זה מתחיל מאיסוף כל האלבומים הישנים מהבית, סריקת תמונות, בחירה ואחר כך כמובן עיצוב.

למזלי, יש לי מלאך קטן שתמיד תומך בי ובמיוחד בתחום היצירה.

איציק ישב איתי עד השעות הקטנות של הלילה בסריקת תמונות.

ובצד הסיפרותי, אחות של איציק סיפקה מספיק סיפורים מעניינים שהוסיפו המון לכל דף באלבום.

ובדיעבד, אני יכולה להגיד לכם שזה מה שעושה למבוגרים. אותם אנקדוטות ותמונות מהעבר.

את האלבום עיצבתי בפוטושופ.

בהתחלה התחלתי עם עיצוב מינימנליסטי, של תמונות בלבד, ועם הזמן הוספתי עוד אלמנטים "סקרפיים", אבל ממש בקטנה.

אני די מרוצה מהתוצאה הסופית, במיוחד אחרי שראיתי את המבט והדמעות של חמי.

וברור לי שמעתה, זה בלתי נמנע, ואני חייבת להכין עוד אלבומים לשאר בני המשפחה הקרובים.

האלבום הינו בגודל 20X20 ס"מ

הכריכה -

כדי לראות את דפי האלבום (יש 44 דפים!) אני מצרפת לינק לאלבום המלא. לחצו על התמונה למטה.

60's Birthday - Digital Album

זו פעם ראשונה שלי שאני מכינה אלבום דיגיטלי אמיתי ומדפיסה אותו.

אז לאלו שמעוניינים בקצת פרטים טכניים לגבי הדפסה, אני ארחיב.....

כידוע לרובכם, ישנם אתרים רבים המספקים הדפסת אלבומים דיגיטליים ואף תוכנות לעיצוב האלבום.

אחד הראשונים והמוכרים הינו - לופה.

אנחנו היינו חייבים למצוא אתר שנותן את השירות המהיר ביותר, כי היינו קצרים בזמן.

אז אחרי מחקר קצר, מצאנו את האתר myAlbum, המדפיס אלבום תוך יומיים ואם מוסיפים לימנציה, תוסיפו יום עבודה נוסף.

את האלבום ניתן לאסוף באופן עצמי ברמת גן.

האלבום, מודפס על נייר דפוס, סטנדרטי וזהה לכל שאר האתרים באינטרנט.

אנחנו החלטנו להשקיע עוד קצת ולקבל תוצאה קצת יותר משדרגת, ולכן הוספנו לימנציה לדפים.

אכן, זה משווה מראה קצת יותר מושקע לדף, אך לא עבה באופן מיוחד.

עלות הדפסה של אלבום 20X20 עם לימנציה (44 דפים - שימו לב שזה מגיע בקפיצות של 4, כי ההדפסה היא ברביעיות) - 280 ש"ח ( 100 ש"ח עבור הלימנציה).

אני יכולה לשתף, מנסיון, שהדפסה על דפי פוטו זה עולם אחר לגמרי ואיכות שלא משתווה לאיכות של נייר הדפוס.

לצערי, לא יצא לנו להדפיס אלבום זה בנייר פוטו, כי זמן הדפסת האלבום בשיטה זו הינו 7 ימי עבודה.

אך לאלו שקצת יותר מחושבים, אני ממליצה לנסות את האתר הבא - SBY.

ולסיכום, אני יכולה לאמר, שעד עתה קצת נרתעתי מהכנת אלבום דיגיטלי, מסיבות שלא כל כך ברורות לי, אבל היום, אחרי שאני רואה את התוצאה המתקבלת, אני חייבת לציין שזה פתרון מעולה היום בעידן הדיגטלי, כשכמעט ולא מפתחים תמונות, והתמונות אפשהו נעלמות בין עשרות תתי ספריות במחשב האישי שלנו.

ומבט אחרון על הספר, הכנתי סרטון קצר ( 2 דקות) המראה כיצד הספר נראה באמת לפי הכפולות המתוכננות....

מקווה שנהניתם, ואשמח לענות על שאלות בכל הקשור לעיצוב האלבום והדפסתו.

שבוע נפלא לכולם

רגע לפני הסוף... מתחיל להיות מעניין

כן, אני עדיין פה, "עלגלה", "בשלה" או כל תואר שרק תרצו לתת לאישה בחודש תשיעי.

אבל אם תשאלו אותי, אני לא מחכה שהוא יצא. למרות החום והכבדות אני רוצה שהוא ישאר שם בפנים, בועט ולפעמים אף מתעלל....עד הרגע האחרון.

אני יודעת שלא הפגנתי נוכחות כזאת מרשימה במהלך החודשים האחרונים ואני מצטערת על כך. באמת שרציתי, פשוט לא יצא...

עם זאת, אני בטוחה שהמצב הולך להשתפר כי יש לי הרבה מה להראות ומה לספר .

אני אתחיל עם אירוע אליו הוזמנתי כבלוגרית.

אני חייבת לציין שזה די הפתיע אותי כל העניין הזה. אחרי שנתיים בהם תיחזקתי 2 בלוגים, זכיתי או לפחות נחשפתי לעובדה שיש הכרה לבלוג שלי מעבר למספר בנות שג'וק התפירה וה - Scrapbooking דבק בהם.

אז כפי שהתחלתי לספר, הוזמנתי לאירוע של אל גאוצ'ו בו הציגו לנו סדרת מוצרים חדשים שעומדים להיות מושקים בזמן הקרוב בסופרים.

לדעתי, זהו רעיון שיווקי נהדר לשתף פעולה עם בלוגרים, וממש מצא חן בעיני העניין.

עד כדי כך, שהגעתי בשביל לזה עד לתל אביב, וגררתי איתי את איציק לחגיגה. האמת זה לא היה כל כך קשה, אחרי שהוא שמע שזה כולל ארוחה ואפילו מתנה :).

אז מה היה שם? ומהיא אותה סידרה?

קצת נתונים טכניים.....

רשת מסעדות אל גאוצ'ו מביאה לשוק הבשר בישראל סדרת מוצרי בשר פרימיום תחת השם "אל גאוצ'ו" אשר תשווק במקפיאי רשתות השיווק ובסופרמרקטים בכל רחבי הארץ.

הסדרה כוללת 5 מוצרים ייחודיים מ - 100% בשר המגיע הישר מארגנטינה - קציצות, המבורגר, קבבונים, צ'וריסוס ואנטריקוט.

בניגוד לשאר בשרי ה"על האש" הקפואים, מוצרים אלו אינם מעובדים! והם 100% בשר.

מוצר זה הינו מוצר המשווק בשיתוף עם חברת "נטו".

ואחרי שברור על מה מדובר, אני יכולה לחלוק עמכם חוויות מהטעימות השונות ומהאירוע בכלל.

הארוע אומנם התקיים בת"א, אבל איך שנכנסנו למקום היה אפשר לרגע לחשוב שאכן הגענו לחווה אמיתית.

היה חציר בכל מקום ואפילו סוס.

הפריז'ות (המנגלים הדרום האמריקאיים) מוקמו ועליהם נתחי בשר ענקיים לאסדו. ממש תאווה לעיניים...

מלצרים הסתובבו עם טעימות מהמנגל.

אני ואיציק מאוד אהבנו את הקבבים והצו'ריסוס וכמובן את האמפנדות. אך התאכזבתי לגלות שהאמפנדות הם לא חלק מהמוצרים המשווקים.

אחרי מינגלינג קצר, זימינו אותנו להצגת המוצרים בידי מנכ"ל אלגאוצ'ו.

הוא הציג את הרעיון השיווקי ואת המוצרים. הסביר את היתרונות של הבשר על בשר טרי מגבעות הגולן, ואף חשף בפנינו מוצרים נוספים שעומדים להיות משווקים בזמן הקרוב...לכל אוהבי הצ'ימצ'ורי, יש למה לחכות.

נפתח פאנל חופשי לשאלות ומיד אחרי זה הוזמנו לבחור בשרים היישר מהמנגל.



ניסיתי לטעום מהכל, והכל היה טעים, אבל לא הייתי קוראת לעצמי קרניבורית בנשמה, כך שאת הדיעה שלי הייתי לוקחת בערבון מוגבל.

מה שכן, אני קצת בספק לגבי כל עניין המוצרים הקפואים.

אני בטוחה שבהשוואה לשאר המוצרים המעובדים במקפיא, לא יכול להיות טוב יותר.

אבל למי שמכין הכל מהבסיס בבית, קצת קשה לקנות קציצה מוכנה במקפיא.

ומי שמכיר אותי, יודע שאני מכינה הכל החל מציר עוף ועד המנה המורכבת ביותר.

יש משהו מספק מחיבור כל המרכיבים ביחד החל מהבסיס ומשחק עם הטעמים.

אבל למי שכן רואה את עצמו כקניין של בשר "על האש" קפוא, אני ממליצה בחום על הקבבים והצ'וריסוס, הם באמת היו טעימים ומפתיעים בטעמם.

ואם כבר על ארגניטינה עסקינן, ראיתי לנכון לשתף בקצת תמונות מגרות הישר מארגנטינה.

אם יש משהו שהארגנטינאים טובים בו זה בשר ואירוח מכל הלב.

לפני 3 שנים חזרנו מטיול ארוך, בן השאר ארגנטינה.

נחשפנו שם לכל המטעמים שיש לארגנטינה להציע. החל משוקולדים, גלידות ועד לגולת הכותרת - בשר. והמון בשר.....

וטרי הישר מהמדף במקרר שבסופר.

באמת חבל שאני לא אכלנית כזו גדולה של בשר, אבל איציק התענג על כל חתיכה שהשארתי בצלחת.

כשאצלנו בארץ יוצאים לטיול מאורגן, הכי הרבה נותנים איזו חמגשית או סנדוויץ...לעומת זאת בארגנטינה, בקלות פותחים מנגל מאולתר ומכינים לכולםםםםםם סטקים עסיסים.

From Jeeps day Trip

From Jeeps day Trip

ומי לא מכיר את מסעדת דון אלברטו בברילוצ'ה ?!

והדבר האהוב עלי - אמפנדות....

ביום האחרון שלנו בארגנטינה זכיתי להשתתף בערב בו הכנו אמפנדות לרוב עם מילויים שונים ומעניינים. חלקם מטוגנות וחלקם אפויות. פשוט טענוג לחיך.

ולמי שמעוניין לראות או לקרוא על חוויות נוספות מארגנטינה מוזמן להיכנס לבלוג הטיול שלנו.
ארגנטינה

עד כאן אוכל, ודיבורים...מקווה שלא עשיתי אתכם רעבים מדי...

מקווה בימים הקרובים לשתף בכמה יצירות שהכנתי לאחרונה.

אפילו את עצמי הפתעתי ביכולת לשבת רצוף על התחת עם הבטן תקועה לקצה של השולחן :) וליצור ....

סופשבוע נעים וקריר (בתקווה) לכולם.

הריון, ספרים ושמות.....

להריון יש קצב משלו ובלי לשים לב הזמן חולף ואטוטו "מריחים" את הסוף.

אני מנסה לנצל את אותם רגעים מופלאים ולהינות מכל רגע.

זה די מוזר לסובבים אותי לשמוע אותי מדברת ככה, כשרוב הבנות (לא את שרון :)) מתארות את ההריון, הלידה ואפילו את חופשת הלידה כחוויה שצריך לעבור ולא יותר מזה.

איציק, די מהר למד שלא כדאי להשוות בין חוויות של נשים ובמקרה שלו הוא צריך להנות מהתקופה ולהיות מרוצה שלא נפלה עליו קוטרית ,עם חשקים לא ברורים באמצע הלילה.

רבים מכם יודעים שבהריון ההורמונים שולטים באישה וכל התנהגות לא רצויה ישר מתורצת בהריון.

במקרה שלי, אני לא יכולה לאמר שיש שינוי דרסטי בהריון שמוביל להתנהגות לא רצויה, אך אין ספק שחל שינוי שאני מאחלת שישאר לעוד זמן מה....

לרוב, הייתי מתארת את עצמי כבחורה הנוטה להילחץ בקלות, בחורה שקל להפחיד וחיה די הרבה בפחדים שאני יוצרת לעצמי.

למרבה הפלא, בהריון הכל נעלם. רוגע ושלווה השתלטו עלי ורק מחשבות אופטימיות חולפות במוחי.

אפילו הרפלקסולוגית שלי טוענת שיש שינוי די בולט ברגליים שלי שדי מצדיק את השינוי הזה.

כשסיפרתי את התופעה בחוג להתעמלות, מיד התחילו לשאול אותי, איך זה יכול להיות שאני לא חוששת, מה אני לא קוראת ספרים להריון?

אז התשובה שלי הייתה, אני משתדלת לא לחקור יותר מדי. מה שצריך לדעת אני יודעת ומה שבגדר מידע עודף, שישאר בצד.

אני לא האישה הראשונה שעומדת ללדת, והיו תקופות בהן לא היו ספרים והמידע לא היה כל כך נגיש ובכל זאת ילדו ילדים בריאים.

זה לא אומר שאני טומנת את ראשי בחול, אבל אני לא יודעת כמה זה חכם לשמוע כל כך הרבה חוויות של בנות אחרות והשליך מזה הלאה, במיוחד אם זה חוויות לא נעימות. לכל אחת יש את החוויה הייחודית לה וזה תלוי בהרבה גורמים וגם מזל.

עם זאת, כן התחלתי להתעניין בנושא שלטעמי די חשוב וחבל שלא זוכה לחשיפה המתאימה בקרב כל ההריוניות, וזה "לידה פעילה".

ולמי שלא יודע מה המשמעות, אז לידה פעילה, משמע "לידה טבעית".

כל המונחים הנ"ל די חדשים לי ואני בטוחה שמי שעדיין לא בשלב של הריון גם לא מבין על מה כל העניין.

הכל התחיל מהמלצה לשימוש ב"דולה" (תומכת לידה) והמשיך עם קריאה של ספר חובה "לידה פעילה, המדריך ללידה טבעית" (הילה, תודה על ההמלצה).

אני יודעת שהדעות בנושא די חלוקות. אני יכולה לאמר שאני לא הגעתי לנושא מאיזה שגעון של"פמיניזם", "בריאות" או "רוחניות" או כל אסוציאציה שעולה בדעתכם כשאתם שומעים את הנושא.

עד לפני שפתחתי את הספר, לא ידעתי הרבה על הלידה, אם בכלל.

נכון שהמדריכה להתעמלות, תמיד דואגת ליידע אותנו כמה חשוב לתרגל קבוצות שרירים מסויימות לקראת הלידה ואף דאגה להמליץ להזהר מלקיחה אמפולסיבית של אפידורל. אך עד שלא פתחתי את הספר לא הבנתי את המשמעות של כל העניין.

אני לא ארחיב בנושא, אחרי הכל זה לא בלוג הריון ואני גם לא מחשיבה את עצמי מומחית גדולה בנושא.

אני רק יכולה לאמר, ששווה להתעניין ולקרוא. מבטיחה לכם שאחרי שתקראו את הפרקים הראשונים, תתהו איך הגענו למצב של היום מבחינת הלידה (אני מדברת על המאה האחרונה), ולמה צריך לסבול כל כך הרבה כשיש כל כך הרבה דרכים להקל על כל החוויה (כן, זו אמורה להיות חוויה...) בלי סכנות לעובר וליולדת.

ובנימה קצת יותר משעשעת....

ספר נוסף שנכנס לביתנו הינו אבא נולד : מדריך ההריון לגבר

ספר הומוריסטי, משעשע ביותר.

אומנם, זה מוגדר להיות ספר לגבר, אבל אני יכולה לאמר לכם שכל אישה תשמח לקרוא את הספר ולחלוק חיוך או שתיים עם בן זוגה.

הספר מתאר בצורה מאוד הומוריסטית ואמיתית! מצבים אמיתיים שכל זוג וכל גבר חווה במהלך ההריון.

לצערי, אי אפשר למצוא את הספר בחנויות השונות, אבל אני חושבת שניתן להזמין אותו ישירות מהאתר שלו. שווה לנסות...

אחד הנושאים שרבים שואלים אותנו בזמן האחרון זה, "חשבתם על שם לתינוק?"

תשובתנו, "לא, ולא נראה לי שנמצא בזמן הקרוב"

ניסינו את הספרים השונים המוצעים בשוק, ופשוט אף שם לא קרץ לנו.

איציק רוצה ילד עם שם בעל 2 הבהרות לפחות ולי, לעומת זאת, אין בקשות מיוחדות.

בספר "אבא נולד", יש קטע משעשע בנושא של שמות, והנה קטע הלקוח מתוך הספר:

"...והנה עוד כמה טיפים איך לא לבחור שם לילד:

שמות של פירות(תות), תבלינים (קינמון) ותמציות לבישול (וניל) נועדו למאכלים, ולא לילדים.

אם יותר מבן משפחה אחד טועה בהגייה של השם הנבחר - כנראה יש פה בעיה.

מקוריות היא תכונה טובה, אבל במידה. נסו לא לתת לילד שם שהתגובה המיידית עליו תהיה : "מה זה?"

ואם כבר ישאלו "מה זה", כדאי לתהיה לכם תשובה טובה. דוגמא לתשובה טובה: "סוג של פרח שגדל במדבר". דוגמא לתשובה לא טובה: "לפי הקבלה זה יוצא 77, מספר המסמל עוצמה".

מצד שני: אם אתם הולכים על השמות הקלאסיים (עיינו ערך: "גיא" ו"נועה"), קחו בחשבון שמהגן ועד סוף התיכון תתווסף לשם הילד גם האות הראשונה של שם המשפחה שלכם ("גיא ד." או "נועה ב.") , כי כמוהם יהיו עוד ארבעה בכיתה.

סבתא-רבא מצד אמא שלך, שנפטרה בחודש שעבר, יכולה במקרה הצורך להסתפק בשם שני. שמחה זה ממש לא שם לתינוקת שהרגע נולדה, אפילו אם אתה מקווה שהיא תחייך כל היום.

אל תהיו מאלה שאומרים: "נראה איך הוא יוצא, ואז נחליט מה מתאים לו". כשהוא ייצא הוא ייראה כמו חייזר מקומט, ואתם לא באמת רוצים לקרוא לו "אי.טי". ..."

(אבא נולד)

אז עד שקראתי קטע זה חשבתי להיות מאותם הורים שמחכים לרגע האחרון, לא בהכרח כי חשבתי שהפרצוף שלא יגלה לי את השם, פשוט ניסיתי לדחות את ההחלטה לשלב בו חייבים להחליט.

עכשיו, אני תוהה אולי שווה לעשות את המאמץ הנוסף, ולכן חשבתי לשאול אתכם הקוראים אם יש לכם הצעה?

תודה לכל העונים. (ולמי שפיספס, זה בן!)

עד כאן שבוע 28, היום אני מתחילה 29 ...

מהודו באהבה

הצלחנו להשיג כרטיסים למופע!

בפוקס מדהים הגענו להופעה האחרונה של מופע הבוליווד "בהארטה" שהגיע לישראל הישר מהודו .

זה היה מופע קסום, מלא תלבושות, שירים וריקודים .

טוב, האמת שאני קצת משוחדת, וכמעט כל דבר שקשור להודים אני אוהבת.

אני יודעת שאצל רבים מאלו שביקרו בהודו, הדעות הן די קיצוניות. יש את אלו שמתאהבים במקום ויש את אלו שנשבעים שלא יחזרו שוב.

אז כמו שאתם מתארים לעצמכם, אני מאלו שהתאהבו. ולמזלי, איציק גם התאהב במקום.

את המופע ליווה "איצקו", מצערת אבל אני זוכרת רק את השם הזה...אני יכולה לתרץ זאת בהריון, אבל שכחה זה פגם שהיה לפני וכנראה ישאר גם אחרי ההריון.

המופע מגולל סיפור אהבה של הודי אמריקאי שהגיע להודו למטרת עבודה ומתאהב בבחורה הודית מקומית.

כמובן, שהדרך לכבוש את ליבה לא הייתה קלה, אחרת המופע היה מסתיים על ההתחלה...

הרבה בעלילה אין,אבל למען האמת, אני לא חושבת שבשביל זה אנשים הגיעו למופע. הריקודים והשירים די מספקים ומשאירים אותך עליז ושמח לאורך כל המופע.

כשהיינו בהודו הלכנו לסרט קולנוע הודי. זו הייתה חוויה מיוחדת במינה שניתן לחוות רק בהודו.

מעבר למשחק, ריקודים ושירה בסרט, כל האנשים בקולונוע לוקחים חלק פעיל בשמחה.

כשמופיע על המרקע שחקן מפורסם או חתיך, מיד מתחילות שריקות ומחיאות כפיים.

ובהרבה מהריקודים, היו אנשים שקמו על הרגליים והשתתפו בשמחה.

אין ספק שהתנהגות זו לא מפתיעה אחרי שמכירים את הטיפוס ההודי.

אותו איש פשוט, שתמיד יש לו חיוך על הפרצוף, גם שהחיים לא ממש מחייכים לו בחזרה. זה שתמיד מנסה לעזור לכם ברחוב, גם כשהוא לא ממש יודע מה אתם מחפשים או לאן אתם הולכים.

במופע שלנו, ניסו להביא קצת מההווי הבוליוודי.

"איצקו" הצליח להקים את כל הקהל ולהרקיד אותו לצלילי שיר הודי.

איציק די מהר התמסר לשמחה ולריקוד, ומזל שהייתה לי מצלמה לתפוס את הרגע.

איציק לא היה היחיד שזרם עם הקהל....

תמונה שלי אין מהאירוע, אבל ברגע ששמעתי את השיר שלצלילו כל הקהל קם על הרגליים, ידעתי שזה הרגע לחשוף רגע מהחתונה שלנו.

כשנתבקשנו ע"י ה - DJ לבחור שיר לשבירת הכוס בחופה, קיבלנו דיסק מלא בשירים לבחירה.

בהתחלה, זה היה נראה כפרוייקט בלתי אפשרי, אבל ברגע ששמעתי את השיר ההודי הבא (אותו שיר שכולם רקדו לצליליו במופע), ידעתי שזה השיר שלנו.

אומנם, החתונה הייתה לפני הנסיעה שלנו להודו, אבל עוד לפני שהיינו שם, כבר הייתה לי חיבה מיוחדת להודו.

ומאחר, ובזמן הקרוב, אין סיכוי שאראה את רחובות הודו מקרוב, כל שנותר לנו זה לספוג את הריחות והטעמים של האוכל ההודי המשגע, שלמזלי שנינו אוהבים לאכול ואני אוהבת במיוחד להכין.

אני מאחלת לכולם סופשבוע נפלא, מלא שמחה.

מחשבות וחוויות

השבועות חולפים ודי מהר זה מרגיש שאוטוטו זה הולך להיגמר....

40 שבועות (9 חודשים, לגברים שביניכם) זה נשמע הרבה, אבל תאמינו לי שהזמן חולף בלי להרגיש ותקופת הפריחה הזו פשוט חולפת בלי להרגיש.

נכון, זה לא תמיד מרגיש כמו תקופת פריחה, אך החל משבוע 20 (בערך) הכל משתנה לטובה, ואת כל המכאובים וההרגשות של השליש הראשון פשוט שוכחים.

די מזכיר את מה שכולן מבטיחות לי שמיד אחרי כל הסבל בלידה שוכחים הכל וחושבים על הילד הבא.



אני אוטוטו נכנסת לשבוע 24, מלאת אנרגיות יותר מתמיד.

האנרגיות עדיין לא הופנו ליצירה, אך נראה שיש סממנים לתקופת קינון.

מהרגע הראשון שחזרנו הביתה מהטיול, הצהרתי שיש לבצע מהפך בבית לקראת הילוד הקרב ובא.

זה לא קל לבצע ב - 80 מטר בהם אנחנו גרים.

עדיין אני לא רואה איפה בדיוק הוא הולך להיכנס, אבל לפחות הבית זוכה לנקיון פסח, משהו שהבית לא זכה לקבל בפסח האחרון.

לאיציק קצת קשה להבין את האובססיה שתקפה אותי בשבועיים האחרונים, במיוחד שזה מלווה בהיפוך טוטאלי של הבית על מנת להביא אותו לסדר.

טוב שיש את ההריון כתירוץ לכל התנהגות לא מוסברת.



בזמן שאני כבר בשלה ומוכנה לבואו של התינוק, איציק מנסה להתכחש שעוד פחות מ- 4 חודשים הוא יצטרך ללמוד להחליף חיתולים.



בשבת האחרונה, זכינו לראות את האחיינית החדשה במשפחה, הילה שמה.

יצא (בלי תיאום כלשהו) שכל בנות משפחת קליין ואללוף (לפחות אלו שנשאות) נכנסו להריון בסמיכות זו לזו.

אחות של איציק הייתה הראשונה, ואני ואחותי מתוכננות ללדת בסמיכות רבה.



אני מיד התחברתי להילה כמו כפפה.

היא התקרבלה על הבטן שלי בצורה כל כך מושלמת.

נראה שהתנודות ברחם הרגיעו אותה די מהר.

כולם התפלאו שלא התרגשתי מקצת בכי ותוך דקות ספורות היא נרגעה עלי.

לי זה לא הרגיש חדש ומוזר, אחרי הכל, אומנם ילדים עדיין לא גידלתי, אבל אחיינים ובני דודים זכיתי לגדל מגיל די צעיר.

זו הייתה חוויה מושלמת.

לא חושבת שהייתי מרגישה אותו הדבר אם לא הייתי בהריון.

שתינו ישבנו מחובקות למעלה משעה, לא ממהרות ללכת לשום מקום ובאופן מפתיע לא משועממות.

אז כמו שאתם מבינים, אני כבר מוכנה, אבל עדיין לא מוכנה לוותר על אותם שבועות שנותרו בו הוא עדיין ברחם בועט.

ולדקלה ודרור, מזל טוב להולדת הילה המקסימה.

חוויות מוויאטנם

כן, אנחנו כבר כאן....
אני יודעת שהבטחתי עידכון מהשטח, אך מילים ומעשים מסתבר הם שני עולומות שלעיתים לא מתואמים בתקופת הריון :)

ולפני שאני אתחיל בסיפורי, אני רוצה להודות על כל התגובות החמות שקיבלתי מעשרות הקוראות בבלוג בעקבות החדשות.
אני כבר בשבוע 22.
תוך שלושה שבועות של טיול, גדלתי בממדים בצורה מפתיעה.
ייתכן שחלק מזה נובע מזה שבטיול (מהסוג הזה לפחות) אין ממש מראות לבדיקה הקפית, כך שפגישה עם מראה בגודל מלא הייתה די מפתיעה.
אני ממש מתאפקת לא להרחיב עוד לגבי ההריון, כי אחרי הכל, מטרת הפוסט דיווח על וויאטנם, אבל זה יכנס פה ושם, כי בכל זאת, זה סיפור מנקודת מבטה של אישה בהריון.

אז מראש אני מבקשת סליחה בפני כל מי שהיה בוויאטנאם וירגיש שאני עושה אבל למקום בחוויותי, ובמיוחד אני מבקשת סליחה מאיציק ורוצה להודות לו על הסבלנות הרבה שהוא גילה בטיול לאורך כל הדרך.
אין ספק, שזה חדש, אחרי טיולים רבים בעולם ,לחוות טיול עם אישה הרה שחווה כל דבר לראשונה ולא ממש יודעת למה לצפות , ובכל שנייה שחולפת בודקת אם יש בשטח שירותים, מים וכסא להרגיע את הגב והרגליים.

ולטיול....

שיעור גאוגרפיה קצר לאלו שלא מכירים או זקוקים לרענון קל....
וויאטנם, הינה מדינה בדרום מזרח אסיה, גובלת עם סין, לאוס וקמבודיה.

אני מאמינה שאצל רבים מכם היא מקוטלגת בגדר מדינת עולם שלישי, אך אני תמיד תוהה וחושבת, מה זו באמת מדינת עולם שלישי?!
כשלכל אדם שני שאתה רואה ברחוב יש Iphone או כל פלאפון אחר שיותר משוכלל משלי (ובמקרה הזה זה לא ממש חוכמה גדולה(: ) זה קצת קשה לחשוב על אותם אנשים כאנשים שחיים במדינת עולם שלישי.
או כשבכל מקום שאתה מסתכל יש מסכי פלאזמה, מכוניות משוכללות וקטנועים חדישים, זה גורם לך לחשוב ולתהות, האם יש לנו חשיבה מוטעת על אותם מדינות?!

כאחת שטיילה בדי הרבה יבשות, אני יכולה להעיד ולאמר שזו לא אחת מהמדינות שהייתי מגדירה כמדינת עולם שלישי.
כמובן שכמו בכל מקום גם כאן תוכלו למצוא את המיעוטים, ואני בטוחה שהמראות בסייגון יכולים קצת להרתיע אנשים מסויימים (לא היינו שם), אך בהשוואה למדינות מסויימות בדרום אמריקה, אני יכולה לאמר בלב שלם, שוויאטנם לא נכללת תחת אותם מדינות מפגרות.

אז אחרי שסיכמנו עובדה זו, אני מקווה שכל אותם אלו שחששו או לא הבינו מה יש לאישה בהריון לחפש בוויאטנם, מבינים עתה שהשד לא כזה נורא.

וויאטנם הינה מדינה קומוניסטית, אך לתייר המצוי קשה להבחין בעובדה זו.
זו מדינה שיש לה הרבה מה להציע לתייר ועצם העובדה שהיא שוקקת בתיירים, בעיקר בגיל מבוגר די מעיד על כך.
זו אחת המדינות שהיה יותר קל לטייל בה ולהגיע ממקום למקום.
עובדה זו די הפתיע אותנו ואותי במידת מה איכזבה.
למי ששוקל לקחת טיול מאורגן לוויאטנם, אני כבר עכשיו מודיעה, אל תעשו זאת! זה ביזבוז אדיר של כסף ולא תקבלו יותר ממה שהמדינה גם ככה מציעה לכל תייר.
כל אטרקציה או מקום אליו תרצו להגיע מאורגן ומתוכנן עד הפרט האחרון. כל שעליכם לעשות זה רק לבחור את המלון ואת הסוכנות לה תרצו לשלם. וברוב המקרים, המלונות מספקים שירות זה.

בניגוד, לכל אותם טיולים בהם צריך לעשות "שיעורי בית" ולגלות מה יש לעשות באותה מדינה ואיך מגיעים ממקום למקום, כאן פתרו לכם את הבעיה.
הכל מאורגן ומסודר ובמידת מה מתוייר יתר על המידה (לפחות לטעמי).

את הטיול שלנו התחלנו בהאנוי, בירת וויאטנם.
זו עיר מקסימה היושבת על גדות הנהר האדום.
העיר שוקקת חיים ובעיקר קטנועים. אין לי תמונות שיעידו על כך, אבל תאמינו לי כשאני אומרת שכמות הקטנועים היא בערך ככמות האנשים ברחוב.

המצב עד כדי כך קשה שיש חניונים מיוחדים לקטנועים.

העיר מלאה במלונות ובמסעדות משובחות. למרות שלטעמי אוכל מערבי זה קצת פיספוס במדינות המזרח, אך נראה שהכיבוש הצרפתי די השפיע על המטבח הוויאטנמי.
עם זאת, מי שממש רוצה, ולא מתפתה מפיצה או פסטה יכול להנות מאוכל מקומי.
והמפתיע בוויאטנם (בהשוואה לתאילנד למשל), שהתמורה עבור אותו כסף רבה יותר בוויאטנם, בעיקר במלונות.

אחת האטרקציות אליהן יצאנו כללה סיור במקדשים והפלגה לאורך נהר בו יש 3 קשתות/מערות.
כפי שציינתי מקודם, הכל אורגן ותוכנן מהמלון.

הסיור הינו יומי, יוצאים וחוזרים באותו יום להאנוי.
*** אני חייבת להסתייג בנקודה זו ולאמר, שכמובן שניתן להגיע לעיר ולטייל באופן עצמאי ובכך להפוך את אותם "חיים קלים" לקצת יותר מאתגרים, אך נראה שפשוט כולם לוקחים את אותם סיורים מאורגנים.
ובפרק זמן המצוצמם שלנו בטיול, החלטנו לנהוג אחרת מהרגיל וגם להצטרף לאותם סיורים.

ולפניכם, קצת מראות מהדרך....

מראה טיפוסי של מקומיים עם הכובע שהוא אייקון וויאטנמי.
וכמו בכל מקום טרופי, אל תפספסו את הפירות המדהימים.



וזה מה שקורה כשמנסים לצלם ילדה מקומית



היא מחזירה לך בצילום פורטרייט...

ולפני שנמשיך בתמונות....
אני חייבת להודות ולהתנצל בפני כל מי שציפה לתמונות שלי מהטיול.
רוב התמונות (פרט למספר ממש מועט שלא נחשב, וזה רק בגלל שניסיתי "ללמד" את איציק לצלם נכון) צולמו ע"י איציק.
אני שוב מאשימה את ההריון בחוסר החשק והאנרגיה להתכופף ולתפוס זווית טובה לצילום.
אז נכון שאיציק קצת סבל, כי תמיד היו לי ההערות מהצד, אך אני חייבת להודות, שיצאו תמונות לא רעות.



הסיור כלל סיור בנהר.







וכדי להמחיש את ה - over תיירותי שציינתי, תוכלו לראות שמחכים לתיירים צלמים על הנהר כדי לצלם אותם.
כשבחורה זו ניסתה לצלם אותנו, השווצתי לה במצלמה שלנו, אמרתי יפה "תודה, אין צורך" ובמקום צילמנו אותה.



מיומנות החתירה שלהם הפתיעה אותנו ברגע שראינו שהם יכולים לנצל גם את הרגלים.
כך שאל דאגה, הצלם ינוע איתכם בלי שום בעיה :) ובו בזמן תזכו לעוד תמונה.



מבט חטוף על החותרות שלנו.
בדרך הלוך הן נותנות לכם להינות מהנוף, אך בחזור , כל אותם מזכרות שלא עיניינו אותנו בעיר צצות מתוך קופסא ששימשה לי משענת נהדרת עד שנפתחה.
עכשיו לך תסביר להם יפה, שעל אף העבודה הפיסית שלהן אותה אתה מאוד מעריך לא בא לך לקנות עוד מזכרת מיותרת... (over תיירותי כבר אמרתי?....)



אחרי הסיור הזה, אני הבנתי שזה לא בשביל לי טיולים מאורגנים אפילו לא בשביל כמה שעות.
המחשבה שמישהו אחר שולט לי בזמן שלי ובהפסקות הפיפי שלי לא הסתדרו לי עם ההריון.
איציק החליט לגלות הבנה ולא ללחוץ בנושא, אך לפני שעזבנו לסאפה (צפון וויאטנם) איציק יצא להפלגה בהלונג ביי.
במקרה זה לא היה צריכה לשכנע הרבה, זה היה די ברור שאני לא מצטרפת, ובמקרה זה לא ההריון הכריע, אלא חוסר עמידתי בהפלגות ממושכות.
אין תיעוד מושך באופן מיוחד מהמקום (על אף שזה אמור להיות מקום יפיפה) מאחר ומזג האוויר לא האיר פנים לאיציק.

מכאן הצפנו לסאפה, צפון וויאטנם.
עיר פסטורלית על ההרים, עשירה בצמחייה ירוקה ואנשים לבביים.
את הדרך לסאפה עשינו ברכבת. עוד ח"ח שיש לתת לוויאטנם על הרמה והסטנדארט הגבוה.
שמו לב לקרון השינה שלנו.



כמובן שתוכלו למצוא קרון קצת פחות טוב, אבל עוד 4$ יסדרו אתכם בקרון לארבעה עם מיטה רכה וטלוויזית פלאזמה לפני השינה.



גם כאן המזל לא היה לצידנו ומזג האוויר לא גילה לנו את יופייה האמתי של העיר.
יצאנו לסיור בכפרים הסמוכים.
הנופים היו אמורים להיות מדהימים, כרי דשא לצד שדות אורז, גבעות ובקתות מעץ.
לצערנו לא ראינו אף אחד מהדברים הללו מבעד לערפל הכבד שפקד באיזור.

את הטיול התחלנו עם מדריך אחד, אך די מהר הצטרפו אלינו מלוות נוספות.
האנשים שהיו בקבוצה שלנו תהו מה האינטרס שלהן ללות אותנו בדרכנו כשברור להן שלא נקנה את מרכולתן, אך בכל זאת הן היו לצידנו לאורך כל הדרך, או לפחות עד שהגענו לכפר שלהן.





בלי בעיה, עם תינוק על הגב, הן צועדות את הדרך הלוך ושוב רק כדי לנסות למכור כמה תיקים רקומים מעשה ידיהם.



הכירו, המדריכה האישית שלי.



וכפי שאתם יכולים לנחש, אלו היו מעט מהתמונות שאני צילמתי.
אין מה לעשות, אנשים עושים לי את זה....



ובזמן שהנשים רודפות אחרי התיירים, הגברים מנסים להכין את השטח לגידולי האורז.



ומי שדאג שאני לא אדאג לעצמי....
דאגתי למלווה אישית, ומאחר והדרך הייתה בוצית לחלוטין לא לקחתי סיכון בנפילה.





עכשיו תדמיינו את השמש זורחת והערפל מתפוגג...
אלו היו יכולות להיות תמונות נפלאות....

באמצע הדרך הגענו לבית ספר.
הילדות קיבלנו אתנו בשירה וריקוד.







והבנים שיחקו בצד



אני חייבת לציין שממש התרשמנו מהכיתות ומבית הספר ושמחנו לתרום את חלקנו בתחזוקת המקום ע"י תרומה צנועה.





אחרי סיור מאכזב במידת מה בגלל מזג האוויר ועוד מספר ימים קודרים וגשומים החלטנו לעזוב את סאפה הנעימה והקסומה, לא לפני שחייבתי את איציק לתפוס תמונה של אישה שחיזרה אחריו.
עד שהוא לא תפס אותה עם חיוך מלא לא וויתרתי לו.



מסאפה, הדרמנו להויאן (מרכז וויאטנם). את הדרך עשינו בטיסה, עוד אחת מנפלאות וויאטנם.

במדינה מרושתת כולה בטיסות וניתן לקצר זמנים בצורה נוחה וזולה.

סאפה, עיר חוף רגועה ופסטורלית.

לפני שיצאנו לטיול, אחותי הקטנה הגדירה את המקום כ"אילת", אני לא יודעת אם האנלוגיה ממש נכונה, אבל לא הייתי משווה את זה לחופי תאילנד או לקריביים.

מה שהיה מעניין בעיר, כמו ברוב המקומות בוויאטנם זה הגיוון ושילוב האיזורים האותנטיים בהם גרים המקומיים לבין האיזורים היותר תיירותיים.

שילוב של ישן וחדש, קסם שעדיין נשמר בוויאטנם על אף התיירותיות הרבה.

מעבר לצד השני של העיר אחרי כל חנויות החייטים הרבות בעיר התגלו לנו בתי מקומיים על שפת הנהר.

אמרתי כבר שהוויאטנמים ובמיוחד הילדים הם בין האנשים הנחמדים ביותר שפגשנו?

איך אפשר בלי אנננס?!

קצת צבעוניות מחנויות המזכרות,

וההוכחה היחידה שהיה לנו כלי תחבורה משלנו, טוסטוס כמובן, זו התמונה הבאה....

הטיול הזה הייתי סרבנית צילום , מי יודע אם בקצב הזה תהיה איזושהי הוכחה לכך שהייתי בהריון?!

עד כאן סיפורנו מוויאטנם, חוויה מיוחדת שאולי אני הייתי חווה קצת אחרת אם לא הייתי בהריון.

ולמרות ההערות שהעלתי פה ושם, אני ממליצה לסוע ולבקר, כי באמת יש למדינה זו הרבה מה להציע ודי קל לטייל בה בלי הרבה מאמץ.

האנשים נחמדים באופן יוצא מן הכלל, האוכל טוב גם למי שלא יכול להפרד מהפסטה והפיצה, הנופים מגוונים וקסומים, ישן מול חדש, מסורתי מול מודרני והכל מוגש בצורה אסטתית וברמה בלי שתוציאו יותר מדי כסף.

ולסיכום, אני רוצה להודות לגבר שלצידי, שסבל אותי בכל רגע בטיול וקיבל בהבנה את התלונות והמאנות הרבות שהועלו .

ועל תפעול המצלמה וצילום כל אותן תמונות נפלאות, בלעדיך לא היה לי מה להראות ולשתף מהטיול.

ולמי ששואל מה היעד הבא? לא נראה לי שאני מפנטזת על משהו בשנה הקרובה, למרות שאם תשאלו את איציק אנ לא בטוחה שתקבלו את אותה תשובה....

ועד לעידכון הבא, שיהיה לכולם שבוע נפלא