תוויות

יום שלישי, 20 באוקטובר 2009

חם בישראל - ים באוקטובר!

אני רוצה להתחיל בחידה קטנה.

היכן נראה לכם החוף בתמונה הבאה? (לאלו שאין ממש חשק לנחש, תגללו להמשך הסיפור ותגלו...)




פתרון החידה - חוף ימית בקריית ים.

חלקכם בוודאי לא מבינים מה כל העניין ולמה החידה?!

אז הקדמה קצרה....

במקור, אני מקריית ים. הבית של ההורים שלי נמצא בחזית הראשונה של הים.

מכיתה א' כל יום, כל שעה וכל דקה ראיתי נשמתי ושמעתי את הים.

מאז ומעולם, לא אהבתי את ים התיכון ועל אחת כמה וכמה את החוף מול הבית.

זה כמו שתמיד אומרים, כשיש משהו קרוב וזמין תמיד לא יודעים להעריך.

החופים בקריות, אף פעם לא היו שיא הגאווה הישראלית. תמיד היו מזוהמים מהנמל ואף פעם לא מתוחזקים בצורה כל כך ראויה. בשנים האחרונות, ניכר שינוי משמעותי ופיתוח ראוי להערכה (לפחות בקריית ים).


ביום שבת האחרונה, יצאנו לים. אני, איציק, סמי (גיסי) הילדים ואבא שלי.

אני לא ממש הגעתי מוכנה ליום בים, אז רק התלוותי על תקן צלמת ו"אמא מחליפה".

איך שהגעתי לחוף, די הופתעתי מהנקיון ומזה שהחוף היה די ריק ולא עמוס. אני לא יודעת אם זה בגלל השעה או בגלל החודש.

מיד מיקמתי את המצלמה בזווית כדי לקלוט את קו החוף, וכשבחנתי את התמונה במצלמה די הופתעתי מהתוצאה.

כי, למרות שאני מכירה את החוף כבר 30 שנה , בשבילי זה היה נראה כמו חוף ממקום אחר...

החברה, בוחנים את המים


ומיד מתמסרים לרטיבות הקרירה.

מרגע זה, אני התהלכתי בחוף עם כובע של בנטן על הראש, ומצלמה ביד.







כמובן שהיה גם קצת זמן לחלק אומנותי. תוצאות לא ממש יצאו, אבל העיקר ההשקעה.






הקטן, החליט להתפלש בחול. לא ברור אם זה היה למטרות שחייה יבשה או סתם לתפוס קצת חול.




אחרי....




לא, זו לא טעות....התמונה תקינה. נסו לקלוט את ההשתקפות שמתקבלת משלושת הגברים במשפחה.



מבט מהקרקעית,



כשהגענו הביתה, השמחה עדיין הייתה בשיאה, והילדים השתוללו תחת הצינור בגינה.

אל דאגה, המים לא הלכו לריק. איחדנו שטיפת חול עם מקלחת אמיתית.






אז אחרי כמה שעות עם האחיינים שלי בים נקי ומזג אוויר נוח, החלטתי שאולי השד לא כזה נורא וצריך לתת לחוף עוד צא'נס אחד.


ולסיום, מבט חטוף על גינת המופת של אבא שלי.

אומנם התמונות לא משקפות את כל הגינה, אבל בשעות המאוחרות של היום לא הצלחתי לתפוס את כל יופיה.

אבא, מבטיחה להקדיש בוקר שלם של צילום לגינה.






תמצית מאוסף הקקטוסים המדהים.




עד כאן, בתקווה ששברתי לכם מעט את השרב...