תוויות

יום שני, 5 באוקטובר 2009

חזרה לשיגרה...

כן, אנחנו כבר בארץ! פחות מ - 10 שעות לאחר הטיסה כבר התייצבנו בעבודה.
זה לא פשוט לחזור לשיגרה אחרי טיול של חודש. בטח שלא לעבודה ועוד אחרי הודו...
השאלה הקבועה ששואלים עם החזרה לארץ, זה "איך היה?..." ומה נראה לכם שתהיה התשובה?!
כמו שהבוס שלי אומר, "אין כמו החיוך של נוית כשהיא חוזרת מטיול...."
חבל שאי אפשר להפוך את היוצרות, לטייל כל השנה ופעם בחודש לחזור לאיזה חודש עבודה.
נו טוב, אין מה להתבכיין עדיין. החוויות, הריחות והטעמים עדיין טריים ועדיין לא ממש מרגישים את השיגרה.

עידכון מלא על כל החוויות מדראמסלה אני לא אתן כרגע, אבל אנסה לסכם את כל החוויה בכמה משפטים ומספר תמונות לטעם טוב. (מבטיחה לעדכן בתמונות נוספות בהמשך).
היעד - הודו, 29 מדינות המפרסות על שטח של 3,287,263 קמ"ר.
אני מאמינה שהמספרים לא כל כך מפתיעים כשחושבים על הודו. האסוציאציה הראשונה שעולה לאנשים בראש כשחושבים על הודו, זה צפיפות וסרחון...
אז אני רוצה לשבור כמה מיתוסים, או לפחות לספר את האמת שלי מהודו.
בחודש ימים ביקרנו ב - 6 מדינות, עוד 23 לדרך....
רוב ההתמקדות שלנו בטיול הייתה הצפון.
איזור מדהים ומגוון ביופיו ובתרבויות שבו.
3 דתות השוכנות זו לצד זו בשלווה ושלום (אם רק היינו יכולים ללמוד מהם) - הינדואיזם, בודהיסטים ומוסלמים

וקופים




כל דת נותנת את הטון שלה והיופי שלה והכל משתלב ביחד.
די נדהמתי לגלות במבנים מוסלמים סממנים הינדואיזם, שמוקמו מתוך כבוד לדת השכנה.
הצפון (לא כולל דלהי), לא ממש מגלה את "הודו הסטראוטיפית". הרחובות פנויים ויחסית נקיים.
האנשים שונים במראה ובתרבות שלהם. האוכל די מגוון. לצד האוכל ההודי, ניתן למצוא אוכל טיבטי וסיני.
ככל שמדרימים, הציבעוניות ההודית מתגלה.









הרחובות מתחילים להיות מעט צפופים, אך עדיין, יש בהם קסם מסויים.
אם עוצרים לרגע ובוחנים את התנהלות האנשים במקום, מגלים אורך חיים קסום ומיוחד.
השלווה, הרוגע ופשטות החיים יוצרת מעין צביטה בלב.
איך זה שאנחנו, תרבות עשירה שיש לה כמעט הכל, לא מצליחה להגיע לשלווה לרוגע ושלום בין הדתות?!



ג'אייפור מבעד לזכוכית צהובה (נטול פוטושופ)


בדלהי, לראשונה, רגע לפני הטיסה, גילינו עד כמה הבדלי המעמדות בהודו כל כך משמעותי.
לכבוד יום הולדתי, איציק החליט לפנק אותי בסרט ומסעדה אמיתית. חיפשנו קניון עם קולנוע.
אחרי מספר בירורים, היעד היה ברור.
לקחנו ריקשה, וב - 100 רופי! לא פחות ולא יותר (זה מאוד רחוק) הגענו ליעד.
אני חייבת לאמר, הייתי בהמון מקומות בעולם, אבל פאר כזה לא ראיתי.
מקבץ של 4 קניונים צמודים אחד יותר מפואר מהשני. והחברות שיש בקניונים, לא להאמין שיש לזה קונים.
עד כאן, אין מה להתפאל כל כך, כי גם בתאילנד ניתן למצוא קניונים עם חברות יוקרתיות, אך ההבדל כאן, הוא שהיו מאות אם לא אלפים בקניונים, בערך כמו הקריון במוצאי שבת. ולא סתם עניים מהרחוב, אלא כל עשירי העיר.
הכמויות פשוט גרמו לנו להבין, כמה עשירים יש בדלהי.
אני נדהמתי מהכמויות, ובמיוחד נדהמתי מהמחירים בקניון.
עשיתי סקר קטן כדי להשוות מחירים לארץ, ואחד לאחד זה היה אותו מחיר.
במחשבה ראשונה תהיתי במה כל אותם אנשים עוסקים. כי באחת נסיעות הרכבת שלנו, סיפר לנו בחור צעיר שעובד בעבודה טובה את השכר שלו.הוא היה מרוצה מעל הראש במשכורת שלו והיא אפילו לא התקרבה לשכר מינימום בישראל. אז אני תוהה, במה הם עוסקים?
איציק טוען שהם לא שכירים, ואני תוהה כמה עצמאים מצליחים יכולים להיות בהודו?
מסתבר שמספיק אם אחוז אחד מתוך 6 מליון שנמצאים בדלהי יהיו עצמאים והקניונים יהיו מפוצצים.

בקיצור זו הייתה חוויה מתקנת, גילינו הודו חדשה.

אז לכל אלו שחוששים מהחום, הליכלוך והצפיפות, אני ממליצה בחום לסוע לצפון.
תחסכו לכם את ההלם הראשוני ותסעו ישר ללה או נקודה צפונית אחרת ותדרימו בהדרגה.
הצפון קריר ונעים, הריחות רגועים והאנשים ממש נחמדים.
תטעמו את הודו האמיתית, ואל תתפתו לשניצל וציפס.

קורס בישול הודי , מתכונים בהמשך....


טיפול פנים הודי


מכבדים את המקום, שנינו עם כיסוי ראש




עד כאן מסענו בהודו.
אני מקווה לעדכן בהמשך ביומן המסע שלי ובתמונות נוספות. וכפי שהובטח לעיל, גם מתכונים יפורסמו...

חג שמח לכולם
ושנה טובה