חברים יקרים שלנו, הרחיבו את משפחתם הקטנה, וכיום הם זוג + אחת...זיו הקטנה.
היה לי די ברור מההתחלה, עוד בחודשים הראשונים ללידה, שאני הולכת לפנק את הילדה, עם מתנה שווה.
ולמרות כל התכנונים, ועל אף שתאריך הלידה היה ידוע מראש, עדיין לא הייתי מוכנה בזמן והייתי חייבת לקבל הארכה.
כשהגענו לביקור ראשון, בידיים ריקות, הרגשתי מבוכה קלה, מה שהעצים את הצורך להכין מתנה עוד יותר שווה.
ברגע ששולחן היצירה התפנה
מאלבום בת המצווה, מיד התמסרתי לפרוייקט הבא.
הרשימה הייתה ארוכה, והייתי חייבת להצטמצם ולעמוד בזמנים.
מזל, שחברה טובה שלי העלתה קונספט שלא חשבתי עליו....קונספט שמאפר לי להרגיש טוב עם ליצור מתנות חדשות בכל זמן.
לטענתה, תינוקות חדשים תמיד מקבלים המון מתנות עם לידתם, אבל עם חלוף הזמן, מי שממשיך לתת מתנות זה רק הסבים והסבתות. ולכן, זה נחמד לשמור כמה מתנות לאורך השנה ולפנק ככה סתם בלי שום סיבה.
הילה, תודה על ההצעה, לקחתי לתשומת ליבי :)
הרשימה ההתחלתית, לא מתקרבת לתוצר הסופי.
לאורך הדרך (מדובר על 5 לילות אינטנסיבים), הורדו דברים מהרשימה (אויי, כמה רציתי להכין תחתוני אולללה וקופסאות לחיתולים), ונוספו דברים שבכלל לא חלמתי להכין כמתנה (שמיכה ואלבום חדש דנדש).
לבסוף, התקבלה לה ערכה די נחמדה, עשירה במתנות לצרכים שונים:
- בגדי גוף עם הדפס
- סינרים
- שמיכה חורפית
- יומן "השנה הראשונה שלי"
ומאחר, וקשה לי עם מיחזור דברים שיצרתי בעבר, הרגשתי צורך לעצב אחד חדש.
אחד שיתאים למוטיבים החוזרים בערכה - דמויות וצבעים, ואחד שישקף יותר איפה שאני עומדת היום מבחינה עיצובית.
את האלבום כולו עיצבתי ב - Illustrator , פרט לדמויות (פיל, ציפור והיפופוטם) שהינם עיצוב של Quickutz.
מיום ליום, אני מגלה את יכולותיו האדירים של ה - Illustrator בכל הקשור לעיצוב.
מדהים, כמה שעות הייתי עובדת על אותה תוצאה בפוטושופ.
לא פלא, שהן יושבות להן ביחד בחבילה גדולה אחת, כל אחת והייעוד שלה.
האלבום, עוצב כולו במחשב והודפס על נייר אכותי עבה באופן מיוחד.
את הכריכה עיצבתי במוטיב ורוד, רואים שזו בת...
איציק, טוען שזה קצת סקסיסטי להכין הכל בורוד....
הבסיס, הינו קלסר משרדי רגיל (בדיוק כמו שהכנתי עבור
אלבום המסע להודו) שקיצצתי לגודל הנדרש.
את הקלסר כיסיתי עם לבד ומעליו בד כדי לקבל הרגשה של רכות.
בקידמת הכריכה, הדפסתי על נייר קנווס לוגו, וחתכתי ב - Epic6 לקבלת צורה של Label.
את זה אתם בוודאי מזהים מההצצה הקטנה שהעלתי לפני מספר ימים.
למען האמת, מה שהיה בהצצה לא היה שלי, אלא של חברה יקרה שיצרה יחד איתי.
הרעיון לעשייה, לקוח מעולם של דפוס משי, עוד משהו שאני מוסיפה ל - wishlist שלי - Yudu של provo craft (מישהו רוצה לקנות לי מתנה....?!)
והכיצד זה נעשה?
הסוד, הוא בנייר!
באמריקה קיים נייר בסופרים הנקרא Freezer paper (אויי כמה שהייתי רוצה לגור שם...הכל בהישג יד...).
נייר זה נועד כנייר עטיפה למזון. בנוסף למטרה זו, התגלה שימוש נוסף בנייר - סטנסיל דביק באופן זמני.
ומה הרעיון? ואיך זה נעשה?
חתכתי נייר בצורות של החיות (עיצובים של Quickutz) עם מכשיר החיתוך שלי.
הנחתי את החיתוך (הנגטיב) על הבד וגיהצתי אותו, בדיוק כמו פליזלין.
ההבדל היחיד, שאת הנייר הזה אפשר להוריד.
כל עוד הנייר מקובע לבד, מרחתי צבע לבדים עם מכחול ספוג.
לאחר מספר דקות כשהצבע מתייבש ניתן להוריד את הנייר והרי לפניכם הדפס.
הנייר הינו רב שימושי, הדבק לא הולך לאיבוד אחרי פעם אחת.
ולשמיכה....מי העלה בדעתו שאני אכין אותה כמתנה?
הילה, אם לא היית באה אלי עם השמיכה שלך, לא הייתי נכנסת לתסבוכת הזו....
כדי שהעניינים יהיו ברורים, מעולם לא תפרתי שמיכה, ולא היו לי ממש כוונות לעשות את זה, מעולם לא יצרתי משהו דומה לקיוולט.
הכל התחיל מזה שחברתי היקרה חשפה בפני שמיכה בתהליך.
מייד הבנתי שלא צריך להשקיע יותר מדי ב - Patchwork, ומספיק שיש פיסת בד יפה כדי לעשות שמיכה.
את הבד, קיבלתי מאותה חברה (הילה, אמרתי כבר תודה?), ומיד החלטתי שאין שום בעיה וזה קטן עלי...
לא היה לי שמץ של מושג איך מתחילים, אז המצאתי לי כללים משלי.
לא ממליצה להקשיב מרגע זה, כי כל מה שעשיתי זה טעות אחת חמורה שעלתה לי בכמה לילות ללא שינה.
התחלתי בחיבור הקפי במכונה של בד מדוגם, מילוי אקרילן ובד פיקה - טעות מספר אחת!
ברגע שהתחלתי לתפור את השתי וערב הכל זז ב - shift רציני שיצר לי קפלים בפיקה (מזל שהצד המדוגם לפחות נותר יפה).
בהתחלה, פרמתי כל תפר לא מוצלח , ובאיזשהו שלב, אמרתי נואש, ואמרתי "מה שיוצא אני מרוצה", חדל לפרפקציוניזם!
ביום למחורת, אחרי הלילה הלבן, עברו לי מחשבות בראש, איך אני הולכת לקרוא לפוסט שמתעד את העשייה - "פרפקציוניזם - תכונה טובה או רעה?!"
היה לי פסקת פתיחה מאוד מרשימה בנושא, אך לאחר שלושה ימים ללא שינה (כמעט) וקבלת שמיכה די נחמדה, החלטתי לוותר על הרעיון ולהשאר עם "זיו, ברוכה הבאה".
ובכדי לקצר את הסיפור, אני אומר שברגע שהכל נסגר עם סרט האלכסון הדברים קיבלו צורה.
וזה לא שסרט האלכסון היה כל כך פשוט ליישום. משום מה לא הסתדר לי עם תפירה במכונה, הקווים שהתקבלו משני צידי השמיכה לא היו מסונכרנים וזה ממש צרם לי בעין, במקרה זה - פרפקציוניזם - תכונה רעה!
אז כמובן שתפרתי את הכל ביד! מטורף!!!!!!!!!!! זויה ורועי, הכל כי אני אוהבת אתכם.
במהלך כל התהליך איציק התלונן שממש פתחתי sweatshop בבית.
ולסיום (למרות שזה היה בין הראשונים שיצרתי), סינרים.
גם פה, יש סיפור ארוך של תסכול מחוסר מושלמות וחוסר ידיעת מידות אמיתיות של תינוק.
בו נאמר, שהתחלתי מגרסא זו, אחרי שעתיים של עבודה, החלטתי שזה לא זה, בגלל המידה ולמחורת התחלתי סינרים חדשים עם גזרה שונה ששברו אותי באיזשהו שלב בגלל הסרט האלכסון.
ולבסוף, אחרי שקיבלתי את אישורה של חברתי על המידה, חזרתי לגרסא הראשונה.
לאורך כל הדרך, ניסיתי לשמור על צבעים צהים (פחות או יותר) ולהיות צבעונית כמה שיותר.
ולסיכום, זו הייתה הרפתקה לא קטנה, וכמו כל פרוייקט שאני לוקחת על עצמי, מעכבר נולד לו הר.
בזה הרגע, אני נושמת לרווחה, כי תמו להם הפרוייקטים הגדולים ועכשיו סוף סוף אני מתפנה קצת לעצמי ולמשפחתי הקרובה.
שרון, לא שכחתי את עומר ורועי, ואמא, ממה תקבל את אלבום 80 השנה שלה.
לאלו המעוניינים לראות את התוצרים השונים בצורה ברורה יותר, מוזמנים להיכנס לאלבום התמונות המלא.
ולכם, זויה ורועי, אני מאחלת לכם המון אושר ושמחה עם הבת החדשה שהצטרפה למשפחה.
שבת שלום לכולם
