תוויות

יום שלישי, 19 באוגוסט 2008

ככה זה כשאוהבים....

מאז שהתחלתי לעסוק בתחביב זה - Paper craft, כל המשפחה שלי נרתמה למטרה....

בהתחלה, המשפחה שלי לא ממש הבינה במה אני עוסקת ומהם החומרים שאני אוספת. ניסתי להסביר, 'זה עיצוב אלבומים וכרטיסי ברכה, אבל לא ממש.... זה כל מה שעושים עם נייר....".
עדיין אחרי ההסבר הזה, ראיתי מבט מזוגג בעיניהם, וידעתי שהם לא יבינו עד שהם לא יראו.
יצא שתחביב זה התחיל מיד לאחר החתונה שלנו, אז אמא שלי מיד שמעה "עיצוב אלבומים" קישרה 1 + 1 וביקשה אלבום מעוצב לחתונה.
לאחר מאמץ לא קטן (בכל זאת עבודה ראשונה...) היא קיבלה את האלבום אותו ביקשה. אך ברגע שהוא נמסר לידה, היא נתבקשה (על ידי) לשבת ולשים לב לכל פרט שהודבק ביצירה.



זה היה מחזה די מצחיק, בהתחלה, אני ציינתי "את רואה פה את הכפתור ושם את הסיכה...." ואחר כך היא פשוט שמה לב לכל פרט הכי קטן והתלהבה.... ואל תשאלו איזה בית ספר היא עשתה לבא בתור שראה את האלבום....

מרגע זה, אמא שלי הבינה שאני זקוקה לכפתורים, סרטים, בדים וכל קישקוש אחר שנראה כבר מיותר.
תוך זמן קצר, לאחר טלפונים רבים היא מצאה קרובת משפחה שאמה (זכרונה לברכה) היתה תופרת. כל שולחן העבודה שלה נאסף ונשלח אלי. סליביה, אני מודה לך מקרב לב, אוסף הכפתורים שנשלחו אלי הם אוצר בלום....



לשאר המשפחה, לקח קצת זמן לקלוט את הרמז, אך, סוף סוף, לאחר 6 חודשים, אחותי הגדולה הכינה לי חבילה מדהימה של שאריות שנשארו מימיה כמעצבת חצאיות (חצit).




















ואחרון חביב, הוא חמי היקר, כל הזמן מדהים אותי מחדש....
לפני שבוע קיבלתי ממנו 50 !!!!! כן 50 קוביות לתפארת.