תפירה - השלב הבא....

מהיום הראשון בו גיליתי את הבלוג של קרן (פרפרים, מי שלא מכיר, חובה לבקר שם), במיוחד את התיק המהמם שהיא הכינה לעצמה, ידעתי, שתפירה צריכה להיות השלב הבא ביצירה.

הנסיון הראשון שלי, היה בערך לפני חצי שנה. ניסיתי לתפור שבלול (לפי הדרכה שמצאתי בבלוג של קרן).

למרות שקרן הסבירה לי כיצד לחבר את הגוף לשבלול, עדיין הוא יושב מנותק, מחכה שאסיים אותו.

למזלי, כחלק מהעזרה של קרן, בנוגע לצורת החיבור, היא אמרה לי משהו, שחקוק לי עד עתה בזכרון. שאלתי אותה איך, היא תופרת בצורה כזו מדהימה, והיא ענתה לי, שהסוד הוא לא לחשוש לפרום ולתפור שנית.

קשה לי להאמין, שעד היום היא פורמת כל מה שהיא תופרת, אבל הטיפ אכן היה שווה המון בשבילי.

לכבוד יום הולדתה של חברה יקרה (מיקי מקובר), החלטתי להכין מתנה שמצריכה שימוש במכונה, סופסוף להביא לשימוש את כל הבדים שקניתי בנחלת בנימין לפני כמעט שנה.

לאחר שראיתי את עטיפות המחברות השונות אותן קרן הכינה לאחרונה, החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות.

לצערי, לא מצאתי שום גיזרה בשום מקום, למרות שעות רבות אותם ביזבזתי בשיטוטים באינטרנט.

ומאחר, ואני מיד רוצה ליצור את הדבר המורכב (לפחות, בשביל חסרת ניסיון כמוני) , ביזבתי יומיים רק בפיענוח הגזרה ואופן התפירה, כדי לקבל עטיפה עם ביטנה, כך שניתן להפוך ולקבל עטיפה חדשה.

את הניסיונות, עשיתי על לבד (מזל שאחותי הביאה לי המון, אחרי תקופת עיצוב החצאיות), וכעליתי על התעלומה, מיד עברתי לשלב הביצוע עם בדים אמיתיים.

התפירה הראשונית לא הייתה מורכבת. תחילה יצרתי את פס הטלאים. בין לבין, גיהצתי די הרבה.

אחר כך חיברתי את זה לבד הקידמי. ואז התחיל שימוש די אינטנסיבי בסיכות, ומדידות שונות.

למרות כל המדידות אותן עשיתי, התוצאה הראשונית לא הייתה משביעת רצון. קיבלתי משהו דמוי שק תפוחי אדמה.

שכחתי לציין שגם שמתי מילוי בין הבדים, כדי לקבל עטיפה רכה ונעימה.

מאותו רגע, נראה לי שפרמתי כל תפר בערך 3 פעמים עד שקיבלתי תוצאה שיכולתי להיות גאה בה, ולתת את זה כמתנה.

הסיפוק לאחר סיום התפירה היה מדהים, אני מקווה להמשיך עם זה, וכבר רכשתי בדים חדשים לצורך פרוייקט חדש שעומד על הפרק.