תוויות

יום רביעי, 4 במרץ 2009

הנה תמה לה תקופה נפלאה...

כפי שכמובן ניחשתם מכל הפוסטים האחרונים, קורס הבישול בו השתתפתי הסתיים. ועכשיו, רישמית אני מסכמת את כל החוויה ומשתפת אתכם בארוחה האחרונה.

השיעור האחרון של הקורס, היה במתכונת של מסעדה, בה יש תפריט (תפריט קבוע המכיל 4 מנות), טבחים, שף ומלצרים וכמובן אורחים.

בשבועות שקדמו לשיעור זה, היו מספר חששות בקירבנו ושקלנו לבטל את האירוע ולקיים שיעור רגיל. לאחר המבחן המעשי, אותן חששות נמוגו וידענו שאין סיכוי שאנו מוותרים על חוויה שכזו.

כל אחד יכול היה להזמין עד 4 אורחים לארוחה. אני לקחתי את זה צעד אחד קדימה והזמנתי 8 איש! כולם צחקו עליי שיש שולחן שלם על שמי.

את התפריט לארוחה, אורן גירון בנה. הוא כלל 4 מנות - ראשונה, ביניים, עיקרית וקינוח.

לראשונה - טרטר סלמון עם פירות העונה על מצע של קרפצ'יו סלק

ביניים - מרק קרם שעועית עם קציצת עוף בטמפורה ומקל מלוח.

עיקרית - מניפת סינטה על מצע של פירה וואסבי, תרד ורוטב יין דמי גלאס.

קינוח - פונדט שוקולד עם מקלות מתוקים.

ולאורך כל הארוחה ליוו את האורחים פוקאצות חמות.

השיעור היה ממש במתכונת שונה מכל מה שהרגשנו. לראשונה הרגשתי כמעט כמו שעובדים במסעדה (אולי לא בדיוק, אבל מספיק קרוב בשבילי... וגם הכי קרוב שיהיה לי בזמן הקרוב...).

איך שהגעתי לכיתה, ישר ציוותו אותי למנה מסויימת, בלי שכל חברי לכיתה יגיעו. המטרה הייתה להתחיל להכין את כל ה - mise en place של המנות, כך שב - 19:00 נוכל להרגיע את הקיבה שלנו בארוחה קלה, וב - 20:30 נתחיל להוציא את המנות לאורחים.

אני צוותתי להכנת הטרטר, ובמשך שעה שלמה כל מה שעשינו זה לקצוץ לפחות 2 קילו של תותים ו - 2 קילו של קיווי. כמות אדירה. מזל שמלי אוהבת לקצוץ ירקות....

לאחר הכנת הפירות, נתגלתה טרגדיה באיזור הפונדט. מיד נחלצתי לעזרה, הפשלתי שרוולים ומיד שקעתי עמוק בתוך השוקולד.

לבסוף תרמתי את חלקי בהכנת המקלות המתוקים - מקלות אותם הכנו מבצק העלים שהכנו בשיעור בצקים. ממש כמו הכנה של עוגיות אוזני חזיר, רק בצורה של מקל מסובב כמו בורג. מתקבל בסופו של דבר, כמו כפית שמושית להרמת השוקולד החם שנוזל מהפונדט.

כל שאר ההכנות למנות השונות, חולקו לחברי לקבוצה וכולם עמדו במשימה וב - 19:00 התיישבנו לשולחן.

חבר של הילה, הסושפית של אורן גירון, הגיע במיוחד כדי להכין לנו ארוחה חמה. הוא הכין לנו קציצות ואורז ממש כמו בבית.

ולשו"ס של הארוחה, אורי, הביא לנו מהמסעדה בה הוא עובד, קפה לואיז, לחם שאור וממרחים סופניים. מומלץ בחום, לכל מי שמבקר בחיפה לקפוץ ולקחת איזה קופסאת רוטב שום ולחם חם.

תמונות מההכנות לקראת הארוחה


לאחר הארוחה, חזרנו לכיתה שלנו, לקבל שיחת הסברה על כל מה שעלינו לעשות. באיזה סדר נוציא את המנות, כיצד תחולק העבודה - מלצרים ומסדרי צלחות ולסיום cleaner - אותו אחד שדואג שכל צלחת שיוצאת מהמטבח תהיה מבריקה.

ולסיום כמובן, כמה מילות עידוד וקדימה לעבודה....



ב - 20:30 התחילה ההגשה.

מסתבר שזה לא ממש פשוט להוציא 60 מנות. ניסינו לעבוד כמו סרט נע, אך, קצת גימגמנו בתחום הזה. אך לבסוף כולם קיבלו את המנות שלהם.

כמובן שלאורך כל הארוחה דאגנו להשקות את האורחים ביין (לבן למנות הראשונות, ואדום לעיקרית).

אחד מכללי נימוס בשולחן אומר, שכאשר מגישים מנה חמה, ברגע שיש 3 על שולחן, אפשר להתחיל לאכול ולא מחכים שכולם יקבלו. מזל שיש את הכלל הזה, כי אם לא, מי יודע מה היה נהיה מהסטייק לאחר הגשה ל - 60 איש....



בין מנה למנה, גם לנו יצא לטעום את מה שיצא...

תמונות אלו מספרות את הסיפור לאחר הגשת המנה העיקרית.

אין צורך בצלחת, מזלג או סכין. ישר לוקחים את הנתח וטובלים בקערה מלאה ברוטב עסיסי.


ואת האורחים אסור לשכוח. אחיותיי וחברנו השונים הגיעו לארוחה.



לסיכום, היה ערב מדהים וטעים.

נפרדנו מכל אנשי הצוות ומאורן, למרות שזו לא ממש פרידה סופית. כבר בחודש הבא מתוכננת ארוחה, משהו שאני מקווה שישאר לנצח כמסורת...

ולסיכום חווית הקורס,

קשה לסכם 6 חודשים בכמה מילים, זו הייתה חוויה מדהימה ומעשירה.

למדנו מגוון רחב של נושאים ונחשפנו לטעמים שונים ולמרכיבים לא שיגרתיים.

אורן גירון, האיש שבזכותו הגעתי עד הלום, העניק לנו מהידע המופלא שלו עם המון רצון לעזור ולסייע בכל בקשה קטנה.

צוות המורים המדהים של הקורס -

חגי לרנר - איש בעל ידע רב, נעים הליכות, תמיד מוכן להקשיב ולעזור בכל מה שרק אפשר.

אלרן גולדשטיין - האיש והאגדה. לפני הכל, לפני היותו שף משכמו והלאה, הבחור מלא סיפורים, ויותר מזה אלוף בלספר אותם.

רות אוליבר - פלפל רציני, עם המון אנרגיות וידע מדהים. אלופה במטבח האסייתי ובקינוחים, ובמה לא?....

וכמובן לצוות העובדים בקורס - בתיה, שתמיד ליוותה אותנו לאורך כל הדרך, בכל שאלה ובקשה.

ליאור, שעזב אותנו לטובת רביבה וסיליה, והילה שנכנסה לנעליים הגדולות של ליאור, השתלווה די מהר והשתלטה על העבודה, כמובן "...תמורת 10 ש"ח....".

רותי בעלת לב הזהב ,שתמיד דאגה שנשאיר אותה עם כל הכלים...

וכל חבריי לקורס, התחלנו 17 איש ובאמצע מאיה התגייסה ונשארו 16, קבוצה מופלאה של אנשים אחד-אחד.

אחד הדברים שעשו את הקורס, למשהו קצת מעבר הייתה הדינמיקה שנוצרה בקבוצה שלנו, הן בקבוצות האישיות והן בכיתה כולה.

וממש לסיכום, אני ממליצה בחום, לכל מי שאוהב להתלכלך במטבח ללכת לקורס הזה. אומנם, זה לא משהו שעושים כלאחר יד, ויש לקחת בחשבון את האחריות בלקיחת קורס שכזה. התחייבות ל- 6 חודשים וכן התחייבות לרצינות בעבודה.

בניגוד לכל הסדנאות החובבניות, כאן גם בישלנו וגם שטפנו כלים, ממש כל מה שטבח במטבח צריך לעשות. אז מי שרוצה רק לעשות חיים, אולי זה לא בדיוק בשבילו...

הקורס הזה לא מוציא שפים. שף, זה תואר נרכש שיש לזכות בו בחסד לאחר השקעה רבה לאורך השנים.

עם זאת, הקורס נותן כלים בסיסיים רבים למגוון רחב של סוגי מטבחים. הוא פותח לכם את בלוטות הטעם, חושף אתכם למרקמים, טעמים, וטמפ' שונות.

אני לא מבטיחה שלאחר הקורס, ניתן לשבת וליצור מתכונים חדשים, אך הידע שנרכש, מאפשר לקרוא מתכון ולדעת אם הוא מוצלח וכמובן לעשות אותו בצורה הטובה ביותר, גם אם השף בספר החסיר את המרכיב הסודי.

הקורס נתן לנו פתח להעיז, ולנסות תחומים חדשים, וטעמים שונים. משהו שלבד אולי לא היינו מגלים או אולי אחרי הרבה שנים...

וההרגלים שמסגלים מהקורס, לא ניתנים למדידה, אך הם שווים (לפחות בעיני) יותר מכל מתכון בעולם...

בקיצור, נהניתי בטירוף, לא הייתי מוותרת על חוויה זו לעולם.

ובמיוחד אני שמחה, שההחלטה שלי ללמוד בבית ספר "עושים בישול" הייתה נכונה, וכל ההמצלות שהיו לי על אורן ועל בית הספר היו נכונות. ועכשיו, גם אני מוסיפה את המלצתי, ואומרת לכם, שממש כדאי....

אלפי תודות, אורן, העשרת את עולמי ואת המטבח שלי. תודה על כל העזרה, התמיכה והבית החם שפתחת בפנינו.

ולכל אלו שהתבאסו שנגמרו התמונות, מבטיחה לעדכן על בסיס קבוע את כל מעללי במטבח....


לתמונות נוספות מהארוחה, אתם מוזמנים להיכנס לאלבום המלא ע"י לחיצה על התמונה למטה

ארוחת סיום קורס