הולנד - סיכומה של חוויה

סוף סוף אני מגיעה לסוף הסיפור, קצת מילות סיכום ומסקנות אישיות מכל מהאירוע הגדול.

כפי שציינתי בתחילת הסיפור, כל הנסיעה הזו הייתה מעין משהו סופונטני מהרגע להרגע. אומנם ידעתי על זה חודש מראש, אבל עדיין, זה לא משהו שחשבתי שאני אעשה אי פעם (לפחות לא בעתיד הקרוב).

תמיד ידעתי שבאמריקה יש סופי שבוע מיוחדים ל - scrap ואפילו הפלגות מיוחדות, אבל לא חשבתי שזה משהו שאני אעשה בעתיד הקרוב. בכל זאת, אמריקה לא כך כך קרובה וגם לא כל כך זולה...ורק לפני שנה וחצי הייתי שם, ולא ידעתי שקיים כזה דבר בשם scarp, איזה ביזבוז!!@?
וברגע ששמעתי על סופשבוע זה (ובמקרה שלי זה לא היה ישירות מחגית, אלא ממיקי מקובר כשהיינו בסדנא של חגית), מיד נדלקתי, אבל עדיין לא ראיתי את זה מוחשי וממשי. אומנם אני רגילה לסוע בעולם, אבל אף פעם לא נסעתי סתם בשביל יצירה. הספונטניות הכי גדולה שלי בטיול, או יותר נכון נסיעה לחו"ל, הייתה לפני 8 כשהלכתי לראיון עבודה, לעבודה באמריקה ותוך יום עזבתי את העבודה שלי ותוך שבוע הייתי באמריקה, בירת ה - scrap וגם אז לא ידעתי מה זה, איזה ביזבוז!!!@?

כשהגעתי הביתה, איציק תמך ברעיון ואף עודד אותי לסוע. מה הייתי עושה בלעדיו. זה די דחף אותי להמשיך ולהתעניין.

חיפשתי טיסות, והכל היה ממש יקר, כבר עדיך היה לסוע לאמריקה. בסוף, לאחר שבועיים של חיפושים, מיקי ותמי מצאו טיסה דרך KLM ב - 350$. קנינו את הכרטיס דרך דיזינהווס (כנראה שהיה מבצע כלשהו).

אני לא התחייבתי על הכרטיס, לפני שהיה לי מיטה לישון בה.

מציאת חדר בעיר הייתה משימה לא קלה. כשחיפשתי את veghel על המפה, זו הייתה נראת עיר פיצפונת, שאין הרבה סיבות להגיע אליה , אלא אם אתם בדרך ל- scarp. מציאת מלונות לא הייתה קלה.

המלונות שקורינה פירסמה היו כולם תפוסים!!! אני חשבתי באותו רגע, וואו, כנראה זה באמת הולך להיות כנס גדול, אם כולן כבר תפסו את כל החדרים בעיר.

למזלי, יעל, מיד התנדבה ותרמה לי חצי מהמיטה שלה. בדיעבד, זו הייתה ההחלטה הנכונה ביותר, לפחות בשבילי.

בלילה הראשון ישנו ב - Slapen in vegehl, ובלילה השני ישנו ב - BBH עלום שם.

ברגע שידעתי שיש לי איפה לישון, מיד הזמנתי כרטיס, והכל התחיל להיות יותר מוחשי.

במהלך השבוע שלפני הטיסה, קורינה שלחה לנו 2 מיילים מלאים בחומרים שצריך להביא לסדנא.

רמת הפירוט לכל סדנא הייתה מדהימה. מעבר לחומרים, נתבקשנו להביא תמונות, ולכל תמונה הוגדר הגודל, צבע ומה עומד מאחורי התמונה.

אירגון התמונות היה משימה לא קלה. לכו תמצאו בשבוע 10 תמונות שמגדירות מזה בית בשבילכם, או 10 תמונות עם השאיפות שלכם, או תמונות מהפעילות היומיומית שלכם.... בקיצור, הרבה עבודה וכל תמונה להקטין ולשנות את הצבע....

יום לפני הטיסה הכל היה מוכן.

אם הייתם מסתכלים על המזוודה שלי שעזבתי, סה"כ היה שם 16 קילו. בגד לכל יום, בערך, וכל השאר מלא חומרים - צבעים אקרילים, Trimmer, דיו, חוטים, סכינים... בקיצור שום דבר, שהייתי רוצה להתפס איתו על המטוס.

בהקשר של החומרים, כל מה שהבנו היה מיותר. קורינה הייתה נדיבה בטירוף. וחנויות רבות נתנו חסות לאירוע וסיפקו חומרים בלי סוף. ולגבי התמונות, היינו יכולות להביא מה שאנחנו רוצות, לא הייתה הרבה משמעות לתמונות ברגע שהתחלנו ליצור.

ההגעה להולנד הייתה די חלקה. מהבית ישר עליתי על הרכבת, היישר לשדה. טיסה 5 שעות, ומיד הגעתי לשדה בהולנד.

מהשדה לקחתי רכבת , 15 דקות לעיר. במקרה הזה, הגיעו מוכנים, או שיהיה לכם כסף קטן במדיוק, 5 יורו בערך ותקנו כרטיס במכונות, או פנו ישר לדלפק קניית הכרטיסים.

מהתחנה, 5 דקות למלון.

בקיצור, הכל היה ממש מושלם, כמו שעון שווצרי הכל תיקתק.

אמסטרדם, הייתה נחמדה, אבל כמו שאיציק מגדיר את זה, אנחנו לא אנשים של אירופה. תנו לי הודו, דרום אמריקה, פיג'י, ג'מייקה, את אירופה, אני שומרת לפנסייה.

לי בער, להגיע לסופשבוע ולהתחיל ליצור. את התשוקה ליצירה, אני ויעל כבר ליבינו עם סיפורים ופינטוזים על מה שהולך להיות.

ערב לפני שהכל התחיל, כבר עשינו לעצמנו מעין ערב יצירה, וההרגשה הייתה ממש טובה.

כשהגענו לעיר, היינו הראשונות. אף הולנדית לא הגיעה, פרט למורות. קבלת הפנים הייתה חמה, קורינה מיד חיבקה אותנו ונישקה , כמובן 3 פעמים.

היינו צריכות לחכות שעה עד שהכל יתחיל, ולי כבר בער באצבעות להתחיל.

ככל שהזמן התקדם, עוד בנות הגיעו והתאספו בקבלת פנים. מרגע לרגע, יצאו לנו העיניים, כשראינו בנות מגיעות עם טרולי ענקיים ייעודיים ל - scrap עשירים בכל טוב.

לבסוף הגיעה השעה והיצירה התחילה. את כל סיפורי הסדנאות אתם כבר מכירים מהפוסטים הקודמים, זא אני לא מתכוונת לחזור על זה.

כשהתחלנו עם דינה, הכל היה נראה מאוד מלהיב, למדנו טכניקה וחומר חדש לעבוד איתו ה - spray ink.

באיזשהו שלב, חלפה בי הרגשה, כמו שאני נתקלת בה רבות גם בבית, והיא שאני לא ממש יכולה ליצור כשאני לא בסביבה הטיבעית שלי, בבית עם כל החומרים מסביבי.

גם התמונות שהבאתי פתאום לא הסתדרו לי עם מה שעשינו והרגשתי קצת אבודה.

כפי שציינתי בעבר, דינה הייתה אחת הסיבות העיקריות בגללן נמשכתי לאותו סופשבוע, ולאחר שעשינו 2 סדנאות ולבסוף 3 איתה, וכולן נסובו סביב הספריי, קצת התאכזבתי. כשאתן רואות אותה עובדת בבלוג שלה, היא עובדת עם כל כך הרבה חומרים ומשלבת כל כך הרבה טכניקות בעבודה אחת, וקיוויתי לחזות בחלק מזה live.

עכשיו, זה נראה בלתי נמנע, אני הולכת להזמין את הקורס שלה online.

בסדנא של מרתה, By the book, גם הייתה לי בעיה בהתחלה. אני לא כל כך רגילה לכל הקיצ'יות, ועם המזל שלי, אני קיבלתי הכל בוורוד. עם הזמן התחלתי לזרום עם העניין, וממש התחלתי לאהוב את העשייה. אני לא יכולה לאמר שלמדתי משהו חדיש ומחודש, אבל זה פתח אותי לכיווני מחשבה אחרים, שלפעמים זה שווה המון.

הפיספוס בכל הסיפור היה, זה שאיך שהתחממתי והתחלתי להינות מהעשייה, עבר הזמן, שעה וחצי חלפה עברה לה ונותרתי עם 3/4 כריכה מוכנה.

ברור לי, שמטרת הסדנאות זה לחשוף אותנו לטכניקות ושיטות עבודה חדשות, ולא לצאת עם מוצר מוגמר, אבל עדיין שעה וחצי לסדנא, זה הרגיש ממש קצת. ובדיעבד, היו גם מקומיות שאמרו זאת, ונראה לי ששמעתי ממקור שני, ששנה הבאה, קורינה תפחית בסדנאות ותאריך כל סדנא.

אני מרגישה שאני גושלת שוב לפירוט על כל סדנא, אז אני אתמצת ואגיע לעיקר.

הסדנאות במכלול, היו כיפיות ולמדתי לא מעט, וקיבלתי המון חומרים.

העניין הוא, כשעושים חושבים, על המשמעות של נסיעה עד להולנד בשביל כמה סדנאות יצירה, זה נראה קצת אבסורד.

אני לא אומרת, שלא הייתי רוצה להיות בעוד אירוע כזה בעולם. אבל, ליסוע במיוחד לזה, זה נראה לי קצת too much.

כפי שציינתי בפוסטים הקודמים, כמעע כל מה שלמדנו ניתן ללמוד מהאינטרנט, ואפילו מאותן מורות ממש.

אני יודעת שאין כמו לראות בעיניים ויש משהו בלשבת יחדיו וליצור ביחד.

העניין הוא, שלהגיע עד להולנד ולהשקיע כל כך הרבה כסף, נראה קצת לא הגיוני, במיוחד כשיש לנו מעצמה לא קטנה של יוצרות. ואם אתם חושבים שאולי היה שווה בשביל החומרים, אז תעשו חשבון קצר ותגלו שב - 1000$ שביזבזנו, אפשר לעשות המון קניות בארץ.

אני שוב, מדגישה ואומרת שמאוד נהניתי ואני ממש לא מצטערת שנסעתי. אם תשאלו אותי, הייתי עושה את זה שוב (אולי לא בהולנד בהכרח), אבל הייתי עושה את זה, רק כדי שאותו פתיל שבער בי (כמו כשיוצא מוצר חדש, ואנחנו חייבות לקנות....) יכבה מעט. אני תמיד חשבתי שסופשבוע כזה יכול להיות חוויה ממש כיפית, ואפילו הצעתי את זה בעבר בארף, ולצערי לא היו תגובות נלהבות בנושא.

אחרי שהייתי שם, כבר לא לחוץ לי ללכת לכל אירוע שאני נתקלת באינטנט, ומבחינתי זה היה שווה את זה, כי זה חלק מתהליך הגמילה שאני מנסה לעבוד על עצמי (בכל מה שקשור לביזבוזים בתחום) .

אם אתן חושקות גם בטיול שכזה, אני ממליצה לכן לחקור קצת יותר לעומק. מסתבר, לאחר שחזרתי, שיש עוד המון מקומות באירופה ואף במזרח שמקיימים אירועים שכאלו, וכמובן גם באמריקה, אבל זה כבר סיפור אחר.

למשל, אני גיליתי על האירוע שיש בסינגפור, שמבחינתי, לזה אני הייתי הולכת עכשיו! ולא בגלל היצירה, למרות שזה נראה מדהים ויש כל כך הרבה. אלא, בגלל שעוברים דרך תיאלנד!!!!! וכמובן גם שסינגפור נמצאת אצלי ב - must see!!!! לפני הפנסייה.

אז לכל אלא שממש רצו לסוע ולא יצא להן השנה, מקווה שלא ביאסתי אתכן באיזושהי צורה. כל מה שאני מנסה לאמר, זה תעשו קצת מחקר לפני שאתן נוסעות. כי המורות והטכניקות משתנות מדי שנה.

ומה שמארגנים לקהל ההולנדיות לא בהכרח מתאים לסגנון שלנו בארץ.

ואם אתם שם בלי שום קשר, אז ברור, אל תפספסו את ההזדמנות. אבל במיוחד......

אני מציעה, אם מישהי רוצה, בואו נעשה משהו משלנו פה בארץ. יש לנו כל כך הרבה חנויות שיכולות לתת חסות, וכל כך הרבה יוצרות מוכשרות. רק צריך לפנות את הסופשבוע וליצור בלי הפסקה.

עכשיו כשנזכרתי בבלי הפסקה, אחד הדברים שאני ויעל דיברנו עליו, שאמרנו שאם זה היה, זה היה יכול להיות חבל על הזמן, זה אם היינו ישנות באותו מקום שיצרנו, והייתה לנו אפשרות ליצור 24 שעות ביממה. פשוט לעשות לילה לבן וליצור.

שאלו אותי לגבי ההולנדיות ולגבי סגנון היצירה שלהן. אני לא יכולה לאמר שיש להן איזשהו סגנון מאוד ייחודי. מששהו שאנחנו לא נחשפנו אליו גם בארץ. נראה שהסגנון אותו למדנו די מדבר לכולם, וכולן רגילות לזה. כנראה,בגלל שקורינה די מפורסמת בהולנד, הן במגזינים והן באינטרנט, והיא חלק מקבוצת יוצרות מאמריקה, אז ההשפעה שמגיעה משם די חזקה בהולנד. כולן היו די פעלתניות ולא ביזבו זמן על דיבורים.

כשהייתה הגרלה ויצרנו באופן חופשי, שמתי לב שמספר די גדול של בנות, פשוט ישבו שם עם ספרים רגילים ופשוט עשו scarp חופשי בפנים הספר. זה לא ממש מה שאנחנו מכירות ועושות, זה הרבה יותר בסיסי מזה. הן פשוט ישבו עם טושים או עפרונות והתחילו לצייר בפנים.

אחרי כל כך הרבה דיבורים, יש גם קצת תמונות.

חלק מהחומרים שקיבלנו בערכות:

שקפים מדוגמים - המלצה, והצעה לייעול, אפשר ליצור דברים מדהימים במחשב ולהדפיס על שקף רגיל.

נייר בורדה - ממש אהבתי את הרעיון, ובחיים לא הייתי חושבת על זה. מסתבר זה די מקובל ולהיט בקרב המורות, בעיקר בעיצוב הוינטאג'.

וקצת מהשלל הרב שקיבלנו -

וקצת קניות -

במשפט אחת, אני אסכם את הקניות. כל מחיר שאתן מכירות ב - $ עבוד מוצר כלשהו, זה ב - יורו בהולנד.

ככה, ששום דבר לא זול, ואפילו יש מוצרים שיותר יקרים מהארץ.

בדים שקניתי -

חותמות - אני ממש בגל של מילים

וזה השי הקטן שהכנתי למורות בסדנאות -

כמובן שזה היה עטוף בשקית וסגור על הפס הירוק, אבל הכל התקמט במזוודה.

מקווה שנהניתם, כי אני נהניתי.

ואם מוצא חן בעיניכן הרעיון של סופשבוע לבן כולו יצירה, אתן מוזנות לפנות אלי דרך הבלוג של הסדנאות.

אם למישהי יש שאלות נוספות בכל מה שקשור לנסיעה, אתן מוזמנות להגיב או לשלוח מיילים.